על שקיעות וזריחות

סקורפיוס גידף בשקט, הוא הצטער שלא נשאר לישון. הג'ינס שלו היה מלא חול ודשא אבל הוא העדיף לשבת מאשר לעמוד. זה היה שיעור טיפול בחיות פלא עם הגריפינדורים. כל מי שלגלג עליו נמצא שם, גם סלית'רינים וגם גריפינדורים יהירים. הוא ממש שנא את השנה הזו בינתיים. החברים היחידים שלו היו רובי, שהייתה גם כן בשנה הראשונה שלה בהוגוורטס - והינשוף הזועף שלו, ווינגס.
אבא שלו קנה לו את הינשוף בסמטת דיאגון ממש לפני הלימודים והינשוף התחבר אליו מהר - למרות ששנא את כולם מלבדו. סקורפיוס תהה למה אבא שלו קנה לו דווקא את הינשוף העצבני ביותר בחנות, אבל הוא לא הצטער על כך - היה נחמד שהיה לו חבר נוצתי שאהב רק אותו.
רובי נעצה בו מרפק, "אתה חולם בהקיץ," מלמלה בשקט, משתדלת להיות דיסקרטית ככל האפשר, "תראה את רידס, איזה טיפש. הוא נרדם ליד הפוטר הזה."
סוקרפיוס החל להתעניין במתרחש ברגע שהיא הזכירה את שמו של פוטר. אבא שלו גידף את אביו של אלבוס פוטר לא מעט בבית שלהם, למרות שבזמן האחרון פוטר האב הביא למשפחה מנחת פיוס, מתרץ אותה בכך שהוא לא רוצה לתת לשני הילדים שלהם לחדור לאותו סכסוך ישן. אבא של סקוריפיוס, דראקו מאלפוי, משך בכתפיו.
סקורפיוס היה בטוח שאלבוס שונא אותו. עובדה ששניהם לא דיברו אחד עם השני מעולם ורק נעצו מבטים חודרים במסדרונות. סקורפיוס היה קצת מדוכא מכך, כי אלבוס היה נראה נחמד והוא היה מעוניין בעוד חבר חוץ מרובי. בלי להעליב, כן? אבל היא הייתה בת. הוא רצה גם מישהו שיחלוק איתו אהבה לקווידיץ' ולא ירביץ לו בכל פעם שהוא מדבר על זה. היא ממש אהבה להרביץ לו, אבל לא בכוונה רעה.
"אני רואה מה הולך פה," רובי צחקה כששמה לב שהוא חולם בשנית. "מה נסגר איתך ועם הילד הזה? לך תגיד לו שלום אם אתה רוצה, הוא סלית'ריני אחרי הכל."
"אני לא יכול," סקורפיוס זעף. "יש להורים שלנו היסטוריה משותפת והוא בטוח שונא אותי. את יודעת שהוא בא ממשפחה בה כולם גריפינדורים? הוא הבן של ג'יני וויזלי ושל הארי פוטר, ששנאו את אבא שלי. אין מצב בעולם שהוא אפילו ימצמץ לעברי."
רובי חשבה על זה קצת ואז נעצה בו מבט בוחן, "חבל, אז אני אתחבר איתו."
סקורפיוס נחנק, הפנים שלו נעשו אדומים והוא פלט צווחה קטנה, שגרמה לשאר התלמידים להביט בו בחשדנות. "אדון מאלפוי," פרופסור קלריס הרימה את קולה, "אני דורשת שתתרכז בשיעור שלי במקום לדבר עם גברת מילס על עניינים אישיים. חמש נקודות מסלית'רין."
הוא הובך כשהיא פנתה אליו באופן אישי וכששאר הכיתה צחקה (וגם כשחלק מהסלית'רינים גם נעצו בו מבט כועס), אבל לא כמו ברגע שקלט שאלבוס מסתכל עליו בהרהור, עם חיוך קטן שלא סר מפניו. סקורפיוס קבר את פניו בידיו כשהפרופסור הסירה את מבטה ממנו. הוא רצה לקבור את עצמו באדמה. טוב, רק קצת.
השיעור עבר די ביעף ביחס לבושה ולכלימה מהן סקורפיוס סבל בשאריתו. בניגוד אליו, רובי נחה על זרי הדפנה. היא החליטה שהיא עומדת לשדך בינו לבין אלבוס. הוא התנגד בכל כוחו, אבל אי אפשר לעצור את רובי ברגע שהיא מחליטה משהו. הוא למד את זה בדרך הקשה.
"היי, פוטר," רובי צעקה על השיער המבולגן של אלבוס, הוא הסתובב באי הבנה, מקווה שלא קראו לו. לא היה לו כוח לעוד צרות, הוא הסתבך בהן יותר מדי בהתחשב בהיותו צאצא למשפחה גריפינדורית. למען האמת, היו לו לא מעט חברים מסלית'רין, אבל הוא עדיין חש קצת כמו עוף מוזר. זה כנראה היה משהו מושרש בגנים שלו. הוא מעולם לא הבין את זה.
"כן?" הוא שאל, משתדל לא לצאת חברותי יותר די או פחות מדי. הוא השתדל להתנהג כרגיל.
"רוצה לבוא איתי ועם סקורפיוס החמוד שכאן למטבחים בערב? נכיר קצת, סקורפיוס מאוד בודד אז אני רוצה להכיר לו קצת אנשים," היא התחילה לצחוק והפוני האדום שלה התבדר עקב תזוזותיה. "מה אתה אומר?"
סקורפיוס הובך עוד יותר ותקע לה מרפק בצלעות. קצת פחות כואב מאיך שהיא מכאיבה לו. הוא כיווץ את מצחו, "אני לא חמוד!"
"מה שתגיד."
אלבוס הביט במחזה בשעשוע, אי אפשר היה להכחיש שסקורפיוס היה חמוד. הלחיים שלו היו אדמדמות ובעיניים שלו נצצה תמימות אמיתית שהייתה אידיוסינקרטית אצל מישהו מבית סלית'רין. "אני אשמח," חייך אליהם, "אבל רק אם יש פאי אגסים."
רובי עיקמה את גבותיה, "אני אבקש מגמדוני הבית להכין. אז, נקרא לך קצת אחרי כיבוי אורות. תהיה מאורגן בזמן כי אני לא מחכה וכי בהחלט אזלול את הפאי שלך אם לא תבוא."
"אני בטוח," אלבוס גיחך לפני שהלך לשאר החברים שלו, שכללו את אבי בלסטרוד אשר לא הפסיקה לשלוח לו מבטים כמהים. סקורפיוס התעצבן קצת אבל כשהוא המשיך להביט בילד הגרום עם השיער השחור הוא לפתע קלט - הוא הסכים לבלות אתו ועם רובי! כלומר, רק עם רובי, אבל גם הוא יהיה שם. הוא רק קיווה שזה לא יהיה יותר מדי מביך, כי הייתה לו תחושה שאלבוס יתפייד לפני שהם יכירו. הוא לא חשב לשנייה שהשני יחבב אותו, אולי אף בצדק.

כששעת כיבוי אורות הגיעה, רובי נכנסה לחדר של הבנים וניערה את סקורפיוס, שהצליח לחטוף תנומה קלה. הוא לא הבין למה היא מעירה אותו עד שנזכר שהם נפגשים עם אלבוס במטבחי הוגוורטס. סקורפיוס צחצח שיניים בקסם יעיל ולבש בגדים חמימים, אך ויתר על הגלימה. המסדרונות והמטבחים של הוגוורטס היו קרים בלילה, הוא למד את זה על בשרו. רק כשהם החלו ללכת לכיוון חדר המעונות בו ישן אלבוס, סקורפיוס הצעיר החל להתעורר באופן רשמי. הוא ממש היה צריך קפה. זה היה משקה מוגלגי מעורר שאמו הכירה לו. היא אהבה את המשקה הזה מאוד על אף שלא היה שגור בקרב קהילת הקוסמים.
אלבוס חייך אליהם כשהגיעו אליו, נעלי סניקרס אדומות לרגליו. הוא היה לבוש בצורה מוגלגית אך לא ויתר על חולצה של קבוצת קווידיץ' ספרדית, מטאטאי האש. אלבוס השתדל שלא להציץ יותר מדי לעבר סקורפיוס, למרות שבהה בו כשחשב שהבלונדיני לא מסתכל. הוא היה נראה קצת הלום שינה והשיער שלו, אשר תמיד היה מוקפד, היה מבולגן ונראה מרחוק קצת כמו קצפת.
בחושך המסדרונות היו מקפיאי דמים ושלושת הילדים שהסתובבו ברחבי הטירה אולי מרחוק היו נראים קצת סהרוריים. הם השתדלו להתחמק מהפטרולים במסדרונות, הם לא רצו שהמורים יתפסו אותם ויענישו אותם ואת סלית'רין. סקורפיוס ממילא היה קצת מצורע בחברה, הוא לא היה צריך עידוד נוסף. כששמעו צעדים הולכים ושבים במסדרון הקרוב הם סבו על עקבותיהם והחלו ללכת במסדרון צר יותר. הנער הצעיר לא היה הרפתקן מעולם ולכן ההתרגשות שאחזה בו גרמה לחיוך לא קונבנציונלי לעלות על פניו. אלבוס הבחין בך וחייך כשהשניים לא הביטו בו. הוא נהנה לצפות בסקורפיוס ובמוחו חיזק את הטענה של רובי, סקורפיוס אכן היה חמוד להפליא.
הסאגה במסדרונות נגמרה כשהתקרבו לבית הפלפאף ואל המטבחים, מהם עלה ריח מתוק במיוחד. הם היו ריקים וחשוכים (הגמדונים הלכו לנוח) ולכן רובי הטילה לחש לומוס. האור ניצת בשרביט והאיר את החדר החשוך באור יום בהיר. פאי האגסים של אלבוס נח על השולחן, עדיין חמים. היא הטילה עליו כישוף מחמם עוד כשנגמר יום הלימודים. היא ביקשה עבורה ועבור סקורפיוס סופלה שוקולד מלא ציפוי גנאש והוציאה משקה ענבים מתקתק מהגלימה שלה. אלבוס הוציא סכו"ם וסקורפיוס הוציא צלחות וכוסות, בעוד רובי הביאה כמה פירות מהסלסלה הקרובה.
הבלונדיני חלץ את נעליו ודרך על הקרקע ברגליים יחפות. האריחים היו קפואים, אבל זה הרגיש נעים. ממילא בקבוקון הבירצפת שהגניבה רובי חימם אותו קצת. המטבח היה בנוי בצורה ארכאית והיה נקי למרות שהיה נראה כמו מבצר בן כמה מאות שנים. אף מנהל לא נקף אצבעו לחידוש המבנה ואולי זה גם היה הקסם שבו. החבורה חשה כאילו היא נמצאת במקום עתיק, לא מהזמן הזה - וזה גרם להם לרצות להאמין שהם בתוך אגדה מסתורית ומלהיבה. אחרי כמה דקות דוממות של אכילה, סקורפיוס לטש את מבטו באלבוס וצייץ, "למה הצטרפת אלינו?"
רובי הביטה באלבוס גם כן בציפייה לתשובה, אבל הלז משך בכתפיו ולא ענה. חיוך קט בצד פיו השיב לשאלה בשמו. שאר החבורה הסתפקה בכך.
"אתה מכיר את אח שלי?" רובי פתחה בשיחת חולין המכוונת בעיקרה לפוטר, "הוא ראש נבחרת הקווידיץ' של גריפינדור ומדריך שם, אני חושבת שהוא חבר של אח שלך."
"מה, באמת? לא ידעתי שאח שלך הוא זאק פלינט," אלבוס התפלא, "אני פוגש אותו כל הזמן בחופשים, הוא חבר ממש טוב של אח שלי. אולי הייתי מכיר אותו בעצמי אם ג'יימס לא היה כזה נודניק."
אלבוס ורובי המשיכו לפטפט ולרכל קצת על כל מיני תלמידים בהוגוורטס בעוד סקורפיוס מקשיב לשיחתם בחצי אוזן. כששמע שקוראים בשמו תשומת לבו הוקדשה יותר לשיחה מאז לסופלה החם, "מה שאלתם?"
אלבוס חייך ורובי ענתה בשמו, "אלבוס שאל אם אתה אוהב קווידיץ'."
"מאוד," סקורפיוס אמר בלהט, "אני חושב שאח שלך משחק מצוין! אבא שלי לימד אותי לשחק מגיל ממש צעיר וזה בערך הדבר שאני הכי אוהב לעשות. אפילו הייתי בליגת הילדים... טוב, אבל פרשתי כי כולם כיסחו אותי כל הזמן," הבלונדיני גירד בעורפו במבוכה. אלבוס חשב שזה היה ממש מתוק והעריך את ההתלהבות שלו מהמשחק.
"אולי אני אלמד אותך לשחק באופן מקצועי פעם," הציע. הוא הבין מהי התשובה להצעה שלו מהר מאוד כשהעיניים של סקורפיוס הוארו. הדבר גרם לחיוך שלו להתרחב ורובי גלגלה את עיניה.
"באמת?"
"כן, בטח, נקבע מתי שאתה רוצה. זה יכול להיות נחמד."
רובי ביקשה להחליף נושא אז הם המשיכו לדבר לסירוגין על כל מיני תלמידים ועניינים פוליטים של משרד הקסמים. הם פטפטו עד שכמעט עלה הבוקר. גם סקורפיוס דיבר איתם לא מעט, אבל כהשמש עלתה הוא שידל את החברוה לחזור למעונות לפני שכולם יחפשו אותם, וגם כי הוא היה ממש עייף. כשסקורפיוס פיהק הם החליטו להיענות לבקשתו, לא לפני שקבעו להיפגש שנית.

לא הרבה אחרי שהשמש הפציעה סקורפיוס התעורר מקולות חבריו לחדר, שכבר התעוררו זמן רב קודם. הוא גנח ברוגז. כמה דקות אחרי שהתהפך במיטתו, החליט שיכין לעצמו משהו לשתות. לא משנה מה, העיקר שיהיה עמוס בקפאין, שהיה הפתרון האולטימטיבי לאחר לילה נטול שינה. אמא שלו קנתה לו מכונת קפה קסומה מברזיל, שהכינה בדיוק את הקפה שהוא היה צריך בכל פעם - וכעת בחרה עבורו מקיאטו עם קצת סוכר. הוא שתה את הקפה בעונג בעודו קורא ספר. כיוון שהיה בקיא בשיקויים, המורה אישר לו לדלג על השיעור הראשון בימי שלישי בבוקר. הם למדו דברים שכבר ידע מהבית, כיוון שהכנת שיקויים הייתה אחד מהדברים החביבים עליו, מלבד קווידיץ'. הוא קרא ספר עיוני על הקמת הוגוורטס ובבד בבד לגם מהקפה החם.
כשסיים לשתות, הספל שלו שטף את עצמו (גם אחד מהפטנטים) וסקורפיוס התלבש כראוי ויצא לעבר השיעור השני שלו, שינוי צורה. הוא ויתר על ארוחת הבוקר כיוון שהתעניין בבוקר שקט, בלי המולה של תלמידים שגועשים לשולחנותיהם ומקשקשים ללא הפסקה. הוא לא היה רעב כיוון ששמר לעצמו כמה חטיפים בסליק שליד המיטה.
את רובי הוא פגש בכניסה לחדר ופלט לעברה "שלום" בלקוניות. כשנכנסו הבחין באלבוס מדבר עם כמה חברים. הוא היה נראה קצת טרוט עיניים. ברגע שהבחין בו, אלבוס רץ אל סקורפיוס. "היום," קבע במהירות, "אני מלמד אותך טכניקות בקווידיץ'."
היות שהיה נראה נחוש בדעתו, לסקורפיוס לא הייתה ברירה מלבד להנהן. גץ של התרגשות עלה בעיניו - אך נכבה כשהמורה נכנסה והחלה ללמד כיצד להפוך בננות לספלי תה, כיאה לאומה הבריטית. רובי צלחה בדבר בוירטואוזיות, אבל סקורפיוס כשל. הוא לא היה מבריק במיוחד בשיעור זה. אבל זה לא היה משנה במיוחד, כיוון שפוטר לוקח אותו היום לשחק קווידיץ', ושום כישלון לא יכול להרוס לו את היום הזה.
כשנגמר השיעור החבורה לקחה חלק בעוד כמה שעות משמימות של לימודים. סקורפיוס החליט בינו לבין עצמו כי אם אי פעם יהיה מנהל הוגוורטס, יחליף את בינס בלימוד תולדות הקסם. הצעיר השתעמם עד כדי שכמעט נרדם על כתף אחד ההפלפאפים.
ההפלפאפי היה נחמד, אבל סקורפיוס ידע שאין סיכוי שהם יתחברו מעולם. הרי היו משני צדי המתרס: אחד סלית'ריני ואחד הפלפאפי, אבל היה נחמד להאמין שכן. חוץ מזה, אחרי שהבין שאלבוס כנראה לא שונא אותו, התרומם לו הביטחון העצמי. היו לו כבר שני חברים והוא היה מוכן לרכוש נוספים.
לא הרבה אחרי שסיימו לאכול צהריים, אלבוס משך בידו של סקורפיוס וגרר אותו למגרש הקווידיץ'. אימון של סלית'רין התרחש באותו הזמן, אך הם הסכימו להגניב את שני הצעירים לאימון קצר. סקורפיוס קצת התקשה להאמין שמישהו שהכיר רק במשך הלילה ישקיע ככה בשבילו. אתרע מזלם של שני הצעירים כאשר עשר דקות לאחר שהגיעו החל לרדת גשם.
שניהם התחמקו למלתחות. המגרש היה מוצף במים וכלו כל הקיצין שהם ימשיכו לשחק קווידיץ' היום. במקום זאת, הם התחילו לפטפט במלתחות. כאשר דיברו כל אחד מהם נשאב לשיחה עד הסוף. הם סיפרו על הא ועל דא ומשם קצת על ההורים שלהם ועל חייהם בכלליות. הפנים של סקורפיוס נכמרו כשהתברר לו שאלבוס חיבב אותו זמן רב, למרות שזה נראה בעיניו חסר שחר. הם המשיכו לדבר ולשתף אחד את השני עד שקיעת השמש בגוונים בהירים של כתום. כך התפתחה חברות מופלאה שהובילה את השניים להרפתקאות שהפכו להם את הקרביים יותר מפעם אחת. ובסופו של יום, סקורפיוס לא הצטער כלל שרובי ניסתה לשדך ביניהם.