אווטאר קלאש - ספר אדמה

השמש ביצבצה בקושי, מעל המבנים והחומות של בה- סינג- סה.
השמיים עוד עטו צבע כחול כהה.

קלאש התעורר.
הוא שיפשף את עיניו מקורי השינה, ובהה בתקרה הסדוקה של ביתו.
קלאש הוריד מעליו את שמיכת הקש הבלויה.
הוא התיישב על המזרן המאובק, ופיהק.
את הבית הקט עוד הציפו קולות נחירותיהם של בני משפחתו.
משפחתו נאלצה להסתפק בשתי חדרים, ולכן קלאש נאלץ להצטופף במטבח.
באוויר עוד היו ניחוחות מהמרק שאימו הכינה.
במזל היה להם די כסף כדי לקנות מספיק אוכל לארבע נפשות.
קלאש בן הארבע עשרה קם מהמזרן שלו.
הוא תפס בידו מטאטא, והחל לנקות את הרצפה מאבק.
הוא אהב מאוד לשמח את אימו.
לנחם אותה על אובדן אביהם, ועל המשבר הכלכלי הקשה.
מאז שאביו של קלאש מת, אימו התפרקה מבחינה נפשית.
היא לא הייתה כבר מסוגלת לעבוד.
קלאש ראה איך מצבם הכלכלי מידרדר בהתאם, עד שהם נאלצו לעבור לטבעת התחתית.
הם הצליחו באורח פלא לעבור בשלום את חמשת השנים האחרונות מאז מות אביהם.
זה לא היה קל.
מכיוון שקלאש היה הבכור, הוא לקח על עצמו את האחריות לפרנס את המשפחה כדי לקנות צרכים קיומיים, כמו מזון ומים.
מדי בוקר הוא היה הולך לשוק.
יום אחד הוא פגש בשוק ירקן זקן.
קלאש עזר לו בעבודה, והתיידד איתו, ומאז הזקן מביא לו כסף כדי שיעזור לו בעבודה.
כך קלאש הצליח לפרנס עד כה את המשפחה.
בשבועות האחרונים קלאש הצליח להשיג סכום מכובד של כסף, ואתמול בערב משפחתו הרשתה לעצמה לסעוד במרק אנין טעם.
הוא שמח לראות את אימו מאושרת, אחרי שנים של לחם יבש ומעט מים.

קלאש סיים לטאטא את האבק, ואז הוא פתח את הדלת החורקת, משתדל ככל האפשר לא להפריע לשנתם של בני משפחתו, והעיף את האבק מהבית.
הוא סיים את המלאכה, שבע רצון, ויצא מהבית, נזהר שלא לדפוק את ראשו במשקוף הנמוך.
קלאש צעד ברחובות השקטים.
השמש כבר החלה להטיל אור קלוש על שכונות העוני.
הוא הבחין רק פה ושם, באנשים שיושבים בצללי הסמטאות.
לא מעט פושעים הסתובבו באזור.
אימו תמיד הזהירה אותו מהכנופיות.
היא דאגה לו מאוד, וקלאש היה יכול להבין אותה.
אחרי שהיא איבדה את בעלה, היא לא תיתן לאף אחד לפגוע בבנים שלה.
קלאש כבר היה יכול לראות את השוק לנגד את עיניו.
בקצה הרחוב, בד אדום הצל על שורה דו צדדית של שולחנות עץ.
על כל אחד מהשולחנות הונחה הסחורה.
קלאש היה יכול להבחין בשלל כדים שמצטופפים על שולחן רעוע.
מכיוון שלו היה מספיק מקום לכל הכדים, חלקם הונחו מתחת לשולחן, וחלקם לידם הכיסא הריק של המוכר.
בצד אחר של השוק נערמו על השולחן בגדים מכל הסוגים.
חלק מהבגדים נפלו על הרצפה, וחלק נתלו על קולבים.
את כל הסחורה אפיין דבר אחד – האיכות של הכל הייתה נמוכה: הבגדים היו בלויים, וחלקם קרועים.
הכדים סדוקים ודהויים. בדוכן של התכשיטים, השרשראות, הטבעות והעגילים היו זולים או מזויפים.
בדוכן הירקות, הירקות היו רקובים ברובם.
השוק השרה אווירה של עוני – וזה בהחלט שיקף את המציאות.
קלאש לא האמין שעד גיל תשע הוא היה עיוור למצבם הקשה של האנשים בטבעת התחתית.
הוא העיף מבט לעבר דוכן הירקות, וזיהה את הזקן הנדיב.
"בוקר טוב, מר פונג!", קרא קלאש לעברו.
הירקן הקשיש הרים את עיניו וחייך.
"הו, שלום לך קלאשי, ידידי היקר!", קרא מר פונג בשמחה.
קלאש רץ לדוכן שלו, ולחץ את ידו.
"אני מוכן לעבודה!", הכריז קלאש, ואז הביט בעיניו של הזקן.
מר פונג נראה מותש יותר מאי פעם.
קלאש היה יכול לזהות זיק של עצב בעיניו.
הוא ידע שמשהו לא בסדר קרה.
"קרה משהו? אתה נראה מודאג", אמר קלאש.
הזקן נשם לרווחה, כאילו ציפה לבואה של השאלה.
"אתמול כנופיה שדדה אותי"
"אתה בסדר? הם תקפו אותך?", שאל קלאש בדאגה.
"אם הם היו תוקפים אותי, אני לא חושב שהייתי יוצא מכל הסיפור הזה בחיים, בהתחשב בגיל שלי", אמר מר פונג. "אבל הם לקחו לי את כל הכסף. לא השאירו אפילו אגורה".
"זה נורא", אמר קלאש. "אני אעזור לך כמה שאוכל".
מר פונג חייך לרגע, ואז דעך שוב מצב רוחו.
"אני ממש מודה על נדיבותך, אבל לא תוכל לעזור לי הפעם. גורלי כבר נחרץ..."
מבטו של קלאש התקשח.
"לא, עוד יש סיכוי".

קלאש החל להוריד במרץ ארגזי ירקות מהמדפים.
הזקן הביט בו בתמיהה.
אחרי שקלאש הוריד עשרה ארגזים, הוא החל לשפוך את תכולתן על הרצפה.
"מה אתה עושה?!", נבהל מר פונג.
קלאש שלח לעברו מבט רציני.
"סמוך עליי".
לאחר ששפך את תכולת הארגזים, קלאש מיין את סוגי הירקות.
אחר כך הוא מיין בין ירקות רקובים, לירקות טובים.
הוא לקח כמה ארגזים ריקים, ומילא כל ארגז בסוג מסוים של ירקות.
במשך כמה רגעים, בהה מר פונג בארגזים החדשים המונחים על השולחן, בזמן שקלאש החזיר את הירקות הרקובים לארגז.
"למה עשית את זה?", שאל מר פונג.
קלאש חייך.
"ככה הירקות שלך ימשכו את העיניים של הקונים. אתה יכול גם להרשות לעצמך להעלות טיפה את המחיר".
לאט- לאט שב ועלה החיוך על פניו של מר פונג.
"בחור צעיר. יש לי לפחות שישים שנה יותר שנות ניסיון ממך, אבל הוכחת עד כמה אתה חכם. ברגע שאוכל אני אפצה לך על זה".
קלאש היה מרוצה מעצמו.
הוא מאוד אהב לעזור לאנשים.
"אתה לא צריך להודות לי. אני חייב לך על זה שאתה נדיב כל- כך אליי ואל משפחתי".
מר פונג החווה בידו בביטול.
"שטויות, זה מגיע לך".
הידידים עבדו במשך שעה קלה, עד שאנשים יתחילו לבוא לקנות.
קלאש סידר את הארגזים, וניקה את הארון מאבק, בזמן שמר פונג הבריג את הרגליים החלשות של השולחן, ומילא עוד ארגזים בירקות, למקרה שייגמר.
הם עשו הכל כדי שדוכן הירקות יראה מזמין.
אנשים התחילו להגיע, וקלאש ידע שזה הסימן שתמה עבודתו לעת עתה.
ברגע שהחל להתרחק, מר פונג סימן לו שיבוא.
קלאש חזר לדוכן של מר פונג.
"יש בעיה?", הוא שאל.
מר פונג חייך אליו.
"אכפת לך להישאר עוד קצת זמן?", הציע מר פונג. "אני אשלם לך יותר כשאוכל.
"בשמחה!", אמר קלאש.
קלאש התיישב בכיסא ריק, בזמן שצפה במר פונג מנהל את עבודתו.
לא עברה דקה, ואישה נמוכה ושמנמנה צעדה לעבר הדוכן.
"בוקר טוב!", בירך אותה מר פונג.
"בוקר טוב, אני רוצה חמישה מלפפונים בבקשה", היא אמרה.
מר פונג לקח חמישה מלפפונים ושם אותם בשק.
"בבקשה. זה יעלה לך עשרה מטבעות.
האישה הוציאה מארנקה עשרה מטבעות, והניחה על השולחן.
"תודה רבה, גברתי", אבל האישה כבר הלכה לדרכה.
הזקן המאושר הכניס לכיסו עשרה מטבעות.
כעבור כחמש דקות בלבד, אנשים נהרו כדי לקנות מהירקות של מר פונג.
הוא הגביר את קצב עבודתו, ותוך זמן קצר נאלץ להחליף ארגזים.
קלאש עזר לו להעביר ארגזים לשולחן, והעבודה המשיכה.

אחרי שלוש שעות של עבודה, סכום המטבעות שלו מילא את כיסיו עד הסוף, והוא נאלץ למלא בנוסף את קופת החיסכון הישנה שלו.
מר פונג מעולם לא הרגיש מאושר כל- כך באותו רגע.
אחרי שהאנשים הלכו, הוא חיבק את קלאש חזק יותר ממה שאפשרי לאדם בן שבעים.
הוא לקח חופן של מטבעות, והביא לקלאש.
"בזכותך כל זה קרה. אתה ראוי לזה", אמר מר פונג.
קלאש ההמום שם את חופן המטבעות בכיסו.
למשך דקה ארוכה, נדמה שלא היה אפשר להרוס את החגיגה.

לפתע נשמע קול פיצוח רם.
מר פונג הסתובב, והביט בשולחן שלו צונח על הרצפה.
הוא מיהר להרים את הארגזים, לפני שהירקות ייפלו, אבל אז הוא הרים את עיניו, והצטער על מה שעשה.
מול הזקן, ניצב גבר שרירי, וגבוה.
הוא לבש גופייה שחורה עם גולגולת, ולעיניו מסיכה כצבע הגופייה.
הייתה לו לסת מרובעת, וידיים שעירות, ומצולקות.
מר פונג הלך אחורה במהירות, ואז מעד על השולחן.
המטבעות נשפכו מכיסיו.
"ג – ג – גאש... זה א – א – אתה...", גימגם הזקן המפוחד.
קלאש קמץ את אגרופיו.
זה היה גאש.
המנהיג של כנופיית "הפיראטים".
גאש חייך באכזריות.
"אם אתה רוצה לצאת מפה, כדאי לך להביא לי את המטבעות שלך".
"אב – אבל, אתם לקחתם לי את ה- הכל..."
גאש הרים את ידו, ופרץ להבות יצא ממנה.
הוא איים על הזקן.
קלאש החליט לעשות משהו בנידון.
הוא רקע על הקרקע, וסלע אדמה ריחף באוויר.
"אם אתה רוצה לפגוע במר פונג, תצטרך לעבור אותי קודם!"

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא