אריליה, בית ספר או פנימייה?

"לואיס! הכל מוכן?" אימו צעקה אליו מלמטה.
"כן. אני כבר יורד."
הוא נאבק עם המזוודה בנסיון לסגור אותה וירד למטה, התיישב לצד ניק והתחיל לאכול את ארוחת הבוקר.
"אז מה, זהו זה?" ניק שאל
"כן."
"וואו."
"תסיים מהר, צריך לצאת" האיץ בו אביו
"ביי אח קטן"
"ביי אח גדול"
"ביי עלוקות" לואיס השיב וליטף לשלום את נלה.
"אני חייב ללכת?" שאל את אביו כשאימו סגרה את הדלת אחריהם,
"כן"
"לואיס, אני מבטיחה לך שהכל ישתנה שם, זה בית ספר מדהים"
"כן. ממש מקסים." השיב בעודו נכנס למכונית.
הנסיעה עברה חלק, בלי שום דיבורים מיותרים, אחרי שעה וחצי לואיס החל לבהות בעצים המקיפים את הכביש המוזר שאליו נכנסו, זה היה באמצע שום-מקום, אף פעם לא ראה את הכביש הזה ולא ידע שהוא קיים.
"למה ניק לא הלך?"
"כי לניק אין פוטנציאל." אביו צחק
"כי ניק שונה ממך" אימו הסבירה "תראה, לואיס, זה בית ספר שגדלים ממנו מנהיגים, ואם להגיד את האמת, אתה החכם ויותר מתאים לבית הספר הזה, יותר מניק."
"מקודם, קראתם לזה פנימייה, עכשיו זה בית ספר?"
הם השתתקו.
לואיס נאנח והוציא את האוזניות מהתיק והתנתק מהעולם.
כעבור שעה הם עצרו, לואיס הוציא את האוזניות מאוזניו והסתכל מחלון, מבנה ענקי התגלה לעיניו, מדשאה ירוקה רחבת ידיים מסביבו, יער מצדו השני ואגם שהציץ מאחוריו.
הוריו יצאו מהמכונית וכך גם הוא.
"וואו." הוא אמר בעוד שאביו מוציא את המזוודה.
מתוך המבנה יצא איש אחד בלבד שהתקדם אל המשפחה.
"נעים לראותכם שוב מר וגברת לייד." הוא אמר בנועם ובחיוך.
הוא ממש צעיר, מי זה?

"נעים גם לראותך ג'ואי" אביו צחק מהרשמיות של חברו, "לואיס, זה מנהל אריליה, ג'ואי" אימו אמרה.
וואו, מנהל צעיר. איזה כיף. הוא נראה בן 37, או פחות, בטוח שהוא יודע לנהל מקום כזה ענק?
"שלום לואיס"
"היי"
"אם תצטרך אותנו-" הוריו של לואיס פנו אליו "-תבקש מג'ואי ליצור איתנו קשר, בנתיים תביא את הטלפון שלך"
לואיס הנהן באי רצון, מסר את הטלפון ולקח את המזוודה.
"מה שלומך?" ג'ואי שאל אחרי שהוריו של לואיס נסעו.
"הכל טוב" הוא השיב כשהם עלו במדרגות לכיוון המבנה, "איך עברה הנסיעה?"
"חלקה, חצי ממנה הקשבתי למוזיקה."
מה קורה פה?, למה אני מרגיש שאני יכול לסמוך עליו כל כך מהר?
"נחמד"
"כן"
"אני מקווה שהבאת גם בגדי חורף במזוודה"
"כן, יש לי כמה"
"מושלם, את רוב הבגדים תקבל מאיתנו, תצטרך כמה צעיפים או מעילים"
"יש הכל" הוא חייך.
הם נכנסו לבית הספר.
"היי ג'ואי, קארין ביקשה למסור שהיא מחכה לך במשרד"
"תודה יואב, תוכל בבקשה להראות ללואיס את החדר שלו?"
יואב הנהן, "תודה" המנהל אמר ופנה לצדו השני של האולם שנמצאו בו.
אין פה הרבה ילדים.

"היי"
"היי"
"אתה החדש נכון?"
"כן"
"אוקיי, בוא איתי" יואב חייך.
לואיס הלך לצידו בעודו בוחן את הנער שלידו.
יואב, בגילו של לואיס, 16, גבוה במקצה ממנו, אותן עיניים שהיו ללואיס, ירוקות עמוקות, שיער ברונטי פרוע ובדומה ללואיס, גומות שאי אפשר לא לשים לב אליהם.
הם עלו בגרם המדרגות הרב ופנו שמאלה.
"אלו מגורי הבנות-" יואב הצביע ימינה "-מצד שמאל אלו מגורי הבנים, המועדון קרוב למגורי הבנות, כלומר בצד ימין עד הסוף, למטה הכיתות, חדר האוכל, אולם הנשפים והאולם הגדול, בקומה למעלה זו הספרייה."
לואיס הנהן בהבנה.
הם נכנסו למסדרון רחב ידיים ומלא חדרים, לכל חדר יש מספר.
"אתה חדר מס' 311, אני אהיה בחדר מס' 115-"
"וואו אתה וותיק"
"מאוד" הוא צחק, "בכל מקרה, אני בחדר 115 אם תצטרך עזרה"
לואיס הנהן והמשיך במסדרון עד שמצא את חדרו.
הוא פתח את החדר ובחן גם אותו, מיטה כחלחלה עמדה מתחת לחלון, בצד החדר עמד ארון בנוני, לא קטן ולא גדול, ומול המיטה עמדה שידה מעץ יפייפה עם מגירות לצידה וכיסא.
לואיס הניח את המזוודה ליד הארון והתקדם אל עבר השידה, עלייה הונח ספרון עבה בשם "חוקי אריליה" שאפילו לא טרח לפתוח, ונחת על המיטה.
נשמעה דפיקה בדלת, "יבוא"
בדלת נכנסה נערה, גבוהה, עם עיניים בגוון הייזל ושיער שטני "היי, אני אורין, החונכת שלך" היא אמרה בחיוך "אתה לואיס נכון?"
הוא הנהן "חונכת?"
"חונכת, זאת אומרת שאני אחראית עלייך, אתה יכול לספר לי כל דבר וכל בעיה שמפריעה לך, אני אדאג לטפל בזה ותוכל לשאול אותי כל שאלה שתרצה לדעת."
"אוקיי, הכל בסדר בנתיים"
"אם תפתח את הארון תמצא תלבושת בית ספר, איתה צריך ללכת לשיעורים וממחר תקבל מערכת שעות, ארוחת ערב בשבע באולם למטה, לא לאחר" היא חייכה בשנית "אז אם תצטרך אותי, אני בחדר מס' 167 במגורי הבנות"
"תודה, ביי" הוא החזיר חיוך.
החונכת יצאה ולואיס קם אל עבר הארון שלו, כמה זוגות של התלבושת האחידה של אריליה נחו שם, בניהם נעליים ועניבה, חולצה לבנה עם סמל שחור של בית הספר ומכנס ג'ינס כחול בדיוק במידה.
ממש מקסים, קודם בית ספר חדש ועכשיו תלבושת אחידה טיפשית. מה אעשה בכלל עד שבע? עכשיו רק ארבע. וואו.
לואיס לבש את התלבושת האחידה שלו והחליט לצאת ולחקור את בית הספר.
הוא התקדם אל עבר המועדון כפי שיואב הסביר לו וקיווה למצוא אותו שם, הוא החבר היחיד שהוא הכיר עד עכשיו. אם לקרוא לו חבר.
לואיס נכנס למועדון ועיניו חיפשו את פניו של יואב אך במקום זאת ננעלו על נער שישב בצד והסתכל עליו, שיערו חום-שחור המסודר על הצד והוא היה נמוך בקצת מלואיס, רזה ועיניו היו חומות וקטנות.
לפני שלואיס הספיק לגשת אל הנער, קפצה עליו נערה בגילו "היי! אתה לואיס נכון?" היא אמרה בחיוך.
"כן" הוא הסתכל אל הנער וראה אותו מגלגל עיניים וחוזר לקרוא את הספר שהיה בידו.
"אני לורן!"
"נעים מאוד"
"אז, אם תצטרך עזרה, אני אשב פה-" היא אמרה והצביעה אל עבר ספה מלאה בבנות המסתכלות עליהם "-ביי!" היא אמרה במתיקות.
"ביי" הוא ניסה להיות נחמד.
איזה הזויים יש פה וואו.
הוא חזר אל חדרו ונכנס למיטה, מספיק ליום אחד.

מקווה שאהבתם :)

תגיבו ^~^

הפרק הקודם		הפרק הבא