זואי ג׳קסון והאולימפיים

מהיום שאנבת׳ סיפרה לי שהם יאמצו אותי, לא הפסקתי לדמיין איך זה להיות הבת המאומצת של שני הדמויות הכי אהובות עלי.
ביום האחרון להפלגה שלנו אני ואנבת׳ ישבנו על הספה וחיכינו לפרסי.
היינו אמורים לאכול ארוחת ערב ראשונה בתור משפחה, כמה חברים של אנבת׳ סידרו את עיניין האימוץ ופרסי הלך לדבר עם כירון באיריס נט.
בנתיים אנבת׳ סיפרה לי על רומא החדשה, ועל הבית שקנו שם.
״בגלל הנבואה, קנינו עוד חדר״ היא רטנה ״אבל אני בטוחה שתאהבי אותי, יש לו מרפסת קטנה, והוא משקיף על גן בכחוס.״
״זה נשמע מדהים״ אמרתי.
״אנחנו גרים ברחוב גיבורי האולימפוס״ אמרה אנבת׳ ״אם תרצי לבקר אותנו מדי פעם.״
״גיבורי האולימפוס?״ שאלתי ״קראו לרחוב על שמכם?״.
״כן״ ענתה לי אנבת׳ ״כל החצויים מהנבואה הגדולה גרים שם.״
״עכשיו אני בטוחה שאני ארצה לבוא לבקר״ אמרתי.
״אל תדאגי״ אנבת׳ הוסיפה ״חודש הבא נאסוף אותך ממחנה החצויים, נלך לעצב לך את החדר.״
״את בטוחה שיש זמן לקניות?״ שאלתי ״אני לא אמורה להציל את העולם?״.
״העולם יחכה״ אמרה אנבת׳ ושתינו צחקנו.
לפתע ראינו את פרסי נכנס לסיפון העליון, הוא נראה מצוברח.
״מה קרה?״ אנבת׳ שאלה.
״אנחנו משנים תוכנית, אנחנו מביאים את זואי לבית שלנו ברומא החדשה” פרסי ענה.
״למה?״ שאלה אנבת׳.
״בואי״ אמר פרסי ״ואני אסביר לך.״
פרסי ואנבת׳ ירדו לסיפון התחתון.
אני הייתי סקרנית למדי, אבל לא רציתי להכעיס את ההורים החדשים שלי.
המצפון שלי והסקרנות שלי נלחמו.
לבסוף הסקרנות ניצחה.
ירדתי לסיפון התחתון ושמעתי את אנבת׳ אומרת ״אבל היא עדיין ילדה, אי אפשר לבקש ממנה לעשות את זה.״
״היא יודעת יותר ממנו״ אמר פרסי ״היא מושלמת לזה.״
״אני לא מוכנה לזה,״ אמרה אנבת׳ ״אני דואגת לה.״
באותן רגע התמלאתי אהבה לאנבת׳ ורגשות אשמה על כך שאני מצותת להם.
עליתי מיד לסיפון העליון. כמה דקות לאחר מכן אנבת׳ ופרסי עלו לסיפון.
אנבת׳ אמרה ״אנחנו משנים כיוון, אנחנו נוסעים למחנה יופיטר. נפליג עוד יומיים נוספים.״
פרסי הוסיף ״זואי, יש כאן את ספרי פרסי ג׳קסון?.״
״כן״ עניתי ״וגם את גיבורי האולימפוס.״
״תוכלי להשאיל לי אותם?״ שאל פרסי ״אני רוצה לרענן את הזיכרון.״
״אין בעיה״ אמרתי והוצאתי את הספרים מהתיק שלי.
פרסי לקח אותם מהידיים שלי וירד לחדרים שלנו.
״בואי״ אמרה לי אנבת׳ והתיישבנו לאכול.
פרסי חזר בלי הספרים, הנחתי שהוא שם אותם בחדר שלו.
יחד אכלנו את הארוחה, ואני הרגשתי שהם באמת המשפחה האמיתית שלי.
לפני שהלכתי לישון, ראיתי את פרסי ואנבת׳ יושבים בחדרו של פרסי וקוראים.
פרסי צחק ״אנבת׳! היית מאמינה שבאמת עשינו את זה?״.
״כן מוח מצה״ אמרה אנבת׳.
״ממתי את קוראת לי ככה?״ שאל פרסי.
״חקרתי קצת על היהדות,״ אמרה אנבת׳ ״בדיוק סיימתי לקרוא על פסח, מוח מצה.״
צחקתי צחוק חרישי והלכתי לחדרי ״כן,״ חשבתי ״הם לגמרי המשפחה שלי.״
◦

הפרק הקודם		הפרק הבא