אבק פיות

בוא'נה, נכון שאני משתפרת בכל פאנפיק?! 
אני ממש מחבבת את הפאנפיק הזה... תהנו!!!

אבק פיות

לילי תמיד דמיינה, מאז שהיא הייתה מספיק גדולה כדי לדמיין זאת, את ההתחלה הקלאסית לאהבה.

היא, תלך במסדרון, עם ספרים בידיה ואילו הוא, הגבר- האלמוני- שמתישהו-תמצא- אותו, יבוא בהמשך המסדרון. אף אחד מהם לא ישים לב לשני, ואז הם יתנגשו. הוא יושיט יד גדולה אחת אל לילי ויקים אותה, ואחר כך יעזור לה לאסוף את הספרים שנפלו על הרצפה בעוד הוא ממלמל סליחה ומחייך חיוך קטן וחמוד.

היא בכלל לא יכלה לדמיין שהדמיון המופלא והמתוק הזה, שבכל פעם שחשבה עליו העלה לה חיוך על הפרצוף, יהיה ההתחלה הקלאסית לשנאה, כמובן, אבל זה בדיוק מה שקרה.

                             %%%%

לילי קיללה בשקט. 'איפה הכיתה הזו?!' חשבה בכעס, כשחמישה ספרים כבדים ביותר מוחזקים בידה. זו הייתה הפעם השלישית ששינו להם מיקום של כיתת שינוי הצורה השנה, "בגלל סיבות אישיות," והיא, אחרי שבע שנים בטירת הוגוורטס, עדיין לא מסוגלת להבדיל בין המסדרון בקומה השביעית של הפסל של טרול היערות שמחזיק אלה, לבין המסדרון של תמונת הדרקון האדום והמרושע.

זה בהחלט לא היה היום שלה.

כאבה לה הבטן, היא תאחר לשיעור ולהוריד לגריפינדור נקודות, היא הולכת פה לאיבוד, והיא אפילו-

בום!

מתנגשת במישהו. חזק מאוד, אם להיות כנים.

"אאוץ'!" צעקו שני קולות בכאב, ושתי ידיים נשלחו אוטומטית אל ראשן.

"אולי תסתכל לאן שאתה הולך?!" מלמלה לילי מתוך כעס וכאב.

"סליחה," אמר קול מוכר ביותר וגיחך, "אני פשוט מאחר לשינוי צורה."

לילי הרימה את עיניה מהסתכלות על הרצפה והביטה בעצבנות באיך- אפשר- שלא, ג'יימס פוטר. "לא מצחיק!" היא אמרה בהפגנתיות והחלה לאסוף את ספרי שינוי הצורה שלה שנפלו מידיה והתפזרו בזמן ההתנגשות.

היא ממש ציפתה לשמוע את ג'יימס מפטיר "דווקא כן," מאחורי כתפו והולך, אבל להפתעתה הרבה הוא ירד על ברכיו והחל לעזור לה לאסוף את הספרים הכבדים. לילי הרימה גבה אחת אדומה. "מה?" התגונן ג'יימס. היא משכה בכתפיה, והם סיימו לאסוף את הספרים.

הם התרוממו ביחד. רק עכשיו לילי שמה לב להבדלי הגבהים ביניהם, כי מעולם לא עמדה קרוב אליו בפחות ממטר, וגם זה רק כדי לצרוח עליו "אני לא רוצה לצאת איתך וזה סופי!!!!!"

הוא היה גבוה ממנה בראש וקצת לפחות.

"תודה קטנה?" ג'יימס חייך חיוך גדול ומעצבן. איכשהו כל דבר שהוא עשה היה מעצבן בעיניה. הדיבור שלו, הלבוש שלו, סגנון ההליכה שלו, הדרך בה דיבר אל אנשים וזלזל בהם, הדרך בה עשה אלף מעשי שובבות והוענש רק על חמש- מאות מהם, הדרך בה חיזר אחריה, הדרך שבה התנהג לחברותיו ואחרי רגע התנהג בה למישהי אחרת... אוך, הוא כל כך עיצבן אותה!!!

רק לחשוב עליו העלה לה את הדם לראש. היא כמעט לא הצליחה לשלוט בעצמה, אבל איכשהו היא סיננה לו "תודה" באגרופים קמוצים, הסתובבה עם הספרים בידה, והמשיכה לאיזה מסדרון אחר, שבטח יוליך אותה עוד יותר לאיבוד, אבל לפחות ירחיק אותה מהפוטר הנפוח הזה, אבל רק אולי, כי הפוטר הנפוח זה באמת לא מרפה אף פעם.

גם הפעם לא.

"היי, אוואנס!" שמעה לילי את פוטר קורא.

היא הסתובבה בחדות, "עזוב אותי כבר!"

ניכר היה שהוא נעלב מדבריה. כל הביטחון העצמי ירד לו בבת- אחת.

לילי נשכה את שפתיה, והתכוונה לבקש סליחה, אבל אז הוא שאל "למה את שונאת אותי כל כך?" וכל הסליחה ירדה למצולות, ורק עלו וצפו כל הדברים שבגללם היא שונאת כל כך את ג'יימס פוטר. "זה בגלל שאתה אגואיסט, חצוף, אידיוט, מגעיל, נודניק וכל כך, אבל כל כך מעצבן!!!"
"לפחות תפסת לך נערה כנה, נערי הטוב," אמר דיוקן של איש עם שפם שעמד קצת בהמשך המסדרון.

"הוא לא תפס אותי, ואני לא שלו!" צעקה לילי בכעס על הדיוקן הנפוח- כמעט- כמו- פוטר, הסתובבה במחאה והחלה ללכת, נוטשת את ג'יימס מאחור.

ג'יימס התכונן לומר לה איך להגיע לכיתת שינוי הצורה כי היה ברור שהיא לא יודעת זאת, אבל הדיוקן מילמל משהו מתחת לשפמו העבות שג'יימס לא הצליח לשמוע.

"סליחה, מה אמרת?" שאל אותו.

"רק אמרתי," חזר הדיוקן, "שמניסיוני הרב, הנערות הכי טובות הן הכי עקשניות."

נהניתם???? אז תגיבו!!!!

		הפרק הבא