Hogwarts Confessions

בס"ד

משהו על ג'יי קיי רולינג וזכויות יוצרים.

חלק מהבדיחות נלקחו מדף הפייסבוק hogwarts confessions. מוזמנים להעיף בו מבט.

אף אחד מהם לא היה בטוח איך הם הגיעו למצב הזה או מי הראשון שחשב על הרעיון, זה פשוט התגלגל איכשהו מפה לאוזן, כך שבסופו של דבר קרה שהרמיוני גריינג'ר, נוויל לונגבוטום, ג'סטין פינץ' פלצ'לי, אליסיה ספינט, דראקו מאלפוי, קולין קריווי, זכריה סמית', בלייז זאביני, פדמה פאטיל, אנתוני גולדשטיין, אדריאן פיוסי, לונה לאבגוד, ארני מקמילן, אלואיז מידג'ן, מרכוס פלינט, ג'יני וויזלי, דין תומאס ופנסי פרקינסון התהלכו במסדרונות הוגוורטס יחד, כגוש אחד, חדורי מטרה.

"תזכיר לי למה הבאת אותי?" לחש בלייז לדראקו, "הרי אבא שלך מקושר מספיק כדי לעשות בהוגוורטס מה שתרצה בלי השטויות הדמוקרטיות האלה."

"אני יודע, אני כאן בשביל הבנות," אמר דראקו, "אבל חסר לך שאתה מספר למישהו."

קולין קריווי הרגיש שהוא חשוב פתאום. הוא חלק מקבוצה שבאמת עושה משהו חשוב בהוגוורטס! ועוד בלי הארי פוטר! קולין קצת התעצב שהארי לא שם, הרי זה תמיד היה כיף להסתכל על הארי, איך השיער שלו מבולגן בצורה מושלמת, העיניים הירוקות והחודרות שלו, והצלקת המשגעת על המצח שלו. נכון, זה לא היה גברי בכלל לחשוב על דבר כזה בבית גריפינדור הגברי והמצ'ואיסט, אבל בסופו של דבר קולין לא היה בגריפינדור כי הוא היה אמיץ או משהו אלא כי הוא פשוט רצה להיות קרוב להארי. למזלו, כל הסובבים אותו פירשו את ההתנהגות שלו כאובססיה להארי, ומוטב שזה מה שהם יחשבו.

הסיבה שדין היה שם היא ג'יני וויזלי. הם יוצאים איזו תקופה, וג'יני הציעה לו להצטרף אליה לקבוצה הזאת, הצבא-אנטי-דמבלדור המשונה הזה. הוא לא באמת ידע מה הם מתכוונים לעשות בדיוק, אבל זה לא הפריע לו במיוחד. הוא פשוט ישב שם וישתוק.

כל אחד וסיבותיו שלו, בסופו של דבר היו לכולם כמעט בקשות מדמבלדור, הצעות ודרישות לשיפור בית הספר. הם החליטו להתאגד ולהכריז על עצמם כמועצת תלמידים זמנית, שתוחלף לאחר שיערכו בחירות דמוקרטיות. הם ידאגו לזכויות התלמידים בהוגוורטס ולמה שחשוב באמת, וייתנו קונטרה לכל השטויות שהם עדים להם. אבל כולם התנגשו אלה באלה כשנעצרו פתאום במסדרון מול גרגול האבן השומר על משרדו של דמבלדור.

"אממ... מה הסיסמא?" שאלה הרמיוני.

"נו באמת," אמר זכריה סמית', "את הבאת את כולנו לככאן מבלי לוודא מה הסיסמא למשרדו של דמבלדור?"

"האמת שאתה זה שהביא אותי הנה," נזפה בו הרמיוני.

"נו, למישהו יש ניחוש?" שאלה פדמה פאטיל, "משהו?..."

"פוטר!" ניסה דראקו, אך דבר לא קרה.

"הארי פוטר!" הוא ניסה שוב. לשווא.

"בוצדמים!" לשווא.

"דראקו, אתה צריך לחשוב כמו דמבלדור," אמר בלייז באופן שקול.

"נו, ומה דמבלדור אוהב יותר מפוטר?" שאל דראקו.

"דמבלדור לא יגיד 'בוצדמים', דראקו," בלייז גילגל עיניים, ואמר לגרגול: "בני מוגלגים." לשווא.

"שרבט לימון," ניסתה ג'יני.

"מה זה?" שאל אותה דין.

"ממתק מוגלגי שאבא אמר לי שדמבלדור אוהב," היא הסבירה, ואז ניסתה שנית: "קרמבו."

"מה זה קרמבו?" שאל דין.

"בגרסה העברית לשרבט לימון," ג'יני ענתה.

"גריפינדור!" ניסה דראקו שוב, "האגריד! העסקת מורים משונים חוץ מפרופסור סנייפ המדהים!"

"קצת ארוך בשביל סיסמה, לא?" שאל בלייז.

"תנסו לומר גלרט גרינדלוולד," אמרה לונה בחולמניות, "ידוע שהוא ודמבלדור היו חברים."

"הם היו אויבים, לונה, זה כתוב בהוגוורטס: תולדות," אמרה הרמיוני, "בפרק על המנהל."

"גרינדלוולד," ניסתה לונה, ולהפתעת כולם הגרגול זז והם נחשפו לדרגנוע הלולייני העולה למשרד המנהל.

היה קצת צפוף לשמונה עשר התלמידים במעבר הצר הזה, אבל איכשהו הם צלחו את העלייה. הרמיוני דפקה בביטחון על דלת המשרד של דמבלדור.

"כן?" נשמע קולו של המנהל הרמיוני פתחה את הדלת, וכולם נכנסו למשרד המנהל.

"הו, שלום לכם העלמה גריינג'ר, אדון דראקו, העלמה וויזלי, מר לונגבוטום ו..." מצחו של דמבלדור התקמט, "וכל השאר."

"הוא בטח לא זוכר אותנו, אנחנו לא חשובים כמוהם," מלמל זכריה סמית' באזנו של ג'סטין פינץ' פלצ'לי שהגיב באדישות.

"מה אתם עושים כאן?" שאל המנהל.

"יש לנו דרישות!" צייץ קולין קריווי, אולי טיפה מוקדם מדי.

"דרישות, אתה אומר?" שאל דמבדור, "למה אתם מתכוונים?"

"מה שקולין מנסה לומר," הסיברה הרמיוני במהירות, "זה שאנחנו רוצים להקים מועצת תלמידים."

דמבלדור הרים גבה. "אני ממליץ לכם להיכנס למשרד שלי ולשבת, גבירותיי ורבותיי, אין צורך להצטופף בכניסה."

הם נכנסו והתיישבו בכיסאות שדמבלדור זימן בשרביטו.

"אני מבין שהארי חולה, או שאולי הוא בעונש אצל סנייפ?" שאל דמבלדור שהבחין בחסרונו של הילד שנשאר בחיים.

צמרמורת עברה בגופו של קולין כשחשב על זה. הארי הוא שלו ורק שלו. הוא לא בטח בדמבלדור במיוחד. כשהיה בשנתו הראשונה, הוא שמע מהתאומים וויזלי שהמטבחים מאוד מזמיני אורחים בשעות הלילה, ולכן הוא ניסה להתגנב לשם, אלא כששוטט במסדרונות באותו הלילה הוא ראה את דמבלדור בדיוק יוצא ממשרדו של סנייפ.

"אני לא אגלה אם אתה לא תגלה," אמר לו המנהל בקריצה. עד היום קולין ניסה שלא לחשוב יותר מדי על מה שקרה שם, אבל למחרת לפני שיעור שיקויים הוא ראה את סנייפ מסדר את שיערו והשתדל להימנע מקשר עין עם הפרופסור כל אותו היום.

"הארי לא חולה, הוא פשוט לא חלק ממועצת התלמידים," הסבירה הרמיוני.

דמבלדור נאנח ונעמד. "טוב, היה נחמד לשוחח איתכם, אבל למנהל  כמוני יש עבודה רבה ולכן-"

"לא, פרופסור, אני לא רציתי להשתמש בזה, אבל אתה עכשיו תקשיב לנו או שאבא שלי יפסיק לתרום להוגוורטס בהוראת קבע!" אמר דראקו, ודמבלדור התיישב במהירות.

"אני מקשיב," הוא אמר, "אם כי נוכחותו של הארי פוטר בוודאי הייתה מקנה לכם לא מעט נקודות."

"בדיוק על זה רצינו לדבר איתך פרופסור," אמר דראקו, "הארי פוטר. לא ייתכן שבכל שנה, כל מורה להתגוננות מפני כוחות האופל זונח את כל מאות תלמידי הוגוורטס ומתמקד רק בתלמיד אחד ספציפי, אותו תלמיד כל שנה, שהוא גם היחיד שבכלל לא צריך את המקצוע הזה כי הוא שרד את הקללה הממיתה!"

"או שיטת הנקודות," אמרה הרמיוני, "לא יעלה על הדעת שכל מורה יוריד נקודות איך שהוא רוצה, בדגש על מורים שאוהבים להוריד נקודות. צריך לעשות איזה מין מחירון נקודות או מחירון עונשים כזה, כדי שפרופסורים לא יורידו חמישים נקודות רק כי שני תלמידים מגריפינדור טעו בשיקוי!"

נוויל הסמיק.

"אוי, לא באתי להאשים אותך, נוויל," אמרה הרמיוני במהירות.

"האמת, נוויל, מה זה לא נעעים לי ממך," אמר בלייז ברגע של גילוי לב, "אבל בכל פעם שהשיקוי שלי מסתבך אני שופך קצת לקדרה שלך כדי שלא אהיה היחיד שטעה."

כולם נאצו מבט בבלייז פתאום.

"אוקיי," אמר דמבלדור, "עוד משהו?"

ארני מקמילן נעמד. "מתסכל אותי שחוזרים הביתה רק לעיתים רחוקות במהלך השנה, לא הייתי באירוע משפחתי כבר 4 שנים! פספסתי חתונות של שני אחים שלי! מה זה היציאות האלה? אנחנו לא באזקאבאן!"

הוא זכה למחיאות כפיים ספורות ודמבלדור רשם דבר מה בפנקס ששלף.

"לי אישית מפריע שאין חנוכיה ליד עץ האשוח בחג המולד!" אמר אנתוני גולדשטיין וזכה גם הוא לכבוד.

"אני מקווה שאם יהיה עוד טורניר משולש בשנים הקרובות, יעשו אותו טיפה יותר הומני," אמרה אליסיה ספינט וזכתה להנהוני הסכמה, "אני מבינה שדרקונים הם חיות פרא, אבל זו לא סיבה להשתמש בהם ככה. זה נוגד את הסלוגן של בית הספר!"

"נכון!" הריע נוויל לונגבוטום.

"אני רוצה שישנו את הכניסה למגורי רייבנקלו!" אמרה אלואיז מידג'ן פתאום, "אני כבר בשנה השביעית ולא פתרתי חידה אחת, אני פשוט מסתתרת בפינה ומחכה שתגיע קבוצה של תלמידים שאוכל להזדנב אחריה. לילה אחד חיכיתי ארבעים דקות ואף אחד לא הגיע, אז הלכתי לישון בחדר הנחיצות!"

דמבלדור המשיך לרשום והנהוני הסכמה ומחיאות כפיים נשמעו מכל עבר.

"אני רוצה תא גאה בהוגוורטס!" אמר קולין פתאום וזכה לשתיקה רועמת.

דראקו נדרך.

"מה קרה לך?" שאלה אותו פנסי בלחש, "יש לך אותי!"

"אוך, די כבר, פנסי," אמר לה דראקו במהירות. בלייז גם היה מופתע. הוא חשב בכלל שדראקו בא לשם בשביל הבנות, כמו שדראקו אמר לו, או בשביל הרמיוני גריינג'ר כמו שהוא באמת חשב.

גם דמבלדור היה המום. "מה לי וללהט"בים?" הוא שאל, "אין לי קשר אליהם! עזבו אותי!"

לונה השתעלה משהו שנשמע כמו "גרינדלוולד" וכמה הפלפאפים צחקו, אבל האווירה בחדר לא הייתה נינוחה במיוחד.

"אני רוצה שתתנו להאגריד לסיים את הלימודים שלו!" הכריזה ג'יני ושברה את הקרח.

"כן, תנו להאגריד לסיים! אפשר להדפיס את זה על גלימות ותגים," עודד אותה דין.

"אל תשכחו את מחירון העונשים של הנקודות!" אמרה הרמיוני.

"מבאס אותי שאין שום נבחרת ספורט אחרת חוץ מקווידיץ'," אמרה אליסיה ספינט פתאום.

"את שחקנית קווידיץ', לא?" שאל אותה המנהל.

"רק כי אין משהו אחר," אמרה אליסיה, "כשאין משחק, למה אי אפשר לשחק פינג פונג עם הסניץ'?"

"וואו, זה נשמע ממש כיף," אמר ג'סטין, "סוג של טניס על מטאטאים עם הסניץ'."

"יש נבחרת גוג'ואים, לידיעתך," אמר לה קולין ביובש.

"את מוזמנת למועדון השחמט שלנו," אמר לה ארני, "אם תצטרפי כבר נהיה שני אנשים."

דמבלדור הביט בהם בשעשוע. משום מה זה הפך מקבוצת תלמידים עם דרישות לקבוצת תלמידים שחושפים סודות מביכים.

"אני רוצה גם פעילויות גיבוש ביער האסור," אמר דין, "זה שטח מבוזבז שלא משתמשים בו באמת, רק בשביל להציג חדי קרן ופגעסוסים. וגם צריך לתת למדריכים קצת תעסוקה שיכינו את הפעילויות האלה, כי למה בעצם יש מדריכים? מה הם כבר עושים חוץ מלעזור בערב הראשון לתלמידי השנה הראשונה? להוריד את הסעיף הזה מהתשלומים לאלתר!"

"צריך לאסוא על האיש השמנה לעזוב את התמונה!" צעק נוויל פתאום, "ערב אחד היא הלכה לבקר דיוקן אחר וחיכיתי למעלה משלוש שעות כדי ללכת לישון!"

"צריך לעשות מכינה בשביל בני מוגלגים," אמר אנתוני, "אמנם בלימודים אנחנו שווי רמה, אבל זה לא לעניין שאנחנו מגיעים חסרי ידע, ואז כשפרופסור קווירל מתפרץ לסעודה וצועק שיש טרול במרתף כולם בורחים בצרחות ורק אני חושב על כמה בריוני מקלדת."

"מה זה בריוני מקלדת?" שאל דראקו.

"אם תלמד חקר המוגלגים תדע," אמרה הרמיוני, "אגב, זה מעליב שבחקר המוגלגים רק רואים טלוויזיה ומכינים פופקורן במיקרוגל, ובכלל המורה לחקר המוגלגים כל הזמן מוציאה אותי מהשיעורים כי כל הזמן תיקנתי אותה. האמת שאני שמחה כי בלאו הכי כל שיעור היה עוד פעם לשמוע קוסמת שלא יודעת כלום על מוגלגים מנסה להסביר לי איך מוגלגים כמו המשפחה שלי חיים."

"למה מגישים לנו זלולת ומלא קינוחים בארוחות?" אמרה פנסי פרקינסון, "זה ממש לא בקריא לאנשים בגילנו, גמדוני הבית האלה לא שמעו אף פעם על סלט?!"

"זה באמת קל יותר להכין סלט מקינוח," הרהרה הרמיוני בקול רם, "אני בעד."

"אני רוצה שישנו את המיקום של המעונות שלנו!" הכריז בלייז, "מה ציפיתם שיצא מתלמידי סלית'רין אם תקעו אותנו במרתף? זה כאילו אנחנו בעונש תמידי!"

"צריך לשנות את החסימה של הבנים למגורי הבנות," אמרה ג'יני בקול קודר, "נמאס לי שלפעמים בנים מנסים להיכנס אלינו רק כדי להתגלש במגלשה."

"צריך לשנות את המוניטין הרע שיש לתלמידי סלית'רין," אמר מרכוס פלינט, "או להקים לנו קבוצת תמיכה או משהו."

דמבלדור שירבט משהו על פתק והקריא ממנו: "גם לך קראו טהור דם מתנשא? בני מוגלגים מתרחקים ממך בלי סיבה? החמודה מגריפינדור מתרחקת ממך למרות שהצעת לה סיכומים בשיקויים? נפתחת קבוצת תמיכה עבור תלמידי סלית'רין שסובלים מסטראוטיפ הקוסם האפל והרע. ניפגש בימי חמישי בשמונה בערב ליד האח במועדון, ליד ראש הגמדון הכרות."

"מעולה," אמר מרכוס ולקח את פיסת הנייר מדמבלדור כדי לתלות בלוח המודעות.

"ראש גמדון כרות?" הזדעקה הרמיוני.

"תפסיקי לדבר על הגמדונים," אמר לה דין, "בעיניי מה שקורה בטיפול בחיות הפלא גרוע הרבה יותר. אנחנו מציגים פגעסוסים וחדי קרן לראווה כאילו אנחנו בגן חיות!"

"חדי קרן זה אוברייטד," התגוננה הרמיוני.

"צריך לעזוב את הינשופים ולעבור לדואר 'נקי' יותר," אמר אדריאן פיוסי, "נמאס לי לנקות לשלשת."

"צריך להפסיק לשלוח אותנו לעונשים ביער האסור," אמרה אלואיז מידג'ן, "זה כאילו מנסים לגרום לזה שנמות."

"צריך להפסיק להכריח את כולם ללמוד תעופה, לא כולם מתאימים לזה," אמר זכריה סמית', "נמאס לי מזה שיש לי שפשפות אחרי כל שיעור תעופה."

"אוקיי! אוקיי! זה מספיק, תודה," אמר דמבלדור במהירות כתגובה לדבריו של זכריה, "אני איוועץ עם המורים ואחליט מה לעשות... לא בטוח שמחירון העונשים שלך, גריינג'ר, יעבוד, כי לא כל המורים יסכימו, אבל אולי אפשר לנסות כמה דברים..."

וכשכולם יצאו ממשרדו של דמבלדור, הוא רק הצטער שהארי לא היה שם גם. מה הוא לא היה עושה די לזכות לראות את הנער הזה עוד קצת לפני שהוא מת?...