כשהגיעו להוגסמיד, רון תפס בכתפה של ג'יני ואמר לה: "זה לא היה יפה מה שעשית. מה הרמיוני עשתה לך?" "לקחה ממני את מה ששייך לי!!!" צעקה ג'יני. "אני אוהבת את הארי. תמיד אהבתי אותו. והרמיוני... היא נחמדה, ותמיד התייחסה אליי יפה, אבל היא סתם בוצדמית טיפשה..." "זה לא נכון..." רון מלמל. "אתה אומר את זה כי אתה אוהב אותה..." גיחכה ג'יני. "וגם היא אותי! ואת... פשוט לא מבינה כלום! לא כל בן שאת אוהבת חייב לאהוב אותך... את צריכה להיות ראויה לאהבה שלו! ואני יודע שאת אחותי וכל זה, אבל את ממש, לא ראויה לאהבה של הארי. מגיע לו יותר טובה ממך..." צעק רון. "כמו הרמיוני'לה שלך?" אמרה ג'יני בבוז. "הארי הוא שלי עכשיו, וזה כל מה שמעניין אותי. אז תפסיק כבר להתערב בעניינים שלי!!!" אמרה בכעס. הרמיוני התקרבה למקום. היא חיבקה את רון ואמרה לג'יני באוזן: "אז עוד תשלמי על מה שעשית..." "ומה תעשי לי? הארי שלי עכשיו." אמרה ג'יני והלכה להארי, שנישק אותה על הלחי והם נכנסו לאחת החנויות. "אז זאת התכנית," אמרה הרמיוני לרון כשחזרו למחילה. "אני אתנהג כאילו לא אכפת לי. ג'יני תהיה מוטרפת. היא רוצה לראות את הכאב שלי. אני מצטערת שסתם שיחקתי בך, אבל הייתי חייבת כדי שג'יני תראה שלא אכפת לי. אתה עוד תמצא את האחת שלך, אני מבטיחה." אמרה הרמיוני והושיטה לרון דף מקושקש ולא ברור. "מה זה?" שאל רון וניסה לסובב את הדף. "ציור של האחיינית בת השנה שלך? או שבעצם אין לך?" הוסיף. הרמיוני צחקה. "לא, ממש לא, טיפשון. זו התכנית. אני אהיה אדישה כלפי הארי וג'יני, ומה שלא קורה בניהם. ג'יני תהיה מוטרפת. אני אגרום לה לנשק מישהו בנוכחותו של הארי, והוא יחזור אליי. קלי-קלות!" צחקה הרמיוני. "לא ממש. ג'יני לא תנשק אף אחד סתם..." אמר רון. "בשביל זה ניקח את מאלפוי. הוא ישמח לפגוע בהארי בכל מצב." אמרה הרמיוני. "ואת מאלפוי אין שום סיכוי קלוש אפילו שג'יני תנשק..." אמר רון. "שיקוי פולימיצי!" צהלה הרמיוני. "יש לי כבר אחד. עם שיער של ג'יני. הכל יהיה מעולה." הוסיפה. "את לא תעזי..." אמר רון. "מאוחר מדי! כבר התקשרתי." ענתה לו הרמיוני. אחרי שיחה קצרה, צחקה הרמיוני: "הוא בדרך!" והוסיפה: "ג'יני לא תראה מאיפה זה בא לה.."
|