במקום הלא נכון

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג, מחברת ספרי הארי פוטר המדהימים והמופלאים, ולריק ריירדן, הסופר הטוב בעולם, מחבר סדרות הספרים 'פרסי ג'קסון'  ו'גיבורי האולימפוס'. אין בכוונתי להרוויח כל רווח כלכלי מפאנפיק זה. הפאנפיק מתרחש לפני הקרב על הוגוורטס.

התעוררתי במקום לא מוכר. הסתכלתי מהחלון, וכל מה שראיתי היה שטח חורפי מושלג, וטירה ענקית ומדהימה.

"מי אתה?" שאל נער שעמד מאחורי. הוא היה ג'ינג'י, ומלא נמשים. הדבר שהצחיק אותי, היה שהוא כיוון אלי מקל. הושטתי את ידי אל הכיס, והוצאתי משם את העט שלי. "אה מכוון אלי עט? נראה לך שזה מצחיק? קודם כל, לא תצליח לעשות לי איתו כלום. שנית, אתה תסתבך בצרות צרורות. שלישית, אני רון. נעים להכיר!"

"העט שלי מצחיק אותך? ומה עם המקל המוזר הזה שאתה מכוון אלי? לא חשבת על זה, הא?" אמרתי. "בכל אופן, גם אני לא יודע מה אני עושה פה. פשוט התעוררתי פה. אה, והעט הזה יכול להזיק לך מאוד, מפלצת קטנה שכמותך." נו, מה יכולתי לחושב שהוא? אני מתעורר במקום לא מוכר, ובכל מקרה, אם הוא לא מפלצת, הלהב יעבור דרכו. הנפתי לעברו את החרב.

"רק רגע. אתה לא מתכוון... כלומר, להרוג אותי, נכון?" הוא אמר. 

"ברור שלא. סתם אני מכוון אליך חרב מארד שמימי." ציפיתי שכשהלהב יגע בו הוא יתאדה. הטעות הראשונה. הלהב לא עבר דרכו. אך רון גם לא התאדה. הוא... נפצע. מעניין. "מה אתה?" שאלתי אותו.

"איי! מה אתה עושה לי?!" הוא צרח.

"מה אתה? מפלצת? חצוי? אל?!" שאלתי. כל מה שחסר לי עכשיו. להתעסק עם אל כועס.

"אני קוסם, דביל!" הוא צעק עלי. "עכשיו, תביא אותי למרפאה או שאני אראה לך מה זה!" לא נראה לי שהוא יכול לעשות לי משהו עם המקל המוזר שלו, אך הבאתי אותו למרפאה. הוא כיוון אותי לשם. בדרך שאלתי אותו משהו, כי באמת לא הבנתי למה הוא התכוון.

"אתה קוסם דביל?" שאלתי. נו, אתם הייתם שואלים את אותו הדבר בדיוק.

"פשוט תביא אותי למרפאה, טמבל," אמר לי רון. הרגשתי כמו משרת, מרים ככה את רון, והניסיון שלי עם קוסמים לא היה טוב במיוחד. קירקה, שהפכה אותי לחזיר, לא היתה נחמדה במיוחד.

כשהגענו למרפאה, הגיע לשם זקן (כלומר איש זקן, לא זקן, כמו שיער) עם זקן לבן וארוך. 

"אוי לא," הוא קרא כשראה אותי. "בעיה גדולה, בעיה גדולה. חצוי." הוא אמר.

"מה הוא?" שאל רון.

"הוא חצוי." ענה הזקן המזוקן (טוב, אתם מבינים ת'כוונה שלי, נכון? זקן, איש  מבוגר מאוד, מזוקן, עם זקן).

"ומה זה חצוי?" שאל רון. "חצי קוסם? יש דבר כזה בכלל?"

"לא, רון," אמר הזקן. "הוא חצי בן-אדם."

"ומה החצי השני?" שאל רון כמו דביל. טוב, אחרי שהכרתי אותו הבנתי שהוא באמת דביל.

"אל." אמר דמבלדור. "הוא חצי אל, חצי בן-אדם. גיבור."

"היי, גם אני גיבור!" רטן רון. דביל, כמו שאמרתי.

תגובות, המלצות, הרשמות ודירוגים יתקבלו בברכה.

		הפרק הבא