איילה

קודם כל, ויתור זכויות לריק ריירדן. אני לא מתכוון להפיק שום רווח כלכלי מפאנפיק זה.

איילה שלפה את פגיון הארד שלה, שההורה האלוהי שלה נתן לה. היא עוד לא היתה בטוחה מי הוא בדיוק, אך היא הודתה לו על העזרה שנתן לה. למשל, שהראה לה את הדרך למחנה החצויים. זכאי שלף את המקל שלו מחגורת העור המזויף שלו (הוא היה טבעוני, מה לעשות), והניף אותו כנגד איילה.

"את מפלצת!" הוא צרח עליה בזעם. "מפלצות צריך להרוג!!!"

"אתה מפלץ בעצמך!!!" שאגה עליו איילה. "איך אתה מעז לדבר אלי ככה?!" איילה חתכה את המקל בפגיונה, אך נפלה ומעדה. כמה אופייני לה. זכאי הניף את המקל ופגע במקום שבו לפני רגע עמדה איילה, אך היא התגלגלה משם בדיוק בזמן. היא נעמדה, והוא הניף לעברה את המקל שלו.

"להרוג מפלצות!!!" הוא צרח כמטורף. הוא רץ אליה, כמעט תקע את המקל החתוך לשניים בפרצופה, אך ברגע האחרון היא נתנה לו סטירה, חזקה עד כדי כך שהעיפה אותו עד לצד השני של המדרכה.

"חתיכת מפלץ קטן ולעלוב." היא קראה לעברו.

"אני לא מפלץ, את מפלצת בעצמך!" הוא קרא לעברה. הוא הרים חתיכה שבורה מבקבוק זכוכית והעיף אותה אל ראשה של איילה. הוא החטיא רק בקילומטרים ספורים. איילה תפסה בידו, והעיפה לכיוון ראשו סטירה חזכה כזו, שהיתה יכולה להעיף אל חמישה מטרים לאחור. אך זכאי הקטן, שהיה עוד בן תשע בלבד, היה חזק כמו עדר פילים. הוא תפס בידה של איילה, והתכוון לשבור אותה או לפחות להעיף אותה באוויר או להרביץ לה עם המקל, אך במקום זאת נישק את ידה ואמר:

"רוצה לצאת אתי?" כעבור רגע הבין שהוא מטומטם. הוא קשר אותה לעמוד חשמל בכמה עשבים שוטים, וסטר ללחיה. "מה שאמרתי קודם לא היה בכוונה. תשכחי מזה. עכשיו, איפה היינו?" הוא שאל.

"היינו בדיוק בדרך לתת לך סטירה!" אמרה איילה, וקרעה את העשבים שקשרו אותה לעמוד. היא רצה אל הפגיון שהיה זרוק על הכביש, והרימה אותו. אחר-כך רצה אל זכאי, שניסה לברוח. היא כמובן השיגה אותו מיד, אבל זאת לא היתה תחרות הוגנת. הוא היה בסנדלים.

"השם שלך!" היא קראה אליו.

"סליחה?" הוא שאל, אך היא סטרה ללחיו.

"מה שמך!"

"אני זכאי." הוא אמר.

"אני איילה," אמרה איילה. "נעים להכיר."

"לא כל-כך נעים לי," הוא רטן, אבל היא רק סטרה ללחיו שנית. איילה שחררה אותו.

"מה דעתך," היא שאלה, "שנלך למחנה החצויים ביחד?" 

"בסדר, מה אני אגיד לך." הוא אמר. "בכל אופן, איזה סוג את?" הוא שאל.

"סוג של מה," אמרה איילה.

"סוג של מפלצת." הוא אמר.

"סוג של מפלצת שעומדת לטרוף אותך!!!" אמרה איילה בקול הכי מפחיד שלה.

"ב...בבקשה אל תטרפי אותי," הוא אמר.

"האמנת!" קראה אליו איילה.

"לא נכון!" הוא צעק. "את משקרת!"

איילה הראתה לו את הקרוואן שלה, שבו היא נוסעת למחנה החצויים.

"את באמת נוהגת בזה?" הוא שאל.

"אם לא אני, אז מי?" היא שאלה.

"זה מסוכן," אמר זכאי. אך כעבור רגע שאל: "תתני לי לנסות גם?"

מנויים, אישורים, רשומים, המלצות, וכמובן - תגובות, יתקבלו בברכה.