פאטה מורגנה || אביטל

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג, שיצרה את העולם ואת סדרת הספרים המדהימה הזו ואין בכוונתי להרוויח מפאנפיק זה כל סכום שהוא.

אשמח לתגובות (:

סוורוס סנייפ נקש על הדלת והיא נפתחה כמעט מיד. הוא הוריד את הברדס שכיסה את פניו, הסיר את כישוף ההנגזה וכבקיא וכרגיל התקדם אל עבר הסלון והתיישב על הספה הרחבה. מולו התיישבה לילי, מאכילה בכפית את הארי בנה התינוק.

הוא שם לב שג'יימס לא נראה בסביבה. נהדר, כנראה החליט שהוא מעדיף שלא לראות את זיו פניי, חשב במרירות. העיקר ששני הצדדים מרוויחים...

לילי שמה לב למבטו ואמרה: "אה, ג'יימס ממש לא יכול היה להישאר, אז הוא הלך... הוא מתנצל." סוורוס ידע שהיא אומרת את זה רק בשביל לצאת מנומסת ולכן החליט להתעלם. "אז מה שלומך?" שאל, "לא שמעתי ממך דבר כבר תקופה ארוכה..."

לילי בחנה אותו ארוכות במבטה. "דווקא נראה לי שאתה הוא זה שעוברים עליו דברים. אתה נראה מוטרד מאד ממשהו..." היא סידרה את הסינר סביב צווארו של הארי, שבאופן מכאיב דמה כל כך לג'יימס, חוץ מאשר העיניים... העיניים היפות של לילי. "אני חושבת שאתה זקוק לקצת מנוחה. אפשר להציע לך תה?"

סוורוס הסתכל סביבו בזמן שלילי הלכה להכין את התה המפורסם שלה. דבר לא השתנה בסלון הקטן והחמים הזה, חוץ מאשר תמונה של הארי שהונחה על המדף. לילי צדקה שמשהו מטריד אותו. כבר תקופה ארוכה הוא יודע שוולדמורט מחפש אחריהם מכיוון שהוא, ברוב טפשותו, מסר לו את הנבואה ששמע. הוא הולך ונעשה לצל מיום ליום ועורו צפד עליו. סוורוס סנייפ נראה רע יותר מאי פעם.

בשתיקה ישבו שניהם ולגמו את התה. סוורוס כחכח בגרונו והתכוון לספר ללילי על הנבואה ששמע, אף אם הדבר יפגע ביחסיהם הידידותיים מעתה והלאה. הוא ידע שלילי יודעת שהוא רוצה להגיד משהו ומחכה בסבלנות, אך המילים פשוט לא יצאו לו מהפה. במקום זה הוא אמר: "אתם מוגנים כאן בבית?" הוא התחנן שתבין, שתביט בעיניו, אך לאכזבתו לילי המשיכה להאכיל את הארי שהעיף כעת את כל האוכל על הרצפה. "לילי, הוא הוסיף," כשראה שהיא לא מאזינה לו, "לילי, אני יודע שסכנה נשקפת לכם. תדאגו להגנות טובות." הוא התהלך בחדר כארי בסוגר וכסס את אצבעותיו. רק חסר לו שאדון האופל יגלה שברח, זה יהיה סופו.

כעבור כמה פטפוטים מאולצים יותר או פחות, הגיע זמנו של סוורוס ללכת. הוא הישיר את עיניו לעיניה של לילי ולחש: "תשמרו על עצמכם..." עיניו מלאו סבל שחיכה לצאת, חיכה לשאלה של לילי: "מה קרה?" אך היא בוששה מלבוא. בוששה לעד.

מדוע אני נזכר בכל זה? שאל את עצמו סנייפ כשהתחיל טקס המיון, שם זיהה פרצוף מוכר מאד, שרדף אותו בחלומות הלילה כבר עשר שנים.

בכל לילה הייתה מופיעה לילי, יפה ונוראה יותר מאי פעם, מחזיקה בידיה את הארי שבכל יום גדל בכמה סנטימטרים. היא הייתה רק לוחשת: "סוו, זה הארי. תשמור עליו. אתה הרסת, יש לך הזדמנות לתקן." בכל לילה סנייפ היה שואל אותה אם היא סולחת לו והיא הייתה משיבה: "אסלח אם תתקן את מעשך ותגן על הארי. רק אז אסלח לך," מיד לאחר מכן היא הייתה מתפוגגת לענן אבק וסוורוס היה מתעורר שטוף זעה.

החלום שחלם אתמול בלילה התעלה על קודמיו. לילי נשארה זמן רב יותר והפעם נראתה נוראה הרבה יותר מכל לילה אחר. "סוו," היא אמרה בתקיפות, "מחר, מחר הילד שלי מתחיל בהוגוורטס. אני מתחננת, סוו, תגן עליו בשבילי. תתקן ותכפר על הרצח שגרמת לו. יש לך מחר הזדמנות, סוו. הוא ילד רגיש, אם תפגע בו, זכרי יתפוגג לעד." לא מספיקה האזהרה החמורה הזו ופתאום הופיע לצד לילי אדם שאת פניו לא ראה זה עשר שנים. מראה הפנים שתיעב בכל ליבו ונשמתו גרם לו לבחילה והוא הקיא בצד המיטה.

"סוורוס," אמר ג'יימס בקול מבקש, "תסלח, תמחל, תשכח. אנחנו על חטאינו כיפרנו, עכשיו תורך."

לסלוח, למחול, לשכוח? הרהר סוורוס בכאב, מאז שפראי האדם האלה ניסו להרוג אותי, שכחתי איך עושים זאת. הבקשה גדולה מידי, מדוע שאצליח להתגבר על משקעי העבר? האם אני בכלל רוצה?

"גריפינדור!" חדר קולה של המצנפת את הרהוריו והוא התנער. הארי פוטר פסע בצעד מהוסס לכיוון השולחן של גריפינדור והתיישב לצד ילד בעל שיער ג'ינג'י שסנייפ זיהה כבן למשפחת וויזלי. איכשהו, מבלי לתכנן, הצטלבו מבטיהם.

הארי נראה כמו ג'יימס. בדיוק אותו הדבר. רק העיניים, העיניים היפות של לילי.

סוורוס החליט. הוא חייך אל הארי, הוא ידע שהלילה סוף סוף לילי תסלח לו.