עלילות פרופסור ארנולד פוקס

הלילה שעבר על הפרופסור היה ארוך מתמיד.
הוא לא הצליח להירדם.
הבן אדם הראשון שהמציא מכונת זמן.
הוא נזכר לפתע באביו.
אבא שלו לא מרוצה ממנו.
אביו ציפה ממנו להיות מגניב כמוהו.
אבל הוא היה חנון.
אפילו כוחות- על לא היו לו.
כלום.
אח שלו – ג'ורג' – לקח את כל המגניבות לעצמו.
ומה הכוח שלו? חנוניות- על.
אבא שלו היה מאוכזב ממנו.
"אני בטוח שמתישהו תגלה שיש לך כוח מיוחד", הוא היה נוהג להגיד.
הוא הגיע לגיל עשרים – ועדיין – שום סימן...
ארנולד נאלץ להשלים עם העובדה שכוח העל שלו זה להיות חנון.
ועד עכשיו הוא הגיע לרמה שהוא יכול לקרוא לזה כוח- על.
והוא גאה בזה.
אילו אביו היה מכיר את פרופסור ארנקי, הוא היה חושב אחרת.
אבל ארנולד עצמו בכלל לא הכיר.
רק אימא שלו הכירה.
אבל היא לא בחיים.
לאימו קראו שוטית.
היא הייתה גיבורת - על מגניבה שמשתמשת בצמות שלה כדי להילחם.
היא התחתנה עם אבא שלו – גיבור על שוויצר בשם אריק פוקס.
ואחרי שאימו מתה, לא היה לו אף אחד לבוא אליו.
הוא שנא את אביו.
אבל זה היה הדדי מתישהו.
ארנולד עזב את הבית בגיל שש עשרה.
מרוב שהוא היה גאון, הוא קיבל פטור מהלימודים בכיתה ד'.
כי בגיל הזה הוא שבר שיא עולם.
הוא היה הילד היחיד בגילו שקיבל מאה בחמש יחידות במתמטיקה.
המורים שלו שמו לב לחכמה העל – טבעית שלו, אז הם בדקו אותו.
אביו התעקש שהוא יישאר ללמוד, אבל המורים הסבירו לו שלארנולד יש מספיק ידע כדי שהוא ילמד אותם, ולא ההפך.
בסוף, בעזרת אימו שעוד הייתה קיימת, הם הצליחו לשכנע את אביו שארנולד לא זקוק לבית ספר.
בשארית הזמן שבילה ארני בבית, הוא השתדל לראות את אביו כמה שפחות.
שנה לאחר מכן, אימו מתה ממחלה, ומשם התחילו המריבות.
ארנולד הגיע לגיל ההתבגרות זמן קצר אחר- כך.
הוא התחיל להתווכח עם אביו, והרבה יותר זמן במוסך, שם המציא כל מיני המצאות.
שם הוא גם בנה את ג'ייק, והוסיף לו שיפורים.
החיים נהיו מסובכים יותר ככל שנהיה גדול.
כשאחיו הגדול, ג'ורג', עזב בגיל עשרים, נשארו רק הוא, אביו, ושני אחיו הקטנים, הארי וטד.
בסוף, בגיל שש עשרה, ארני עזב את הבית בלי לומר מילת פרידה.
הוא לקח את ג'ייק ושאר ההמצאות איתו.
אחרי שארנולד הסתדר בדירה שכורה במשך שלוש שנים, הוא החליט לבסוף לקנות בית.
עם החסכונות שהרוויח מעבודתו כטכנאי, הוא הצליח לקנות בית צנוע בפאתי העיר.
אבל הבית הרגיל היה רק סיפור כיסוי.
הוא בנה עם השנים, מעבדה תת קרקעית, ששם ערך את כל הניסויים, והמציא את כל ההמצאות, שאת חלקם נתן למעבדות מפורסמות, תמורת סכום כסף מכובד.
כך עבד הפרופסור במשך עשרים השנים האחרונות.

הפרופסור שקע לבסוף בשינה עמוקה, כשהמחשבות עדיין טורדות את ראשו.
את ההמצאה הזאת הוא לא מתכוון למכור לאף מעבדה מפורסמת.
הוא חייב לשמור על סודיות.
כי עם המצאות טובות, באים גם אלה שחומדים אותן.
הפרופסור נזכר באדם מסוים.
זיכרונות לא טובים.
דוקטור דונס.
האדם שחומד בהמצאותיו.

המשך יבוא...

הפרק הקודם