הפולשת

בס"ד

ויתור זכויות לנגה (ואלכס?) על הפסקה הראשונה. וזהו, לא שכחתי אף אחד אחד בדיסקליימר, נכון?

"רעם הדהד בשמי הלילה החורפיים. צמרות העצים שביער האסור חרקו ורשרשו ברוח, נמתחות בערגה אל השמיים, משתוקקות לגשם שלא הגיע. בין העצים, עמוק בתוך היער, שררה אפלה כבדה. ציפורי לילה שרו שירי ערש עצובים במתח המפצפץ של לפני הסערה. לפתע אלומת אור פילחה את החשכה הסמיכה. חיות קטנות נסו מפני האור ושיריהן של הציפורים הפכו לציוצים נרגשים וצווחות אזהרה בעוד דמות עטויה גלימה מגיחה מבין העצים, מאירה את דרכה וצועדת בצעד מחושב. הלילה, הכל עומד להשתנות..." סיפר מגוריאן בדרמטיות לחברי מועצת הקנטאורים של היער האסור.
"נשמע מסתורי ואפל ביותר," אמר ביין בכובד ראש, "האם עוד מישהו ראה דמות כזאת ביער הלילה?"
"אולי אלה מעלליו של האגריד הכסיל?" תהה רונאן בקול רם, "אולי הוא שוב הביא בעלי חיים משונים ליער?"
"אני הייתי מאמין בהאגריד," הציע פירנזה, "הוא הצליח לביית פגעסוסים אחרי הכל, וזה אומר שאין לנו ממה לחשוש."
"אין לנו ממה לחשוש!" ליגלג ביין, "מזה בדיוק אנו חוששים, פירנזה."
"כן, פירנזה," גער בו רונאן.
"מה שהם אמרו, פירנזה," הוסיף מגוריאן.
"ואתה גם מכוער," תרם עכוריאן, שהיה קנטאור שבדרך כלל נשאר בסביבת המגורים של שבט הקנטאורים ולא יצא עימם לסרוק את הכוכבים והמדורות בחיפוש אחר העתיד ואת היער בחיפוש אחר מזון ושאר מלחמות. ייתכן וזו הסיבה שהארי פוטר לא פגש אותו מעולם, ואפילו לא ידע על קיומו.
"ככל שיותר בעלי חיים יהיו מבויתים, האגריד יתחזק," הסביר ביין, "והוא ישלוט ביער יותר ויותר בעזרת יצוריו המשונים. עלינו לשמור על היער תחת שליטת השבט שלנו, כמו שהיה מאז ומתמיד, כאשר היער היה גדול שבעתיים, עוד לפני שרביעיית הקוסמים, הפלפאף, סלית'רין, גריפינדור ורייבנקלו הקימו את הטירה האנושית שלהם בשטחנו והואילו בטובם להקצות לנו מעט מן היער שהיה ביתנו! האגריד זומם לגזול מאיתנו את המעט שנותר, אויה!"
"אויה לגמרי, אחד האויה־ים אם לא ה-," הוסיף עכוריאן.
"ואולי אין זו אשמת האגריד, שהיצור המשונה הלזה שוכן ביערנו פתע פתאום?" הציע פירנזה, "אולי מדובר בבן אנוש מטונף ההולך על שתיים?"
כל הקנטאורים ירקו על אדמת היער במחאה על כך שפירנזה הזכיר את ההולכים על שתיים. היה זה חוק קנטאורי עתיק, שנחקק לפני שנים רבות כל כך, כששיערו של ביין רק התחיל להלבין. באותה תקופה, האבולוציה נתנה את אותותיה ונולד האדם המודרני הראשון. היה זה יצור קירח ומכוער שהלך והשתלט על שטחי המחייה הרבים של הקנטאורים, ומאז בכל פעם שקנטאור מזכיר את ההולכים על שתיים, על כל הקנטאורים בכל העולם לירוק על האדמה, מה שהקשה במעט את יכולת ההתבטאות הבסיסית שלהם, ובכלל את תפקודם היומיומי. מלבד העובדה שהיה עליהם לירוק לאדמה במהלך שיח קנטאורי תרבותי, חיזוי העתיד, ציד או מלחמת קנטאורים (רוב המלחמות הסתיימו בהפסקת אש, כי מדי כמה שניות כל הקנטאורים בקרב נאלצו לעמוד ולירוק על האדמה כי איזשהו קנטאור הזכיר היכנשהו בעולם את ההולכים על שתיים), הקנטאורים לא היו יכולים לישון בלילות כי הם נאלצו להתעורר מדי כמה שניות ולירוק על האדמה. לכן, מאז הקנטאורים משתדלים להפחית את השימוש בביטוי "הולכים על שתיים".
"מגוריאן, ציינת שהדמות צעדה ולבשה ברדס," המשיך פירנזה בקו ההגנה שלו על האגריד.
"כן, כדי להוסיף נופך דרמטי," הסביר מגוריאן, "צעדי הדמות המשונה היו כה חלקים, כאילו הדמות מחליקה על האדמה ולא מרימה את רגליה בזו אחר זו. כאילו מישהו, או משהו, דוחף אותה. בני אדם אינם מסוגלים לעשות זאת. בנוסף, הדמות הייתה נמוכה מבני אדם ורחבה יותר מהם, כאילו היא הולכת על ארבע רגליים. אילו בני אדם היו הולכים על ארבע, הייתי עלול לטעות ולחשוב שמדובר באדם. אך ישנה סיבה מוצדקת מדוע אנו מכנים את בני האדם כהולכים על שת-"
ביין נעץ במגוריאן מבט אזהרה.
מגוריאן כיחכח בגרונו והמשיך לדבר, "ובנוסף, נראה היה כי אלומת האור המשונה בקעה מעיניה של הדמות. אין ביכולתם של בני האדם, גם אלו הקוסמים, לעשות זאת. והרעם שהדהד בשמי הלילה החורפיים, הו, הרעם..."
"מה הבעיה ברעם? מזג האוויר מאז ומתמיד היה מטעה," חשב רונאן בקול רם.
"כי אנחנו בתחילת ספטמבר? כאילו, הלו? עכשיו עוד לא חורף!" ענה עכוריאן.
"זו בדיוק הסיבה לחששותיי," המשיך מגוריאן, "הרעם בקע מתוך קיבת הדמות."
ואז הקנטאורים שמעו את זה מהמרחק. "טרררררר.... בבבברררררר...... גגרררררר..... וווםםם וווםםםםם......"
"זה הרעם," הצמטרר מגוריאן.
"אין בי כל צל של ספק כי לא מדובר ברעם טבעי," אמר ביין, "מדובר בקולות שמשמיעה הדמות שמאירה מתוך עיניה."
"ומה בנוגע לברדס? ציינת שראית ברדס," ניסה שוב פירנזה, כשקולות הרעם המשונה עוד נשמעים באופק.
"מדובר במעין חומר משונה על ראשה של הדמות, קשיח, כמו עפרה שתועשה לחומר מתכתי," החל מגוריאן להסביר כשקולות הרעם הלכו והתקרבו, "ובין המתכת לעיניה הבוהקות, ראיתי את גופה שהוסתר מתחת לברדס המתכתי ההוא. אני יודע שמדובר בגוף של הדמות, כי היה זה עור בין העיניים לברדס. אלא שנראה היה שמישהו חמד לו לצון, ובין העיניים לברדס הניח זגוגית מזכוכית שחסמה את הגוף של הדמות מלהתקרב אליי. אך כשראיתי אותה מקרוב, הבנתי שלא מדובר ביצור אנושי... באותו הרגע הבנתי שהלילה הכל עומד להשתנות."
"אימאל'ה!" צעק עכוריאן פתאום, כשהדמות המשונה עליה סיפר מגוריאן שעטה לעברם לפתע. משתי עיניה בקע אור בוהק, והזגוגית בעין עיניה לברדס הייתה סדוקה לחלוטין.
"ברוווםם! בבררווווםםם...." נשמע מתוך הדמות.
"אלו הם בוודאי קרביה של הדמות, ייתכן והיא מורעבת, האגריד בוודאי לא הביא לה מזון כששיכן אותה כאן," חשב רונאן.
"אם זו בכלל דמות, לדעתי מדובר בחיית מחמד של בני האדם. ראו, כתוב כאן משהו בשפתם, כמדומני," הצביע ביין על תווית מתכתית מתחת לעיניה של החיה.
"פייפ! פיפ!" צפצפה החיה.
"ראו! היא מנסה לתקשר עימנו!" אמר רונאן.
"אני אענה לה, כראש השבט," אמר ביין, ואז פנה לחיה. "שמי ביין, ראש השבט הקנטאורי ביער האסור. אנו מקבלים אותך ליער שלנו, אורחת לא קרואה, ומצפים ממך..."
ביין פנה לפירנזה בלחישה. "אתה בקיא בשיטיוניהם של בני האדם. אמור לי, מה שמה של החיה? זה בוודאי כתוב בתווית מתחת לעיניה של החיה."
פירנזה אימץ את עיניו וקרא את האותיות הרשומות על התווית.
"פורד אנגליה," הוא לחש לביין.
"אז אנחנו מצפים ממך, פורד אנגליה, לשמור על חוקינו, פן תועמדי לדין כאן בשטח המחייה שלנו. שלום וברכה, וכל טוב, פורד אנגליה."