עוגוורטס

בס"ד

ויתור זכויות לאנשים שהם לא ג'יי קיי רולינג: שולה מודן, פרנק ל' באום, טובה ינסון.

ויתור זכויות לאנשים שהם כן ג'יי קי רולינג: ג'יי קיי רולינג, דההה?

קריאה מהנה...

אלכס הייתה בטוחה שרכבת האקספרס עליה עלתה תיקח אותה להוגוורטס. במבט לאחור, אולי היא לא הייתה צריכה להקשיב לאישה הזקנה והירוקה הזאת עם השיער הלבן והמצנפת המחודדת, שנראתה באופן מחשיד כמו שילוב בין המכשפה הרעה מהמערב של ארץ עוץ יחד עם איך שמכשפות נראות בספרי הילדים עם הציורים בכל עמוד כמו "המכשפה של ליאור" של שולה מודן. כשאלכס הגיעה לקינגס קרוס, המכשפה ההיא הייתה הדבר בקרוב ביותר לעולם הקוסמים שאלכס ראתה.
"הלכת לאיבוד, מתוקה?" שאלה אותה המכשפה ההיא.
"איך אני מגיעה להוגוורטס?" שאלה אותה אלכס.
"לא קראת הארי פוטר?" התפלאה המכשפה.
"אה, דווקא קראתי," ענתה אלכס, "פשוט לא הצלחתי להיכנס לרציף תשע ושלושה רבעים."
"אני אכניס אותך," חייכה המכשפה והוציאה את שרביטה. "קווארטאמינוס!" היא אמרה.
אלכס לא שמעה על הלחש קווארטאמינוס לפני כן, אבל היא כבר לא הייתה בקינגס קרוס אחרי שזה קרה. לא, היא הייתה ברציף מלא קוסמים ומכשפות ללא ספק. אלא שלכל הקוסמים היו אנטנות סגולות שבקעו מקודקודם, והעור שלהם היה ירוק כמו המכשפה ההיא. עכשיו אלכס הבינה למה למכשפה ההיא הייתה מצנפת ארוכה כל כך ומחודדת כל כך. על השלט שהכריז על מספר הרציף נכתב: "רציף תשע וחצי".
אלכס הייתה במרחק של רבע רציף מהיכן שהיא הייתה אמורה להיות.
השעה הייתה שתי דקות לאחת עשרה, והרכבת שעגנה ברציף השמיעה תרועה מאיימת.
"סליחה," אלכס עצרה מישהו שהלך שם במהירות וניסה להתחמק מהמבט שלה, "איך אני מגיעה מכאן להוגוורטס?"
"הוגוורטס?" שאל האיש ההוא בחשש. הוא הביט באלכס בפחד. "הוגוורטס, הוגוורטס, הוגי הוגי הוגוורטס," הוא מלמל במהירות ועלה לרכבת האדומה שעגנה ברציף.
"נו, אולי בכל זאת אני אגיע להוגוורטס משם," חשבה לעצמה אלכס ועלתה על הרכבת, שכאמור, לא הובילה אותה להוגוורטס. כך החלה האפיזודה המשונה ביותר בכל חמש עשרה שנותיה של אלכס.

בתוך הרכבת לא היו תאים, בניגוד לרכבת האקספרס להוגוורטס, אלא שלל כיסאות כתר פלסטיק מפוזרים באקראי ברחבי הרכבת ושלל אנשים ירוקים עם אנטנות סגולות משוטטים בין הכיסאות. האם אלכס עומדת לחזות במשחק כיסאות מוזיקליים המוני? הקירות, הרצפה והתקרה היו שחורים, ונראה כאילו ילד בן שלוש פיזר עליהם אבקת נצנצים זהובים זוהרים. הרכבת נראתה כמו מאורת מכשפות ילדותית במקצת.
כשהרכבת התחילה לנסוע, הכיסאות זזו אנה ואנה בפראות. זה מסביר למה איש לא ישב עליהם.
במהלך הנסיעה, הגיע נער כבן גילה של אלכס. הוא לא היה ירוק, ולא הייתה לו אנטנה על הראש.
"היי," הוא אמר לה.
"אה, היי," היא ענתה לו ושמחה לראות מישהו שהיה אנושי כמוה.
"יש לך מושג מה... מה הולך פה?" היא שאלה, "רציתי להגיע להוגוורטס, ואז-"
"היי, הילדה החדשה מדברת עם סנייפ!" נשמעו קולות לגלוג. רגע, סנייפ? הוא ממש לא דומה לסנייפ. השיער שלו היה קצר, זהוב ויבש. לא הייתה בו אף טיפת שמנוניות. האף שלו היה קטן וכפתורי ולא מעוקל, והעור שלו היה אדמדם ולא צהבהב.
"אתה סנייפ?" שאלה אלכס.
"אני לא בטוח," אמר הנער, "השניים האלה קוראים לכל מי שלא ירוק עם אנטנה סגולה סנייפ."
הוא הצביע על השניים שקראו לו סנייפ. הם דמו באופן מחשיד לרמוס לופין וסיריוס בלק, רק שהם היו ירוקים עם אנטנות סגולות על הראש, והזרועות שלהם היו מחוברות זו לזו פיזית. יד ימין של רמוס הייתה מחוברת ליד שמאל של סיריוס. הם חלקו מפרק כף יד, כך שלאחר המפרק, במקום כף יד, הייתה עוד זרוע שהתחברה בסופו של דבר למרפק של השני.
"מה נסגר עם ה... היד שלהם?" התחלחלה אלכס.
"הם נשואים," אמר הנער, "ככה זה נראה כשהם אוהבים זה את זה."
"דרך היד? איכס!" אמרה אלכס, "איפה ג'יימס ופיטר?"
"ג'יימס ומי?" שאל הנער, "לא משנה, יש פה רק רמוס וסיריוס. הם לומדים איתי בבית."
"אה, אתה בגריפינדור?"
"מה זה גריפינדור?" שאל הנער, "לא משנה, תמיד בנסיעה הזאת אני מעדיף לשכוח לאן אני נוסע ופשוט מסתכל מבעד לחלון אל איזורי הספר של בריטניה. תראי, זה דווקא לא כל כך נורא."
אלכס חשבה לעצמה שזה דווקא כן נורא. היא ציפתה לראות כפרים אידיליים ושלווים, אבל נראה היה שהכפרים עברו אפוקליפסה. כל אותם צריפים כפריים שנשתקפו מהחלון היו בתוך בועות ורודות שריחפו להן בשמיים עם הבתים בתוכן, ועל פני הקרקע, איפה שהבתים היו אמורים להיות, היו עכשיו יצורים לבנים גבוהים ועגלגלים, עם אפים כמו של היפופוטמים, עם אזניים משולשות ועם זנב של שועל. היצורים האלה הילכו על שתי רגליים, ולחלקם אף היה פוני מעל העיניים.
"היי, אלה מומינים!" זיהתה אלכס.
"מה? מה זה מומינים?" שאל הנער, "לא משנה. אנחנו עומדים להגיע לעוגוורטס, תלבשי את מדי בית הספר."
"התכוונת להוגוורטס?" ניסתה אלכס, למרות שכבר תיארה לעצמה שלא.
"לא, התכוונתי לעוגוורטס, בית הספר שלנו שהוקם על ידי ארבעה עוגים," הסביר הנער, "אז תלבשי את מדי בית הספר כבר."
אלכס הוציאה גלימה ממזוודתה.
"לא, לא, לא! אלה לא מדי בית הספר!" מחה הנער והוציא ממזוודתו משהו שנראה כמו ערימת עלי מייפל יבשים, אבל העלים היו כולם מחוברים זה לזה בצורה שהזכירה חולצה. זו הייתה חולצה שעשוייה מעלים.
"אלה מדי עוגוורטס?" שאלה אלכס בחשש.
"לא, זה ממתק," אמר הנער, ואלכס הייתה בטוחה שהוא היה סרקסטי עד שהוא דחף את החולצה לפיו, לעס אותה ובעל אותה.
"רגע – מה?! מה?! מה?!" התחלחלה אלכס.
"מה הבעיה? זה טעים, זה ממתק," הסביר הנער והוציא חולצה נוספת ממזוודתו. "קחי, תאכלי."
אלכס חששה לאכול את זה, וחששה עוד יותר כשראתה שגופו של הנער מצמיח עלי מייפל יבשים.
"אה, זה? זו החולצה שאכלתי, אלה מדי בית הספר. אל תדאגי, העלים ינשרו בסוף היום," הוא הסביר. תוך כמה שניות נראה היה שהוא לבוש בחולצת העלים הזאת ולא שהם צמחו ממנו.
"טוב, על החיים ועל המוות," מלמלה אלכס ותחבה את העלים לפיה. היה להם טעם מתקתק של מייפל שהשתלב עם טעם מר של גזע עץ. זה היה כל כך מוזר, אבל תוך זמן קצר היא הייתה לבושה בחולצת עלים גם כן.
הרכבת נעצרה והתלמידים ירדו ממנה.
"תרצי להיות בת הזוג שלי?" שאל הנער.
"אה, מה?!" התחלחלה אלכס. לאן לכל הרוחות היא הגיעה? אנשים מבקשים ממנה להיות בת הזוג שלהם על סמך היכרות של חצי שעה!
"לא במובן הזה," הרגיע אותה הנער, "אנחנו צריכים להתחלק לזוגות כדי להגיע לעוגוורטס. הנה, תראי."
הוא הצביע על רמוס וסיריוס הנשואים שלבשו עכשיו חולצת עלים כזו ונרתמו לעגלה. כלומר, הם קשרו את עצמם לקדמת עגלה כלשהי, במקום סוסים כלשהם. תוך רגע קט עלו שני שבלולים על העגלה ואלכס התחלחלה שוב.
"זה בסדר, השבלולים לא יכולים לראות אותנו. רק שבלול שראה בן אדם שקם לתחייה יכול לראות אותנו. אז תרצי להיות בת הזוג שלי ולהוביל איתי עגלה?"
אלכס משכה בכתפיה. מסביבה היו עוד אנשים ירוקים עם אנטנות סגורות שנרתמו לעגלות והובילו שבלולים.
"טוב, נו," היא אמרה לו והם נרתמו לעגלה. כשהשבלולים עלו, משום מה משקל העגלה הוקל מעל כתפיה והיה לה כוח לרוץ מרחקים ארוכים. כך היא והנער הובילו את השבלולים להר ענק מבוץ, שבתחתיתו היה פתח קטן וזוהר.
הנער ניתק את אלכס מהעגלה. "בואי, זו הכניסה לעוגוורטס, ועכשיו בטח ימיינו אותך."
אלכס הנרעדת הלכה בעקבותיו לתוך הר הבוץ. כל מה שרצתה היה להגיע הביתה, היא כבר לא חשבה על הוגוורטס.
בתוך ההר היה משהו שהזכיר את האולם הגדול של הוגוורטס, עם ארבעה שולחנות בתים, שולחן סגל חמישי וארבעה שעוני חול. אלא שבמקום התקרה המכושפת שהראתה את מצב השמיים בחוץ, נראה היה שלא הייתה תקרה כלל ומלמעלה הביטו עליהם ארבעה ראשים ענקיים. שניים היו של רמוס לופין וסיריוס בלק, ושניים אחרים היו של שני נערים ג'ינג'ים שנראו זהים לחלוטין. ובניגוד לשאר האנשים שהיו ירוקים עם אנטנות סגולות, ארבעת הראשים הענקיים למעלה היו נראים כמו אלכס – העור שלהם היה בגוון ורדרד־חום, ולא היו להם אנטנות סגולות על הראש. לרגע אלכס הצטמררה למחשבה שמדובר בסיריוס, רמוס, פרד וג'ורג' האמיתיים שמסתכלים על אלכס ושאר חבריה הזעירים בעוגוורטס.
"היי, איפה ג'יימס ופיטר?" שאלה אלכס בפעם השנייה.
"בפעם השנייה, אלכס, מי אלה ג'יימס ופיטר?" שאל הנער שוב. מכשפה ירוקה עם כובע שבוודאי כיסה את האנטנה הסגולה שלה והייתה חמורת סבר ניגשה לאלכס. "את התלמידה החדשה?" היא שאלה את אלכס.
"רק רציתי להגיע להוגוורטס," אלכס אמרה.
"כאן זה עוגוורטס, לא הוגוורטס," אמרה המכשפה חמורת הסבר, "בית הספר שהוקם על ידי ארבעת מייסדינו הגדולים, ירחוני, זנב תולע, רך כף וקרניים. אלא שלאחר שזנב תולע בגד, וקרניים מת, נותרנו עם ירחוני ורך כף יחד עם פרד וויזלי וג'ורג' וויזלי שהצטרפו אליהם. בקרוב נמיין אותך לאחד משני הבתים."
"שני בתים?" שאלה אלכס, "אבל יש ארבעה מייסדים! וארבעה שולחנות!"
"השולחנות הם רק לזכר המייסדים, בפועל העלים שאכלת מוקדם יותר יספיקו לך להמשך היום כך שאין צורך לאכול," הסבירה המכשפה חמורת הסבר, "ומכיוון שבין כה וכה אי אפשר להבדיל בין פרד לג'ורג', החלטנו לשלב את שני הבתים שלהם לבית אחד. ובנוגע לרמוס וסיריוס, בעבר היו להם שני בתים נפרדים, אבל מאז שהם התחתנו, החלטנו לשלב את שני הבתים שלהם גם כן."
"או-קיי...." אמרה אלכס. כל זה ממש לא נראה לה. "אבל אין לי אנטנות! ואני לא ירוקה!" היא אמרה.
"את תהיי ירוקה לאחר המיון שלך," אמרה המכשפה חמורת הסבר, "וגם תצמח לך אנטנה בהתאם כדי שתוכלי לקלוט את מה שקורה בחוץ."
"בחוץ? הכוונה להוגוורטס? אני רוצה להגיע להוגוורטס!" מחתה אלכס, אבל אז הגיעו רמוס וסיריוס הירוקים עם הזרוע המשותפת. את הידיים שלא היו משותפות לשניהם הם הניחו על קדקדה של אלכס.
"הננו נשבעים בזאת חגיגית שאנו מחפשים צרות!" הם הכריזו. אלכס הרגישה איך היא נעשית ירוקה ואיך צומחת לה אנטנה מהראש.
"את לא עוד סנייפ!" הכריזו רמוס וסיריוס, "מעתה את דניס קריווי!"
"רגע, מה?" שאלה אלכס.
"את היית סנייפ לפני שמויינת, ועכשיו את כבר לא סנייפ, את חלק מאיתנו," אמרה המכשפה חמורת הסבר.
"אבל אני בבית דניס קריווי? חשבתי שיש רק שני בתים!" אמרה אלכס.
"אה, דניס קריווי זה לא הבית שלך. האנטנה שלך פשוט מכוונת למיקום שלו."
"מה זאת אומרת למיקום שלו?" שאלה אלכס.
"את תצטרכי ללכת לאן שדניס קריווי הולך בכל רגע נתון," הסבירה המכשפה חמורת הסבר.
"למה שאני אעשה דבר מוזר כזה?" שאלה אלכס שכבר התחילה לקבל תשדורות מהאנטנה שלה. היא צריכה ללכת לשולחן עם המפה האדומה. עכשיו היא הבינה למה יש ארבעה שולחנות. עכשיו היא הבינה למה המקום הזה כל כך דומה להוגוורטס, אבל גם כל כך שונה. והיא הרגישה שהיא יודעת איפה היא נמצאת עוד לפני שהנער ההוא נפרד ממנה לשלום והלך משם, ועוד לפני שהמכשפה חמורת הסבר חייכה אליה בעצב ואמרה לה, "כי זה מסוג הדברים שאנחנו עושים בתוך מפת הקונדסאים."

תם ונשלם הקונדס!