שובו_של_אוכל_המוות

פרק ראשון
דראקו מאלפוי התהלך סחור סחור במבואת הכניסה של אחוזת מאלפוי. מבט חטוף באורלוגין הבודד שעל אחד הקירות הריקים מתמונות הבהיר לו שאורחו מאחר, הוא לגם לגימה נוספת מהקפה שלו וחזר לפסוע מקיר אל קיר, סחור סחור.

'הוא רוצה לגרום לי לחכות' הרהר בינו לבין עצמו 'הדרך הישנה והטובה' ידיו נשלחו באופן אוטומטי כמעט לאחוז בשרביטו.
למקרה שתהיתם, אף אחד, אבל אף אחד לא מלחיץ בקלות את דראקו מאלפוי. לא, כלל וכלל לא. אבל אורחו הספציפי הזה היה, איך לומר?.... לא רגיל בצורה בלתי רגילה.
דקה עוברת, ואז שתיים ושלוש. כעבור חמש דקות נשמע קולו של השער החורק ונקישות שמהדהדות בין קירות האחוזה.

מאלפוי מיהר, כמעט רץ אל הדלת ופתח אותה. בפתח עמד אדם בשנות החמישים לחייו לבוש גלימה שחורה נוטפת מים וברדס מכסה את ראשו.

"כנס אדוני, אתה וודאי רטוב מאוד"התרפס מאלפוי ועזר לזר להיכנס.
"בהתחשב בסופה שמשתוללת בחוץ, אני לא חושב שאפילו קסם כלשהו היה יכול למנוע ממני להירטב. אבל הסופה דווקא

לצידינו הפעם, תהיה לנו פרטיות היום" אמר הזר, קולו היה חורקני וצורם בצורה לא טבעית והוא נע בקלילות מסוימת, כאלו הוא מרחף.
"אבל אל תנסה לשנות נושא מאלפוי, או שאהפוך אותך לנמיה" דראקו הסמיק עד לשורשי שערו הבלונדיני לשמע המאורע המביך

שהתרחש בשנתו הרביעית בהוגוורטס.
הזר התיישב על אחת הספות וייבש את גלימתו (בעזרת קסמים כמובן).
"תתכבד בתה?" שאל מאלפוי והצביע על קנקן עשוי פורצלן וזוג כוסות תואמות. הזר רק הניד בראשו.
"אני כאן מסיבה פשוטה מאלפוי." אמר "והיא לא לארח לך חברה ולפטפט כמו זוג זקנות רכלניות"
"כמובן, כמובן" מיהר דראקו להסכים, אבל הוא סילק במהירות את התה וניסה לפתוח שוב בשיחה,
"אף אחד עוד לא השתלט על העולם בלי לשתות תה."אמר מאלפוי. האורח פלט מספר שיעולים כבדים, אולי אלה היו ציחקוקים?!
"אני בספק אם אתה-יודע-מי שתה תה אי פעם" ניכר היה שהוא להוט לדבר על וולדמורט, ומאלפוי תפס את ההזדמנות בשתי ידיים. כמו פוליטיקאי אמיתי.

"לא הייתי אומר שהוא הצליח להשתלט על העולם, לא כן?" הוא ניסה להתבדח. אורחו הניד בראשו ונאנח.
"רואים שנולדת אחרי נפילתו של אדון האופל, ילד." אמר, עדיין אינו קורא ללורד וולדמורט בשמו המלא.
"לעולם, אבל לעולם אל תקרא לי ילד!" רתח מאלפוי ושלף את שרביטו.
"אתה מנסה לאיים עלי? ילד טיפש." ספק לעג לו ספק נפגע ממנו הזר, ששלף גם הוא את שרביטו.
"הנה הפתעה קטנה במיוחד בשבילך!" הוא הפשיל את הברדם מעל ראשו ומאלפוי נרתע ממנו ונאנק בהפתעה. הפנים שנגלו לעיניו, מסולפות מעט ופגמי הזמן ניכרים בהם. היו פנים שהיו צריכים למות לא פעם אלא פעמיים, היו אלה פניו של משרתו הנאמן ביותר של הלורד וולדמורט, אחד מהבודדים שברחו מאזקאבאן בבריחה הגדולה (או אולי לא?).

היו אלה פניו של ----------

לא חשבתם שאני פשוט אגיד לכם נכון?!
השארתי כמה רמזים בתוך הקטע.
תכתבו לי בתגובות מי אתם חושבים שזה ונמקו.

 פרק אחד וחצי (סתם...... סוג של המשך של פרק אחד)

הוגוורטס שהכרתם כבר איננו קיים,
פיבס נראה כעת כמו תלמיד נחמד לעומת המטרדים החדשים
האופל חודר אל בית הספר, קרושיו הפכה לקללה שכיחה
וכולם מחכים שמישהו, או מישהי, או גם וגם, יבואו ויצילו את המצב
כולם מחכים לגיבור (או גיבורה, כנראה ששניהם)

		הפרק הבא