גולשים יקרים!

גילי בר-הלל סמו, מתרגמת סדרת ספרי הארי פוטר לשפה העברית, עדכנה לאחרונה את הבלוג שלה ברשומה זועמת במיוחד ומסעירה לקריאה על אודות יחסה של חברת האחים וורנר כלפיה, וכלפי אנשים נוספים שמהווים חלק בפסיפס התופעה העולמית ששמה הארי פוטר. בין היתר, טוענת המתרגמת שכל השותפים בפס הייצור של הארי פוטר - בראשם חברת האחים וורנר - רמסו את כבודה ואת זכויותיה בבוטות, ומשווה אותם לגורילה שלוקחת כל שהיא רוצה פשוט כי היא יכולה.
בהסכמתה של גילי, תירגמנו את הרשומה במלואה ואנו שמחים להביאה בפניכם. אנו מבקשים להדגיש שאת הרשומה פרסמה גילי בשפה האנגלית, ושהיא תורגמה לעברית בידי צוות האתר ולא בידי גילי עצמה.

 

---

היה זה כבוד גדול לתרגם את ספרי הארי פוטר לעברית, חוויה משנת-חיים ובונת-קריירה. המקצוע הביא לי אין-ספור רגעים שמחים, אך גם יותר ממקרה אחד דיי כואב המאלץ אותי לבלוע את הגאווה שלי. אני יודעת שזה נכון לא רק לגביי, אלא גם לגבי רבים מן המתרגמים של ספרי הארי פוטר בכל רחבי העולם. כאשר שני תריסרים מאיתנו התכנסו בפריז בפגישה סגורה, הנושא שלה היה עלבון, כאב וכעס כלפי מכונת הייצור של הארי פוטר - עורכי הדין של ג'יי.קיי.רולינג, הסוכנים שלה וחברת האחים וורנר - שהתייחסו בחוסר הערכה אל המתרגמים ואל זכויותיהם. הטקטיקות שהם השתמשו בהן היו לא מכובדות, בריוניות ואפילו משפילות. לא היה שום דיון או שיחה על האזורים האפורים שבזכויות היוצרים הבינלאומיות ועל מצב המתרגמים: הייתה שם רק דרישה לפיה מתרגמי הארי פוטר חייבים לוותר על זכויותיהם, אחרת הם יפוטרו. אלה שסירבו לוותר על זכויותיהם, כמו המתרגמת לשפה הקטלונית, לאורה אסקוריהולה, נזרקו ללא התנצלות.

למרות שלא חברת האחים וורנר היא שהעסיקה אותי, ולמרות שלא הייתי מחויבת אליהם בחוזה, כוחה של החברה הוא כה רב עד שהייתה מסוגלת לאיים עליי באמצעות שליח. עד כמה שהצלחתי להבין, האחים וורנר הצליחו לגרום לסוכנות "כריסטופר הקטנה" להפחיד מוציאים לאור מהעולם כולו, כדי שיתנהגו בבריונות אל המתרגמים שלהם ויגרמו להם לוותר על זכויות התרגום, תחת האיום שאם לא יעשו כן לא יימכרו זכויות התרגום לספרים העתידיים בסדרה. כך זה קרה לי: הוזמנתי לשיחה עם המו"ל הישראלי לאחר שכבר תרגמתי את שלושת הספרים הראשונים בסדרה. הוא פגש אותי בבית-קפה ודרש ממני לחתום על מזכר שלא הורשיתי לקרוא מראש, להראות למישהו או לשמור העתק שלו. אמרו לי שעליי לחתום עליו במקום, אחרת ספרי הסדרה העתידיים יתורגמו בידי מתרגם אחר. עד כמה שהצלחתי להבין, המזכר היה התחייבות בפני האחים וורנר: לא אטען לסימן מסחרי על המונחים המתורגמים שהמצאתי. יכולתי לחתום או לאבד את הארי פוטר לתמיד. חתמתי.

בשלב מאוחר יותר התברר שהאחים וורנר פירשו את המזכר כוויתור על הזכויות שלי. כשסרטי הארי פוטר הופצו בישראל, התרגום שלי שימש בסיס לכתוביות שהופיעו בסרט ולדיבוב שלו, ללא האישור שלי או של המו"ל. מעולם לא קיבלתי פיצוי על זה. מעולם לא הודו לי או נתנו לי קרדיט עבור זה. למען האמת, המתרגם שהיה אחראי לכתוביות העבריות טען שהחוזה שלו עם האחים וורנר חייב אותו להשתמש בתרגום שלי.

 

ביוזמתו, פנה אלי במאי פרויקט הדיבוב הישראלי של הסרט, בבקשה שאשמש לו יועצת תרגום, זאת בתמורה לסכום כסף קטן מהעסק שלו. לאחר שסיימתי את עבודתי ולפני ששילמו לי, נאלצתי להפתעתי לחתום על חוזה נוסף עם חברת האחים וורנר, בו חויבתי לוותר על כל הזכויות השייכות לי בעבור התרגום. הרגשתי לא בנוח באשר לחתימה על החוזה, ולכן הוספתי משפט בכתב ידי: "חוץ מהזכויות שמגיעות לי בתור מתרגמת ספרי הארי פוטר". כמה ימים לאחר מכן, פנה אליי עורך דין מטעם האחים וורנר בדרישה ש"אמחק את השפה" מהחוזה, וטען שהתשלום לא יועבר לסטודיו הישראלי עד שאעשה זאת. במילים אחרות, אם לא אחתום על החוזה כפי שהוא, לא רק שלא ישלמו לי על עבודתי, אלא גם שלא ישלמו לכל ישראלי שעבד על דיבוב הסרט - כולל את המדבבים הקטנים והחמודים - והכל יהיה באשמתי. חתמתי.

 

גילי בר-הלל סמו, מתרגמת הסדרה (מקור - ויקיפדיה)

 

בלחץ דומה חתמתי בפעם השלישית על ויתור זכויות, לאחר שתרגמתי והגשתי את "מעשיות בידל הפייטן". שוב אמרו לי שלא די בכך שלא אקבל תשלום אם לא אחתום, אלא גם שהמהדורה העברית כולה תתבטל ותתורגם מחדש. הקוראים היו טוענים שהעיכוב בהוצאת הספר היה באשמתי הבלעדית.

 

לאחר העבודה על פרויקט הדיבוב, הייתה לי החוצפה לבקש כרטיס חינם כדי שאוכל לצפות בסרט הראשון בסדרת הארי פוטר. התשובה הרשמית שקיבלתי הייתה שאני בהחלט יכולה לצפות בסרט, בכרטיס שארכוש בעצמי מכספי התשלום שקיבלתי. בזמן שכל עיתונאי בישראל שהיה לו שמץ של עניין בקולנוע הוזמן להקרנת ענק סגורה לעיתונות, אני לא הוזמנתי. שוב ושוב הטלפון שלי צלצל, ועיתונאים שביקשו לראיין אותי לגבי הסרט היו המומים כששמעו שלא ראיתי אותו. זה קרה בכל פעם שסרט חדש שוחרר. כתבתי על זה בבלוג שלי פעם, והסיפור הופיע בכמה עיתונים. תגובתו של המפיץ הישראלי לעיתון אחד, הייתה שלא קיבלתי קרדיט על הכתוביות בגלל שאף פעם לא ביקשתי קרדיט - הצהרה שאינה אמיתית ואינה רלוונטית.

 

מתרגמים לא היו האנשים היחידים שזכויותיהם נרמסו על ידי גורילת הארי פוטר. המעצב הישראלי שעיצב את הגופן המיוחד בעברית, סמל הברק המסחרי שהופיע גם על הכריכות האמריקאיות, הופתע לגלות שהגופן שלו נמצא בשימוש במודעות פרסום למשקאות קלים. אני לא מכירה את הסיפור המלא, אבל אני מבינה שהאחים וורנר החרימו את הגופן ומכרו אותו למפרסמים, כמו שעשו עם התרגום. קיים עכשיו בלאגן גדול באשר לזכויות התרגום של הספרים האלקטרוניים ובאשר לאתר האינטרנט "Pottermore" - שוב, אני לא יודעת את הפרטים, חוץ מזה שהמו"לים שמעורבים בדבר פשוט מזועזעים. ההתנהגות בכל העניינים האלה היא התנהגות של גורילה, שפשוט לוקחת מה שהיא רוצה.

 

עניין זכויות התרגום הוא עניין מסובך ושונה במדינות שונות. אני לא באה להוכיח שכל מעשיהם של האחים וורנר היו לא חוקיים: מה שברור הוא, שחוקי או לא, המעשים האלה היו מחורבנים. מחורבנים כלפי אנשים יצירתיים ובעלי משמעות שעבדו קשה, שעשו את שלהם ומעולם לא ביקשו חלק גדול יותר מהתגמול שהם היו יכולים לקבל אם היו מתרגמים כל ספר אחר.

 

כשתרגמתי את "האי של נים" ואת "האומנת מטילדה" (מוכר כנני מקפי), קיבלתי כרטיסים לסרטים הללו כדי שאוכל לצפות בהם, למרות שלא היה שימוש בתרגום שלי בתור בסיס לכתוביות הסרט. חברה שלי, שתרגמה את "משחקי הרעב", קיבלה קרדיט בסוף הכתוביות של הגרסה הישראלית לסרט, שוב, למרות העובדה שהתרגום שלה לא היה בשימוש באופן ישיר. מתרגמים אחרים בישראל קיבלו תשלום על שימוש בתרגום שלהם כבסיס לכתוביות בסרט. אבל לא אם הסרט הזה הוא סרט מסדרת הארי פוטר - לא, לא, לא. אם ברצונכם לקבל משהו מסדרת הארי פוטר, עליכם להתמודד עם הגורילה.

 

לא משנה אם קיבלתי או לא קיבלתי תשלום על הכתוביות, הסכום לא היה גבוה. אני יכולה להגיד בביטחון שסכום הכסף שקיבלתי היה פחות מזה שהאחים וורנר שילמו לעורכי הדין שלהם, כדי לוודא ששום מתרגם לא יחלום על לדרוש מהם משהו. הרעיון לקחת את האחים וורנר למשפט עלה בראשי, אבל ברצינות - מי אני שאלחם בתאגיד הענק הזה? זה לא היה שווה את המחיר שזה היה גוזל מחיי. אני לא יכולה להגיד שאני לא מרירה, אבל בלעתי את גאוותי והלכתי עם מה שידעתי שיהיה הכי טוב: לתרגם ולפרסם ספרים מצוינים לקוראים צעירים.

 

אבל האחים וורנר לא ייתנו לזה לקרות. הגורילה עדיין צועדת בחוץ. בשבוע שעבר קיבלתי דואר אלקטרוני מהמו"ל הישראלי, שהועבר לי מעורך דין מטעם מחלקת הבידור של האחים וורנר באירופה. בסטודיו האחים וורנר שבלונדון עובדים על סיור בעולמו של הארי פוטר, והם רוצים להקרין בפני המבקרים סרטון קצר שמציג "מעריצים נאמנים" מרחבי העולם. הם שלחו למו"ל הישראלי בקשה להשתמש בתמונה בה מופיעים ספרי "הארי פוטר" בגרסתם העברית. בשביל להציג את הכריכה העברית, הם ככל הנראה זקוקים לרשות. אבל מה שלא דורש רשות הוא הצגת הרהיטים האנושיים שהכינו את הספרים האלה, כמוני. המו"ל הישראלי שאל אם יהיה לי אכפת שהאחים וורנר יעשו שימוש בתמונה שלי. בהתחשב בטיפול