כוויות || מקס

[Jataro Kemuri]

כן יש קצת קללות, וקצת אזכורים מיניים. לא משהו רציני ככ; רק מכניס בשביל הTW
אשמח לת"ב :)
~~~
יש לי כוויות על הגב. אבל זה לא באמת משנה, כי לך יש משחה.
"אל תזוז. אני לא רוצה למרוח את זה על העור שלך, אני לא יודע אם זה יכול להזיק."
"זה לא. אין לך מה לדאוג." אני יכול להיות בטוח בזה, וגם אתה, כי אתה יודע שהיה לי מבחן על כוויות, אבל אתה שותק.
"אמרת שתפסיק."
"אמרתי לך, זאת הייתה תאונה. לא שמתי לב."
"אתה אף פעם לא מסתכל עלי כשאתה משקר."
"אני לא יכול להסתכל עליך, אני עם הגב אליך כי אתה מורח לי משחה על הכוויות. ואתה עושה את זה די גרוע, אם אפשר להוסיף."
"שקט." הידיים החמימות שלך עוזבות לי את הגב, ואני לא בטוח אם זה כי נגמרה המשחה ואתה צריך לקחת עוד, או אם זה כי סיימת ועכשיו אתה צריך לחבוש.
"אתה צריך שאני אתמקם בצורה אחרת בשביל החבישה?" אני שואל בקול יבש.
"לא יודע. אתה הרופא כאן."
"סטודנט לרפואה."
"סטודנט שנה ה'. אתה תכף סטאז'ר. אני מנחש שאתה יודע איך לחבוש כוויות, לא?" אתה שואל, קצת עצבני. אני מסוגל להבין למה אבל זה מרגיז אותי יותר.
"מה אתה רוצה ממני? אמרתי לך. הייתה בעיה במסנן של המים. הם יצאו חמים מדי."
"אז למה לא פאקינג יצאת מהמקלחת?" אתה מרים את הקול, ואני מתכופף ושותק.
אני מקמר את הגב שלי. "ככה אמור להיות קל יותר לחבוש את הכוויות."
"אדם. תענה לי. למה לא יצאת מהמקלחת המזוינת?" אתה חוזר. "למה לא יצאת משם? למה המשכת לעמוד מתחת למים רותחים ושרפת לעצמך את כל הגב והשכמות?"
"לא עניינך."
"אני זה שחובש לך את הגב עכשיו. אני חושב שזה מאוד ענייני."
אני מסתובב אליך ומזכיר לעצמי בשקט שזה אתה, אז אני לא יכול לכעוס. לא באמת. "אתה יודע אביב, כשמטופל בא אליך למיון עם אצבע קטועה, אתה לא אומר לו 'למה נקטעה לך האצבע', אתה שם חסם עורקים אם המע"ר המטומטם שהביא לך אותו לא שם, מזעיק עזרה, מחטא את הפצע וקובע ניתוח. למה המטופל שלך זקוק לעזרה זה לא עניינך."
"אתה לא המטופל שלי, מקס!" אתה מרים את הקול אפילו יותר. "אתה הבן זוג שלי! ואני אוהב אותך! ואתה שרפת לעצמך את הגב בכוונה ואתה אפילו לא מוכן להודות בזה!"
"זה לא השם שלי!" אני צורח עליך. אתה משתתק. "תסיים לחבוש את הכוויות המזוינות." אני מסתובב עם הגב אליך בחזרה ומקמר אותו, מרגיש איך אתה מדביק את התחבושות בדממה.
"כל כמה זמן צריך להחליף?"
אני שותק.
"כל כמה זמן צריך להחליף?"
"יום או יומיים. עדיף פעם ביום. אלו לא כוויות רציניות. דרגה 1."
"זה לא מעניין אותי. אלו עדיין כוויות."
"לא עשיתי את זה בכוונה."
"כן עשית את זה בכוונה."
אני משתתק מחדש ולוקח את החולצה שלי כשהידיים שלך עוזבות אותי שוב. אני לובש אותה בדממה, נמנע מלהסתכל עליך.
"כן עשית את זה בכוונה, אדם. אתה מדאיג אותי."
"אין לך סיבה לדאוג."
"מצאתי את הסטאש."
אני קופא. "אני בסך הכול לא רוצה לבוא ולבקש ממך אקמול כל פעם שכואב לי הראש."
"אתה יודע שזה שאני שומר את כל הכדורים שאתה צריך לקחת זה לטובתך, נכון?"
"אני מעצבן. אני לא רוצה לעצבן. אני באמת לא לוקח יותר ממה שאני צריך." וזה היה נכון, ולא שיקרתי, והסתכלתי לך ישר בעיניים בשביל שתבין שאני לא משקר. נאנחת.
"בסדר. אבל אתה לא מעצבן. אתה תמיד יכול לבקש ממני אם אתה צריך, אני רק מנסה לשמור עליך."
"תודה."
"למה המשכת לעמוד מתחת למים?"
אני בוהה ברצפה. יש עליה בגדים תחתונים מאתמול בלילה. מי חשב שהיום הכול יסתבך רק בגלל שהתקלחתי.
"רציתי לשרוף לעצמי את המחשבות," אני אומר בסוף. "זה עושה לי רע."
"יש דרכים אחרות."
"זה לא משנה."
"למה אתה ככה?" אתה אומר, ומסתכל עלי במבט… מיואש? "למה אתה מתנהג ככה? אני לא מבין." אתה נשמע כמעט אומלל.
"אתה לא צריך להבין." אני מניח את היד שלי על הכתף שלך. "אתה לא צריך להבין הכול. זה בסדר גם לא להבין."
"אדם." אתה מסתכל עלי במבט הזה שלך, שמתקשה לאט לאט, החום והירוק בעיניים שלך כהים ומתמזגים ויוצרים גוון כהה של ארד. "אדם."
אני לוקח את היד שלך ומנשק אותה, יורד על הברכיים. "זה מה שאתה רוצה?" אני שואל ומסתכל עליך מלמטה. "ככה?"
אתה מרים אותי, כמו שמרימים ילד קטן, ומערסל אותי בחיקך. אתה מחבק אותי אליך חזק, הפנים שלך קבורות בשקע שבין הכתף לצוואר שלי, ואני מרגיש את הפה שלך נושך ומנשק ומותיר עלי סימנים.
אני שותק, ואתה מנשק את דרכך מעלה, ליד האוזן שלי.
"אדם. למה?"
"רק עם מים רותחים-"
"לא. אל תמכור לי את הבולשיט הזה." אתה לוקח את הסנטר שלי בין האגודל והאצבע שלך, משופשפים ממיתרים, ומפנה את ראשי אליך, ככה שאני אסתכל לך בעיניים. ואילו עיניים, ואיזה פרצוף. יצירת אומנות ממש.
אתה נראה לי קצת כמו אמן מיוסר. העיניים שלך קודרות ומלאות בעצב ויגון - או משהו בסגנון - והפה שלך חתום, קפוץ במשהו שהוא לא בדיוק כעס.
אתה מסתכל עלי ככה, והמילים שלך עדיין מרחפות בחלל החדר.
"אנחנו לא יכולים פשוט להזדיין ולשכוח מזה?"
"אתה פגעת בבן אדם האהוב עלי. אתה לא יוצא מזה בכזאת קלות." העיניים שלך קשות וקודחות בי חורים.
"אתה מכריח אותי לדבר. אתה עושה לי רע," אני מנסה לשחק את הקלף הזה.
"אני לא."
"למה אתה מכיר אותי כל כך טוב?"
"כי אני אוהב אותך." היד שלך לוחצת על הירך שלי. "למה?"
"כי אני אומלל," אמרתי בסוף. "אני מתנהג ככה כי אני לא מכיר דרך אחרת להתנהג בה."
"אני רוצה לעזור."
אני לוקח את היד שלך ומוביל אותה לתוך המכנסיים שלי, לוחץ את כף היד שלך נגד איבר המין שלי.
"הדגל למעלה," אני מצטט בשקט לתוך האוזן שלך, ואתה צוחק. הצלחתי להצחיק אותך.
"אתה באמת חושב שזה סקסי לצטט משיר של החבר הכי טוב שלי?"
"זה שיר מחרמן."
"זה באמת יעזור לך?" אתה שואל אחרי כמה עשרות שניות שאנחנו במצב הזה, אני יושב עליך והיד שלך במכנסיים שלי, לחוצה כנגד איבר המין שלי, ואנחנו מסתכלים זה על זה ומחייכים בגלל הציטוט הטיפשי ההוא.
"כן. אני חושב."
"אתה יפהפה."
"אני יודע."
"אתה מדהים."
"תודה."
"אתה נקי."
הקול שלי נשבר, ואיתו גם הציניות, הסרקזם, הכול. "אני נקי?" הקול שלי רועד כשאני ממלמל את זה.
"אתה נקי," אתה מבטיח לי ומסובב אותי, ככה שאהיה עם גבי למיטה. "אתה נקי וטהור." אתה משכיב אותי על הגב ומוריד ממני את המכנסיים, ואת הבוקסר, ומסתכל. אני עוצם עיניים.
"אני אוהב אותך."
"המלאך הכי טהור בגן עדן," אתה מצטט, והפעם זה מתאים.
"אני אוהב אותך."
"אתה לא צריך מים רותחים בשביל להתנקות," אתה לוחש לי ונשכב לידי, ואני פוקח עיניים כדי לראות את מסלול היד שלך במורד הגוף שלי. "כי אתה כבר נקי. אף אחד לא יגע בך."
"אני לא רוצה שאף אחד לא יגע בי."
"כן?" היד שלך עוצרת.
"אני רוצה שאתה תיגע בי."
ואתה נוגע, לאט לאט, אתה נוגע ומנשק ולוחש לי דברים. והגב שלי מפסיק להרגיש שרוף, והכוויות כבר לא באמת חשובות, והוויכוח כבר איננו כי אתה מבין אותי, אתה תמיד מבין.
"אני אחטא אותך. בפעם הבאה שתצטרך, תבקש. רק תבקש."
"אני אבקש."
"מלאך," אתה אומר, ולא מוסיף מילה, ואני אולי חושב שזה לא מספיק אבל לא אומר דבר, כי זה, למעשה, מספיק בהחלט.
"א-אני נקי," אני מתנשף בקול רועד אחרי ששחררתי את עצמי ליד שלך. "ממנו."
"אם ככה," אתה מחייך, "מה דעתך שנלכלך אותך קצת בי?" אתה מציע בצחוק ונשכב מעלי, כולא את ראשי בין הידיים שלך.
אני מחייך בחזרה ומשפיל מבט. "הדגל למעלה," אני אומר. "שניהם."
"אתה מטומטם."
"ואתה מפגר."
"מפגר זאת לא קללה."
"סליחה." אני מסתכל לך בעיניים, והן כבר לא קשות, הן חומות וחמות ואוהבות כשאתה מהמהם בשקט ועוצם אותן לאט למרגש המגע שלי, של הידיים שלי, מורידות ממך את הבגדים.
"לא באמת התכוונתי לזה, אתה יודע."
"אני יודע. אבל זה יהיה נחמד בכל מקרה."
"תיתן לי בתמורה לטפל לך בכוויות?"
חשבתי לרגע לפני שעניתי. "אני חושב שכן."
"מעולה," אתה מחייך ויורד קצת לנשק אותי, ואני מפשיט אותך ומחבק אותך אלי, לפרק זמן שבו תוכל לעשות בי כרצונך.
בעצם, אתה תמיד יכול לעשות בי כרצונך.
יש לי כוויות על הגב, אבל זה לא באמת משנה, כי גם יש לי אותך.

הודעה זו נערכה ע"י Gay Prince ב Oct 28 2020, 02:57 AM

[Zuko]

טוב, אני רק ארצה לציין שאני קוראת את כל הקטעים שלך ואף פעם לא הגבתי אבל אני נורא מעריכה את הדרך שבה אתה כותב.
קח את זה כתגובה בונה, אבל לא הרגשתי שהסוף מתאים? אני לא יודעת. פשוט כל הקטע של הסקס לא כזה דיבר אליי. ההתחלה הייתה מעולה, גם העובדה שהבן זוג חובש את הגב וכל הקטע שהוא רצה "לשרוף את המחשבות".
כתיבה מעולה יכולה לתאר דברים בלי סקס, ואולי זו רק אני; אבל אני חושבת שאם היית מתמקד יותר בכוויות ופחות בקטע של הם הולכים להזדיין, זה היה מדבר אליי יותר.
אתה יודע לכתוב, ואתה כותב טוב, ואני אוהבת את הדרך שבה אתה מתאר וכותב בה. באמת. אבל זה הרגיש לי נורא off ולא מתאים?
אולי זו רק אני.
בכל מקרה תמשיך לכתוב(: