היום בו השתנו חיה של הרמיוני

כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג. אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי.

היה זה יום שלישי חם והרמיוני סיימה את תרגיל הבונוס האחרון במבחן החשבון אשר נערך באותו היום. מכיוון שתמיד הייתה מאוד טובה בלימודים, היא יצאה ראשונה מחוץ לכיתה והלכה במסדרון הריק. היא בדיון התכוונה לבדוק אם הצליחה באחד התרגילים במבחן, אשר הטריד אותה במיוחד, כשפתאום הופיע קווין. קווין היה ילד בכיתה ה', שהיה בכלל לא נחמד ותמיד עצבן ילדים אחרים.

הוא התקרב אל הרמיוני ואמר לה בלעג: "הרמיוני חנונית אש, צריכה להתבייש". הרמיוני באותו הרגע כעסה מאוד, בלי לחשוב היא לקחה את עיפרון שהחזיקה בידה והזיזה אותו בתנועה עצבנית. הכול קרה באותו רגע: שערו של קווין התרומם ושינה את צבעו מבלונדיני כהה לסגול בולט.

קווין הרים את ידו לשערו וראה את צבע השער ואז הוא החל לצעוק על הרמיוני, "מטורפת, מה עשיתי לי?!?", אבל היא כבר הספיקה לצאת מהמסדרון, לרוץ לשער בית הספר, לפתוח אותו ולצאת משם.

הרמיוני המשיכה לרוץ ברחוב נסערת מהתקרית המוזרה עד שבטעות נתקלה באיש קטנטן ועגלגל, בעל זקן ובגד ירוק עם גלימה וברדס. היא התכופפה כדי לעזור לאיש ולהתנצל בפניו אבל הוא רק נעמד ואמר: "אני בסדר העלמה גריינג'ר". הרמיוני הבינה וברכה אותו לשלום והמשיכה ללכת אבל פתאום הסתובבה ושאלה: "היי, בעצם איך אתה יודע את השם שלי?".

"אה", צייץ בקול מעט מסתורי, "את זה תדעי רק אם תקראי את המכתב הזה". הוא הושיט לה מכתב סגור בתוך מעטפה צהבהבה ועליה סמל משונה שהיא לא הכירה בצורת האות H ובתוכה משולבים נחש, גירית, נשר ואריה. על המעטפה היה כתוב בדיו ירוקה כאיזמרגד: "לכבוד העלמה הרמיוני גריינג'ר, רחוב מק-ארתור 12, אוקספורד, החדר השלישי מימין מיטה שנייה".  הרמיוני נרתעה מעט והשיבה: "אני מצטערת אבל אסור לי לקחת שום דבר מאנשים זרים" והיא המשיכה ללכת. אחרי הליכה מהירה של כמה דקות היא ראתה את האיש פעם נוספת, ממתין בצד המדרכה. "את בטוחה שאתה לא רוצה את המכתב?", שאל. הרמיוני התפלאה שהוא עקף אותה למרות רגליו הקצרות, "לא, אסור לי לקחת שום דבר מזרים" והיא האיצה את צעדיה לעבר הבית. כשהתקרבה לבית

 ראתה את האישון יושב על תיבת הדואר ומטלטל את רגליו: "העלמה גריינג'ר".

הרמיוני לא ידעה בדיוק למה אבל היא חטפה את המכתב מידיו ורצה הביתה. היא נכנסה לחדרה, השלישי מימין. פתחה את המעטפה וקראה:

בית הספר הוגוורטס  לכישוף ולקוסמות

מנהל: אלבוס דמבלדור

(מסדר מרלין, מחלקה ראשונה מכשף גדול קָסָם ראשי, מאגוואפ עליון ,בר איגוד הקוסמים הבינלאומי)

גברת גריינג'ר היקרה, אנו שמחים להודיעך שנשמר עבורך מקום...

בהמשך היו עוד דברים שהרמיוני לא הבינה כלל. היא הרגישה מטופשת שלקחה את המכתב, היא קימטה אותו לכדור וזרקה אותו לפח. ברגע שהיא חשבה שהיא גמרה עם כל הסיפור נשמע קול "פאק" קטן ובחדר צץ פתאום האדם הזעיר והתיישב על מיטתה.

"אתה? מאיפה צצת, לא הבנתי כלום מהמכתב".

"כמובן, כמובן", הוא התחיל להגיד, אבל הרמיוני קטעה אותו באמצע, "מי אתה בכלל? איך קוראים לך".

"סליחה שלא הצגתי את עצמי, לי קורים הפרופ' פיליוס פליטיק, אני קוסם ומורה ללחשים בבית הספר הוגוורסט לכישוף וקוסמות". בתשובה למבטה השואל של הרמיוני הוא התחיל לספר לה על תולדות עולם הקוסמים, על הוגוורסט והמקצוע שהוא מלמד שם – לחשים.

עברו שלוש שעות וסוף סוף גמר פרופ' פליטיק את הסברו. אחרי כך זה הרמיוני הייתה מופתעת מאוד וביקשה לבדוק אם זו לא סתם מתיחה ענקית. "תוכיח לי. תראה לי את אחד מהכשפים". "בטח", הוא השיב, "הביטי". הוא שלף מקפלי הגלימה שלו שרביט ונופף בו, מלמל משהו והמכתב המקומט שהרמיוני זרקה, התעופף מתוך הפח, הדף התיישר, אחריו התעופפה גם המעטפה, נפתחה והמכתב חזר לתוכה. "נתראה בהוגוורטס", אמר פליטיק ונעלם כמו שהופיע.

הרמיוני המבולבלת החליטה להחביא את המכתב באחת מהמגירות הישנות, עד שתחליט איך לספר עליו להוריה. כשבאה לשים אותו נתקלו עיניה בצעיף ישן שהיה במגירה ועליו דמות מוכרת מהמעטפה - אריה אדום על רקע זהוב.