לבד- אחרי המוות (פיקצר)

בזמן שבהוגוורטס נערכו הלוויות ואנשים בכו על מות אהובים, בארץ המתים התרחשו בעיות אחרות.
המון אנשים מתו, ולקח זמן עד שמיקמו את כולם במקומות המתאימים להם.
חלק מהאנשים שמתו בקרב, הרגישו את עצמם בודדים.

לופין:
לופין נמצא בגן עדן,מוקף באנשי זאב מאושרים, תמונות.
הוא הרגיש מאוד בודד, הוא היה רגיל להיות מוקף אנשים חיים, כמו טונקס, טדי, הארי, ולא בתמונות.
הוא ראה את טונקס, מובלת אל חלק אחר של גן עדן, וחשב לעצמו.
המחשבה הראשונה שעלתה לו בראש כשראה את החדר הייתה:
'אוקיי, אם זה גן עדן אני מעדיף להיות בגהנום'.
הגישו לו אוכל, שתיה, תעסוקות, אך הוא היה בודד, ובודד ישאר.

טונקס:
טונקס הייתה בגן עדן, מוקפת בנות שדיברו על דברים משעממים:
"מישהי ראתה את הסומק שלי?"
"איפה גלימת הנשף הנוצצת שלי?"
"ראית את ההופעה של בילי אתמול בלילה?"
כשטונקס שמעה את המשפט האחרון היא צחקה, איך אפשר לדעת מתי לילה כשאת נמצאת בתוך ענן?
אבל היא הייתה לבד, היא התגעגעה מאוד ללופין, הם לא הספיקו להיות הרבה ביחד, ועכשיו, הם גם לא יספיקו.

סנייפ:
נמצא במוסד לשיקום מתים חסרי תקנה,  הוא באמת היה קצת חסר תקנה אך בכלל לא התכוון להיות כזה.
אחרי הכל, דמבלדור ביקש ממנו לעשות את כל זה, הוא לא עשה את זה על דעת עצמו.
"סוורוס!" קרא קול רועם, סנייפ הסמיק מבושה, הוא חלם באמצע שיעור.
איזה שיעור? השיעור ללמידת נימוסים, במוסד.
"אני לא חושב שתצליח כל כך במקצוע", אמר המורה.
סנייפ החמיץ פנים, לא מספיק שהוא צריך לסבול את כל זה, הוא גם לבד במקום הזה.

פרד וויזלי:
פרד היה בגן עדן, בחדר האש, כלומר, הוא לא בער באמת, פשוט היו שם ילדים ג'ינג'ים.
בעיקר מצאה חן בעיניו אורית, ילדה ג'ינג'ית יפה.
הוא התאהב, ועוד אחרי המוות, ככה שלחופה, יגיעו רק נשמות.
בכל מקרה, היא בחיים לא תתאים לו, היא מתה מידי.
כאילו שהוא לא.
הוא לא היה בדיוק לבד, אבל גם לא ממש ביחד.

וולדמורט:
הוא היה בגיהנום, כצפוי, שקט ואימה שררו במקום שבו הוא עמד, זה לא עזר, תמיד שררו שם שקט ואימה.
וולדמורט הלך הלוך וחזור בחדר ההמתנה, על לוח המודעות היה כתוב מה עושים בפנים:

יהיה מאוד כיף, וולדמורט הצטמרר, ממש כיף, כל כך כיף עד שאני אמות שם!!!
'אוי, שיט', חשב וולדמורט, 'למה אני לא יכול למות שוב?"

קולין קריווי:
קולין חזר כרוח רפאים, היה חשוב לו לצלם את הארי, לקחת תמונה שלו איתו לארץ המתים.
2 דברים הוא שכח:

אחרי שהוא חשב על זה, התחיל להיות לו עצוב, הוא היה מאוד בודד.
אחרי 300 שנים הוא הוא התחיל להנות, בכל זאת, כל יום אתה יותר מבוגר מהארי פוטר!!!