להציל את דיגורי

 הפרק מוגש לכם על מגש של פרות יבשים (שיהיה אחלה ט"ו בשבט)

הספרנית המשיכה בחיוכה השטני, מקצוות פיה הופיעו שיניים חדות כתער.
היא הסתובבה, בדקה שאף אחד לא רואה, ומשכה בקבוקון בעל נוזל ירוק מבעבע.
היא לגמה מן הנוזל... לפתע, שינייה נעלמו בבת אחת!

״אוקי״, אמרה סמנתה בחדר המועדון של בית הפלפאף, ״עכשיו תספרי לנו מה הספקת לקרוא מהספר לפני שנירדמת״.
ג'ולייט חשבה לרגע, היא לא זכרה דבר ממה שקראה, אך היא זכרה את החלום המוזר שהיה לה.
״אני לא זוכרת כלום״, היא אמרה, ״רק חלום משונה... אבל זה הגיוני שחלמתי על זה... פשוט חשבתי המון על נושא החייאת המתים״.
״מה חלמת?״ שאל ג'ואי.
היא החוירה כשנזכרה בפרטי החלום
"אני מפחדת, זה היה נורא", היא התנשמה בכבדות, "על בית קברות... וגם סדריק, בתור רוח רפאים".
"אולי תלכי לנוח?" שאלה אותה סמנתה וההיחוותה אל חדריי המגורים.

"אני לא מבין מה יש לה", לחש ג'ואי לאחר כמה דקות והסתכל על סמנתה בהבעה לא ברורה.
הוא המשיך להסתכל על סמנתה, ונראה כאילו הוא שוקע בחלום.
סמנתה ניסתה לראות אם הוא מרגיש טוב.
"אתה בסדר ג'ואי? אתה מתנהג ממש מוזר בימים האחרונים".
"את לא מבינה?" הוא שאל ברוגז, ״זה לא היה שקוף כל כך עוד מתחילת השנה?!״
״לא, אני לא מבינה״, אמרה סמנתה. ״אולי במקום לכעוס כל הזמן פשוט תסביר לי כדי שאוכל להבין!״
״לא רוצה!״ אמר ג'ואי בכעס, ״היית צריכה להבין את זה ממזמן!״ הוא עלה בעצבנות לחדרו במעונות הבנים.

סמנתה נכנסה למעונות הבנות, מנסה להבין עם עצמה מה עבר על ג'ואי באותו רגע.
היא ראתה את ג'ולייט במיטתה, עדיין עם הספר.
״את לא חושבת שאת קצת מגזימה?״ שאלה סמנתה.
״סלחי לי?״ אמרה ג'ולייט, לא מבינה.
״את עסוקה בזה יותר מדיי... בלהחיות אותו. בסוף זה עוד יעשה לך טראומות ויהרוג אותך נפשית״.
״היי״, אמרה ג'ולייט, ״אנחנו ביחד בזה! כבר הסכמנו שאנחנו נעזור זה לזה בכל מצב״.
״טוב״, אמרה סמנתה, ״אני הסכמתי לעזור לך, עכשיו אני מבקשת שתעזרי לי״.
ג'ולייט הסכימה.
״יופי״, אמרה סמנתה, ״אז תוכלי לנסות לדבר עם ג'ואי? משהו מוזר עובר עליו״.
ג'ולייט נתנה לה חיבוק מוחץ והינהנה לאישור.
”את מועכת לי את החיים", צעקה לה סמנתה, קולה נשמע בקושי.
היא שחררה אותה לנפשה.
”ועכשו לישון", קראה אליהם מנומנמת ליאה חברתם לחדר.
״כן, אמא״, אמרו סמנתה וג'ולייט בציניות וחייכו אלייה.

למחרת בבוקר, ג'ולייט, סמנתה וג'ואי היו בדרכם לארוחת הבוקר.
״הספר אצלך?״ שאל ג'ואי את ג'ולייט.
״בתיק״, היא השיבה.
״אתה זה ששאלת אתמול מה יש לה...״ לחשה סמנתה בלי שג'ולייט תישמע.
״אחלה״, ענה ג'ואי בקוצר רוח. ״תשמעי, אולי היא נסחפת עם כל העניין הזה אם אבל ננסה לעצור אותה יהיה יותר גרוע״.
״אתה עדיין כועס עליי על כלום?״ שאלה סמנתה.
״בנוגע לזה...״ התערבה ג'ולייט, שאת המשפט הזה הצליחה לשמוע. ״אני ואתה צריכים לדבר״.
הוא חייך חיוך קלוש לכיוונה של סמנתה, 
והתקדם עם ג'ולייט לכיוון הכיתה הריקה שהופיעה פתאום, *אההמ חדר הנחיצות אההממ.
”אז מה הקטע עם סמנתה?" היא שאלה אותו.
הוא ניסה להתחמק אבל בסוף פלט בקול רפה,
”אני אוהב אותה.."


נשמח אם תגיבו\תירשמו

כל תגובה עושה לנו אור בלב

הפרק הקודם		הפרק הבא