גולדשטיין

בס"ד

הפאנפיק הזה הוא באמת למטיבי לכת, בעיקר בגרסת המקור שלו. יש שם הרבה עברית, כמו המילה kishuf ועוד שלל דוגמאות נהדרות שאבדו בתרגום. טוב, לפרק.

כתב ויתור מאת המחברת: פסיקות הלכתיות בפרק הזה לא הוערכו ולא אושרו על ידי שום רשות רבנית ואין מטרתם ויעודם להוות הדרכה הלכתית הלכה למעשה. הסיפור נועד למטרות בידוריות בלבד. עבור כל חשש מעשי, יש להתייעץ ברב האורתודוקסי הקרוב לביתך.

"שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר, לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ. רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וַעֲצַת ה הִיא תָקוּם." (משלי, י"ט, כ-כא)

המשרד של הרב זלר אירח אנשים רבים בעבר, אך מעולם לא היו אלה קוסם צעיר, הוריו, וסגנית מנהל של בית ספר לכישוף.

"זה הולך להישמע מאוד מוזר," התחיל אביו של יהודה.

"סמוך עליי," הרב אמר, "שמעתי הכל."

יהודה הרגיש מאוד קטן, הוא היה לבדו בכיסא שנועד לאנשים שגילם היה כפול ממנו, רגליו מתנדנדות מעל הרצפה. הוא חש אי נוחות בבטנו, כאילו הוא היה בצרות איכשהו.

אביו לקח נשימה עמוקה. "יהודה הוא קוסם."

הרב מצמץ, אך פניו נותרו חתומות. הוא היה שקט מאוד לרגע. "המשך בבקשה."

"הבחנו בכך כשהוא היה בן ארבע או חמש," אימו של יהודה התפרצה, "הוא נופף בידו מעל אגרטל של פרחים נבולים, והם נעשו רעננים מחדש. והייתה גם שיחת טלפון בהולה מבית הספר, זמן מה לאחר מכן, שבה אמרו משהו על משה מאירסון ואש. חשבנו שהיה משהו מוזר לגבי כל זה, אבל... הסברנו את זה איכשהו."

הרב זלר פנה לאדם היחיד בחדר שהוא לא הכיר מגיל הנעורים או מוקדם יותר. "ואני מניח שזה איפה שאת, גברת...?"

"מקגונגל."

"היא הופיעה בשבוע שלפני פסח, אומרת שיהודה הוא קוסם ושהיא המנהלת של בית ספר למכשפות," אביו אמר, "הם אומרים שיש להם מקום לכל ילד שיכול לעשות דברים כאלה, והם רוצים שיהודה יבוא."

עכשיו הרב הגיב, הזדקף במושבו עם עיניים מצומצמות. הוא סגר את הספר שהיה לפניו ונישק אותו. "ספרי לי על בית הספר הזה, גברת מקגונגל."

"זו פנימיה לילדים קסומים–מכשפות וקוסמים," מקגונגל הסבירה. היא ישבה זקופה בכיסא שלה בצורה מכובדת, כאילו היא בילתה כל שבוע בהתייעצות עם רבנים. "רוב התלמידים שלנו מגיעים ממשפחות קסומות, אבל כמה כמו אנת– כמו מר גולדשטיין פשוט נולדו ככה ומצטרפים לחברת הקוסמים רק כשהם מגיעים להוגוורטס. אנחנו מלמדים לחשים, שינוי צורה, שיקויים, ועוד אומנויות קסומות."

"אנחנו לא יכולים פשוט לשלוח אותו לסתם בית ספר לא־יהודי!" אימו התפרצה, "אני מודה שהוא מסוגל לעשות את ה–דברים המוזרים האלה, אבל אנחנו מדברים כאן על כישוף, ובכל מקרה זה בית־ספר לא־יהודי! אני אפילו לא יודעת למה אנחנו דנים בזה. פשוט אין שום דרך להצדיק זאת."

"בנך העלה שיער של ילד אחר באש כי הוא חש מפוחד," מקגונגל ירתה חזרה, "אני לא יודעת בן כמה הוא היה אז, אבל הכוח לא נחלש עם הגיל, אתם יודעים. הוא יהווה איום לחברה כשיגיע לגיל חמש עשרה!"

יהודה רעד.

"מקסים," הרב מלמל, "זו אחת מהשאלות הכי טובות שהיו לי." הוא שקע בשתיקה וזמזם לעצמו כמה דקות, מלטף את זקנו. יהודה התפתל. בשתיקה המביכה השתעל אביו, ואפילו מקגונגל נראתה עצבנית.

 נראה היה שהרב הגיע לידי החלטה. הוא הזיז כמה ספרי־עור שהיו על שולחנו עד שמצא חומש. הוא הפך כמה דפים והושיט אותו ליהודה.

"יהודה, קרא את פסוקים טי"ת עד יו"ד־גימ"ל בשבילי, בבקשה."

"כי אתה בא אל הארץ אשר השם עלוקיך נותן לך, לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם," קרא יהודה בעברית, וכתוצאה מכך בהיסוס, "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף–" קולו התנודד, אבל הוא התייצב והמשיך לקרוא, "–וחובר חבר, ושואל אוב וידעוני, ודורש אל המתים. כי תועבת השם כל עושה אלה, ובגלל התועבות האלה השם אלוקיך מוריש אותם מפניך."

אביו הצטרף אליו, מסיים איתו בשקט. "תמים תהיה עם השם אלוקיך."

"זה המקור לאיסור הקסם," המשיך הרב באנגלית, "יש לך גם את הפסוק בשמות שמצווה בפירוש על עונש המוות – משנה תורה מדבר ספציפית על סקילה." הוא היטה את ראשו לעבר סגנית המנהל. "את בוודאי מכירה את הפסוק, ומכשפה לא תחיון."

היא רק ישבה זקופה במקומה, בוהה ברב בחוסר אמון עמור. כן, עולם הקוסמים הכיר טוב מאוד את הפסוק הזה.

אימו של יהודה נעה באי־נוחות. הרב זלר נטה לעבר הילד והצביע על האותיות הקטנות מתחת לפסוקים עצמם. "הנה, יהודה–קרא את מה שהרמב"ן אומר על הפסוק הזה. תתחיל מועתה דע."

יהודה הריץ את אצבעו לאורך האותיות הזעירות עד שמצא זאת והחל להקריא את מה שכתוב בעברית. "ועתה, דע והבן בענייני הכשפים: כי הבורא יתברך, כאשר ברא הכל יש מאין..." הוא מצמץ, מועד במילים העבריות הקשות. היה זה רמב"ן ארוך ומסובך, מהסוג שהוא לא למד בבית הספר, ופניו בערו עם כל טעות הגיה. כשסיים סוף סוף, הוא סגר את החומש ונישק בעדינות עת כריכת העור לפני שהעביר אותו בחזרה לרב.

"אם לא אכפת לכם לתרגם," אמרה מקגונגל ביובש, "לא כולנו מבינים עברית."

"ובכן," אמר יהודה, "הפסוק אומר שיהודים לא יכולים להתאמן בכישוף כמו שלא־יהודים עושים, ושאנחנו צריכים להיות–שלמים? טהורים?" הילד פנה לרב, "איך אני אומר תמים באנגלית?"

"שלמים זה בסדר," הרב זלר ענה, "אין תרגום מושלם לזה, המשך."

"אנחנו צריכים להיות שלמים עם אלוהים, והרמב"ן – אני חושב שזה נחמנידס, באנגלית – אומר שהבעיה העיקרית עם שימוש בכשפים היא שאתה משנה את העולם כמו שהשם יצר אותו. אז אם סוג של קסם כפוף לחוקי בטע, הוא לא נחשב תחת הפסוק הזה, ואםתה לא חייב מיתה. נכון?" הוא הסתכל על אביו, שטפח על גבו באישור.

הרב כיחכח בגרונו. "באופן כללי, אתה חייב מיתה על תרגול קסם, אבל הגמרא במסכת שבת אומרת שאפשר ללמוד זאת לשם לימוד והבנה, לא כדי לתרגל." ואפשר ללמוד את זה כדי לשפוט ולהוציא להורג קוסמים אשמים, הוא חשב אך לא אמר בקול רם. "ר' מאיר, למדת מסכת סנהדרין?"

"מה, רבי יהושע והמלפפונים? אני זוכר זאת במעורפל."

"כן, בדיוק. המשנה הזאת מבדילה בין כישוף אמיתי לבין אשליה מאוד טובה–רק הכישוף האמיתי יגרום לעונש מוות. אם כך, גברת מקגונגל, האם הקסם שאת מלמדת הוא תמרון אמיתי של מרקם היקום? האם זה למעשה עוקף את חוקי הטבע? או שזה נותן את האשליה של שינוי גרידא?"

"היא הפכה לחתול," מלמל יהודה.

שפתיה של מקגונגל התעוותו במשהו שכמעט היה דומה לחיוך. "אני מבטיחה לך, זו לא הייתה אשליה."

"יש מקום להקל," אמר הרב בשקט, "המורה נבוכים נכנס לעומקים עצומים, מנתח את הסוגים השונים של קסם ואילו מהם אסורים, אבל אהיה חייב לדעת פרטים טכניים רבים בנוגע לתכנית הלימודים של בית הספר הזה כדי לדעת לאן כל נושא יתאים. אבל מלבד הסוגיות הכרוכות בשליחתו של ילד צעיר כזה לפנימייה לא־יהודית, אין סיבה להעמיד אותו במצב בו הוא עובר על לא תעשה בכל יום."

יהודה נדנד את רגליו לפנים ולאחור. הם דיברו עליו כאילו הוא כלל לא היה שם. "אבל אני הולך לעבור על לא תעשה בכל מקרה, אפילו אם אני לא בבית הספר הזה? כבר קרה שעשיתי בטעות כל מיני דברים קסומים."

"כמו כמעט לרצוח ילד אחר," אמרה מקגונגל בחריפות, "אם יורשה לי להפריע לשיחה, כפי שאמרתי מוקדם יותר, קסם בלתי־נשלט רק נהיה מסוכן יותר ויותר עם הזמן. רשימת התלמידים של השנה הבאה כוללת ילד שבטעות חנק את בן הדוד שלו, ואני מכירה ילדה ש–" היא נעצרה, פיה יוצר קו דק, "אני מכירה ילדה שהרגה את אמא שלה בהתפרצות שלא הייתה יכולה לשלוט בה."

יהודה התנשם. אביו נראה על סף בחילה.

"טוב," אמר הרב, לאחר שתיקה ארוכה, "זה בהחלט מעמיד פרספקטיבה חדשה על הדברים." הוא הניח את ראשו בידיו, בלי לזוז. סביב שולחנו, ארבעה אורחים שצופים בו. תקתוק השעון נעשה מחריש אוזניים. 

אמו של יהודה הניחה יד מגוננת על גבו, אבל הוא חש שהיא רועדת.

אפילו הוריו פחדו.

כשהרב דיבר לבסוף, קולו היה יציב מאוד. "השאלה היא אם הוא בהחלט יהווה סכנה לאחרים, ואם הסכנה תהיה פיקוח נפש– שזה סכנת חיים בעברית," הוא תרגם, מציץ במקגונגל.

"אין ספק שאתה לא יכול להפר מצווה בגלל מקרה של 'אולי'!" אמר אביו בזעם.

"תן לי לשאול אותך, רבי מאיר", אמר הרב, "האם זה מותר להתחסן ממחלה מסכנת חיים בשבת? זה תלוי, נכון? אתה לא ממש נרפא ממחלה מסכנת חיים; אתה פשוט מונע מצב פוטנציאלי קטלני שיתפתח אי פעם. זה רק אולי. מספר מקורות אכן גורסים שאינך רשאי."

"זאת אומרת שהוא לא יכול ללכת לבית הספר," אמרה אמו של יהודה.

הרב הרים אצבע אחת. "נכון, אבל חכי רק רגע אחד, זה קורה בנסיבות רגילות, אבל כשיש מגיפה ממשית, והסיכוי להתפתח למשהו מסכן חיים הרבה יותר גדול, לא רק מותירים אלא מחייבים להתחסן בהקדם האפשרי – גם אם זה דורש חילול שבת."

"אבל זה רק שבת," מחה אביו, "איפה כתוב שהוא נדרש ללמוד קסם?"

הרב בקושי עצר. "טוב, יש לך את הש"ך." הוא נעמד וסרק את המדפים, מושך ספר אחד ופותח אותו, "נכון. הוא מצטט את המהרש"ל כאן. אם מישהו חולה כתוצאה מקסם, הוא מתיר שימוש במכשף לא־יהודי – הצורך בריפוי עוקף את תמים תהיה. לדברי המנהלת הנכבדה, אם יהודה לא ילמד לשלוט על הקסם, הוא יכול לשים את עצמו או את האחרים במקום סכנה עצום. ובמקרה כזה הוא חייב ללמוד לשלוט בזה, ולשלוט בזה היטב."

פסיקתו של הרב נפלה כמו פצצה על חדר הלימוד שלו.

"לא," אביו אמר, מנער את ראשו. הוא קפץ על רגליו. "לא, אין מצב, אני מסרב לאפשר זאת–"

"חוששני שאתה חייב," אמר הרב חרש. הוא סימן ליהודה. "אם המבוגרים יסלחו לרגע, אשמח לשוחח עם יהודה בגפו. אתם יכולים לחכות בחדר ההמתנה; בתי תגיש לכם תה."

הדלת נסגרה מאחוריהם. יהודה קפא במושבו, ליבו הולם בעוז. הוא ניסה שלא לחשוב על הוריו לבדם עם מקגונגל, או מה בתו בת השבע של הרב חשבה על האורחים המשונים להם הגישה תה.

"בוא הנה, יהודה," אמר הרב.

 הוא נעמד ברעד והלך לצידו השני של השולחן. "האם באמת עליי לעשות זאת?" הוא לחש. דמעות עקצו את עיניו, והוא הרכין את ראשו כדי שהרב לא יראה אותו בוכה כמו תינוק.

"ששש, יהודה, יהיה בסדר. אתה ילד חכם. תן לי להראות לך משהו," הוא פתח את אחד הספרים על שולחנו, "זה הדף עליו דיברתי עם אביך, שמשווה אשליות וקסם אמיתי. אך הבט מה כתוב מיד לאחר מכן." הוא הריץ את אצבעו לאורך השורות ונעצר. "קרא את זה."

"אין עוד מלבדו," יהודה הקריא בעברית בקול רועד. הוא ניגב את עיניו עם גב ידו. "אין אף אחד חוץ ממנו," הוא תרגם, "אמר רבי חנינא: ואפילו כשפים. ההיא איתתא דהות קא מהדרא למישקל עפרא מתותיה כרעיה דרבי חנינא – הייתה אישה אחת שניסתה לקחת עפר מתחת לרבי חנינא למטרות כשפים – אמר לה: 'שקולי, לא מסתייעא מילתיך, אין עוד מלבדו כתיב – אם תצליחי בנסיונות שלך, לכי ותנסי, אבל אין עוד מלבדו.'– הרב זלר, אני לא מבין."

"אתה לא?" הרים הרב גבה, "הוא הכיר בכך שלקסם שלה יש כוח, אבל מי עושה את הכוח הזה?"

עיניו של הילד התרחבו.

"בדיוק. יכול להיות שיש קסם, ויכול להיות שאסור לנו להשתמש בו, בגלל הציווי של תמים תהיה עם השם אלוקיך. אבל השם ברא את חוקי הטבע, והוא ברא דרכים לעקוף אותם. הוא האחראי, והוא אחראי על דברים אחרים גם כן – כמו הגנה על חיינו ובריאותנו. והתפקיד שלך, כרגע, זה ללמוד להיות קוסם טוב ולשלוט בכוחות הקסם שלך כיאות. אתה יכול להיות תמים עם השם באמצעות ונשמרתם מאוד את נפשותיכם."

לראשונה זה זמן רב שנדמה שנמשך שנים, יהודה חייך. הוא הוציא מבית החזה שלו נשימה עמוקה. השמש הציצה מבין העננים.

"עכשיו, הבה נראה איך הוריך מסתדרים."

בחדר ההמתנה, מקגונגל עמדה בפינה, נראית בלתי־מאיימת לחלוטין ושותה את התה שלה בשקיקה. הוריו לא נגעו בשלהם, והיו שקועים בוויכוח תוסס. "מה אנחנו אמורים לספר לכולם?" מחתה אימו, "משפחתינו, כל האנשים שאנחנו מכירים – איך נוציא אותו מבית הספר בלי להישמע כמו משוגינעס?"

עיניו של הרב נצצו. "אני לא יודע הרבה על קסמים," אמר, "אבל אני חושד שגברת מקגונגל יכולה לעזור לכם בזה."

הערת המחברת: בסיפור הזה, יהודה/אנתוני גולדשטיין, הוריו והרב הם יהודים אשכנזים המשתייכים לזרם הליטאי. העברית מתורגמת בהתאם.

הערת המתרגם: הערת המחברת פחות רלוונטית, כי העברית היא בין כה וכה בעברית. בהצלחה עם להבין מה היה עברית במקור ומה לא, ובהצלחה עם הארמית והיידיש שגם כן השתרבבו לפרק הזה אם כי יש להם תרגום. ואם התייאשתם אז אל דאגה! בפרק הבא יהודה/אנתוני מגיע לסמטת דיאגון...

הפרק הקודם		הפרק הבא