גלגל חוזר || אביטל

שם הפאנפיק: גלגל חוזר

ז'אנר: הרפתקה

פאנדום: הארי פוטר

שיפ: ג'ן

דירוג: pg13

אשמח מאד לתגובות בונות. קריאה נעימה!

 פרק ראשון

בית בלק האצילי ועתיק היומין

סיריוס נשען בקלילות על המטאטא ונחת בזהירות על האדמה הרטובה. נעליו נדבקו למקומן בשל הבוץ הסמיך שכיסה את הקרקע והוא שחרר אותן בתנופה אחת חזקה.
הוא פנה להסתכל על הנוף המדהים שנשקף לנגד עיניו. הכל נראה היה חי יותר - הפרחים נפתחו לרווחה כדי לקבל את טיפות הגשם הברוכות, המים נקוו מעל לאדמה מרוב שפע בצורת שלוליות רחבות והעננים נעו מעט וחשפו קרן שמש מבצבצת.
סיריוס נשם נשימה עמוקה והכניס אל קרבו את היופי הבראשיתי, שאמור היה למלא באור את ליבו החשוך והחושש. כעת הוא אזר מספיק עז כדי להיכנס פנימה, דואג לנקות את רגליו שהוכתמו בבוץ בשטיח הכניסה.

"מי שם?" נשמעה צווחה מצמררת ברגע שבו הניח את כפות רגליו על מפתן הדלת, "סיריוס חזר?"
טפיפות רגליים ממהרות ומאיימות נשמעו במורד המדרגות ולאחר רגע התייצבה אמו של סיריוס בקומה התחתונה, נועצת את עיניה שהשחירו מזעם בפני הבן שמעולם לא אהבה.
"סיריוס," נשמע קולה בשנית - אכזרי וקר - "סיריוס, היכן היית?"
"אצל ג'יימס," הפטיר סיריוס, כאילו אמר דבר שבשגרה, ופשט את מעילו הרטוב שטפטף טיפות קטנות לאורך הדרך שעד למתלה המעילים, "אני הולך לחדר שלי, יש לי שם הרבה עבודה."
"אתה לא הולך לשום מקום!" הזדקפה אמו כשעיניה יורות ברקים, "אתה נשאר כאן ומארגן כיבוד לאורחים החשובים שמגיעים לכאן בעוד כמה דקות."
"אבל קריצ'ר יכול לעשות את זה גם כן," אמר סיריוס בכעס, "אין סיבה שדווקא אני אעשה את זה."
"כן, אבל זה יהיה העונש שלך. אני מצטערת…" המשיכה, ולא נראתה מצטערת כלל. להיפך - היא נראתה כמתענגת על משבתו, "זה אתה שבחרת לצאת מהבית ללא רשות, סיריוס."
"אני בן 15," סינן סיריוס, "עד מתי תכריחי אותי לבקש רשות כדי לצאת מהבית?"
הוא לא חיכה לתשובה וטמן את ידיו בכיסיו בדרך אל המטבח, מתאפק שלא לשבור דבר למרות הזעם החם שחלחל בו. כשהגיע למטבח נתקל בקריצ'ר, שגיחך ונמלט מהמקום.

סיריוס ידע מי הם 'האורחים החשובים' שמתעתדים להגיע וארגון כיבוד בשבילם לא היה חלק מתוכניותיו לאותו יום. למען האמת, זו גם לא הייתה תכניתו לאף יום במהלך השנים הבאות, כיוון שסיריוס פשוט סלד מהדרך שבה הצד הזה של משפחתו התנהג ולא רצה לכבד אותם במאום.
הוא חתך את הירקות בתוקפנות גדולה, כפי שהיה רוצה לעשות לבלטריקס - בת דודתו, אילו היה באפשרותו, וחתך את העוגות בגסות עד שהכל היה מוכן.

הוא מיהר לעלות אל חדרו ונעל את הדלת אוטומטית, נזכר בצער שצעד זה לא מהווה מכשול בפני בלטריקס. הוא נשכב על המיטה, משתדל שלא להאזין לקולות השנואים עליו שנכנסו כעת אל הבית.
כפי שציפה, נשמעו צעדים כבדים במסדרון שמוליך לחדרו, זמן קצר לאחר שבני משפחתו הגיעו. הוא נעמד על הרצפה, שערו מתנופף באיום כשהדלת נפתחה.
"לכי מכאן בלה," שאג סיריוס על הנערה הצעירה, כבדת העפעפיים שנכנסה בהינף שרביט לחדרו. צועדת לקראתו ביהירות הבולטת של בני משפחת בלק.
"דבר בנימוס, סיריוס," ציוותה הנערה בת גילו, משתעשעת בהבעות הכעס והתיעוב שמתחלפים לסירוגין בפניו של בן שיחה, "נורא רצינו לראות אותך. רד למטה."
"זה הבית שלי, בלה. שלום," ליווה סיריוס את בלטריקס אל מחוץ לדלת, "אין לך רשות לצוות עליי דבר."
בלטריקס צחקה וצחוקה היה קר וגבוה, "אמא שלך אמרה את זה. רד למטה."
סיריוס ירד באיטיות, מרגיש כיצד הגוש של הזעם טהור שבגרונו הולך ומתקדם לקראת התפרצות בלתי נמנעת. בלטריקס נעצרה והניחה יד על כתפו: "צריך עזרה כדי לרדת למטה?" שאלה בלגלוג, "נראה שאין לך מספיק כח היום, סיריוס."
סיריוס הרגיש כיצד הגוש הזועם מסרב להישאר פנימה וניסה לעצור אותו, אך היה מאוחר מידי - כל הקיטור שנצבר בפנים התפרץ ויצא החוצה. החלונות רעדו ונשברו, המדרגות שתחתיהם החלו לרעוד ולהתכווץ והבית כולו שקשק ורעד מפני זעמו של הנער.

בלטריקס ניסתה לרדוף אחריו, אך סיריוס לקח את המטאטא שלו וברח החוצה, מתעלם מקריאות ההיסטריה והזעם שנגרמו כתוצאה מחוסר השליטה שלו. הוא יצא אל הקור הצורב, כשרק בגדים דקים לגופו והמריא אל שמי הערב המנצנצים. סיריוס לא היה מוכן להיכבל אל משפחתו, הוא העדיף להיות חופשי.

		הפרק הבא