שיתוף פעולה מוזר- חלומה של ריילי

ויתור זכויות לפיקסאר על הקול בראש או inside out אם אתם מעדיפים את השם המקורי. 

פחד קיבל את משמרת החלומות באותו לילה. 

הוא שנא להיות במשמרת החלומות.
חלומות הם חסרי היגיון בצורה מפחידה, והם מעלים באוב זכרונות רעים וסודות כמוסים.
וחוץ מזה, כולם יכעסו עליו אם הוא יעיר בטעות את ריילי מרוב, ובכן, פחד.
פחד נשם עמוק והחל לצפות בחלום שהוקרן לפניו על המסך.

ריילי שיחקה בהוקי קרח, מנסה להבקיע שער ומחליקה ברחבי כל מגרש ההוקי אבל היא לא
ראתה משהו זוהר. היא בחנה אותו בקפידה. "פחד, תראה את זה", קראה שמחה. פחד הסתובב והביט ביהלום בפליאה. "זה בטח מסוכן בטירוף!", הוא אמר. גועל גילגלה עיניים. "נו באמת, לא בשביל
זה לא בסדר שהמורה הענישה אותה רק בגלל שהיא נשמה, במיוחד בהתחשב בעובדה שכל התלמידים בכיתה נשמו והיא לא עשתה להם שום דבר. והיא עוד התקשרה להורים! מה
ההורים כאן!", קרא פחד בבעתה. הקול עוד הידהד בראשה של ריילי. "ריילי, תתרכזי!", נזפה בה המורה. ריילי התנערה מהחלום שחלמה, ואז הביטה בה. "כן, את צודקת. אנחנו עדיין צריכים ללמוד על תקופת האבן.". היא לא הבינה למה היא רואה ספר שכתוב עליו "הרפתקאות ריילי בתקופת האבן!" זה חסר היגיון במידה מתסכלת! וגועל לא אהבה להיות מתוסכלת. ממש לא. מי בכלל אוהב להיות מתוסכל? יש
מישהו עוקב אחרינו, אבל אני לא בטוח מי", אמר פחד. גועל הסתכלה עליו במבט של מה לא בסדר איתך? כעס שלח לעברה מבט כועס. "הוא לא דמיין את זה", הוא אמר. אבל נראה שגם שמחה
חושבת על בינג בונג ועל החכמה שלו. הוא מאוד חכם- הוא רבע דולפין. הוא כל כך חכם שהוא זוכר ספרים בעל פה. כאילו, ברצינות. בעל פה! תן לו שם של ספר, עמוד ושורה והוא יגיד לך מה
כתוב מכתב בכתב יד מסולסל. שמחה זיהתה את זה ככתב של עצב: לכל מי שקורא את זה, אני מזהירה מראש, לא להשתמש באבן הקסומה. כוחה של האבן לא יציב, וזה עלול
לגרום למיגל לקנא. בהצלחה!
שלך, בינג בונג.

אז, זה מה שבינג בונג כתב לה במכתב? מה הוא חושב לעצמו? שיתבייש במה שהוא כותב!
צריך ללכת עכשיו", אמר פחד. "המקום הזה לא בטוח. האבן יכולה לפוצץ את המבנה. חייבים ללכת
עכשיו!" למה הוא אמר עכשיו? יש הרבה מילים בעולם: אפור, בזלת, הוקי, סינדרלה, טוסטר,
אני אחסל אותך בלי רחמים!". שמחה ראתה הבזק. חרב ענקיסטית טסה במהירות לכיוונה. שמחה עצמה את עיניה, אבל כלום לא קרה. בדיוק ברגע שפקחה את עיניה, היא ראתה רומח ארוך מסיט את החרב הענקיסטית. הקיר מאחוריה
נפגע. הוא מאוד נעלב. הוא בקושי הצליח לנשום מרוב הדמעות שחנקו אותו.
הוא נזכר בדברים עצובים, כמו הפעם ההיא שהמוח שלו קפא, הפעם ההיא שהוא היה מצונן כי הוא היה יותר מדי זמן בגשם והסרט העצוב ההוא שבו החייזר הכחול עשה הסבה מקצועית. כי בסופו של דבר, החיים מלאים בעצב ודמעות.
סתם, לא באמת.
הסוף!