האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים

הבחירות לראשות הבתים לשנת הגובלין 24 נפתחו! פרטים נוספים בפורומי הבתים

דרושים פרופסורים, בטאים ומעצבים לשנה״ל הגובלין 2024!

חוקי הפורום 


 
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 התלקחות / קלישה, שחר של עידן חדש
פורסם ב: Jan 20 2022, 20:00 PM
צטט הודעה




קוסם בינוני
*****

פרטי משתמש
קבוצה: רייבנקלו
הודעות: 4277
חרמשים: 5242
מגדר:female
משתמש מספר: 75549
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 12.03.2021


המדף שלי.
הקטע עבר עריכה והיגויי קל, אבל ייתכן שעדיין יש בו טעויות.

***


לא מזמן עשיתי "ניקיון פסח" במחשב שלי, ועברתי על כל קבצי הוורד שכתבתי. מצאתי קבוצת קטעים קצרה באיזה קובץ ישן שתויג כ"אני אשנה את השם אחר כך", שכולם התרחשו בעולם פנטזיה מורכב בעל שבע יבשות. לאחר שריפרפתי על הקטעים החלטתי שאין סיכוי שאני זורקת לפח עולם שכל כך השקעתי בו - ולכן, לפני שסיימתי בכלל את "היה היה פעם" (שלא לדבר על "אן קורטיס") אני אפרסם כאן קבוצות סיפורים ישנים מאותו מסמך - בעריכה חלקית. זאת ההזדמנות שלי להתנסות בפנטזיה טהורה, אלמנט שלא עשיתי בו שימוש באף אחד מהסיפורים האחרים שלי - ולכן בבקשה תהיו עדינים בתגובות.
יש לי רעיון - אולי עכשיו, כשהפורום לא כל כך פעיל, זה לא הזמן הכי טוב להציע אותו, אבל אני מכירה הרבה כותבים מוכשרים שלא כותבים כיוון שאין להם על מה לכתוב (אני עד לא מזמן הייתי במחסום כתיבה ארוך מאוד מסיבה זאת בדיוק, והאמת שאני לא בטוחה שהוא נגמר). הרעיון שלי הוא למעין פרויקט לא רשמי של סס"ש. לאחר כמה קטעים שאפרסם בסדרה הזאת העולם והרקע לעולם יהיו ברורים. הסדרה הזו שונה מאוד מלדוגמא "היה היה פעם"; היא ספונטנית וקלילה - לא יהיו קווי עלילה מאוד ראשיים ולא דמות ראשית מוגדרת, ולמעשה יותר התמקדות בבניית והעמקת העולם. בניגוד ל"היה היה פעם", הסדרה לא תהיה דמוית סיפור בהמשכים, אלא יותר שרשרת של קטעים וסיפורים שלא תמיד קשורים אחד לשני איכשהו מלבד עצם התרחשותם באותו עולם. הדמויות שנכיר, יכולות להופיע רק לקטע אחד ובודד כדי לספר לנו על צרותיהן ולאחר מכן להיעלם ולא לשוב בקטע נוסף.
ברגע שיהיה עולם ורקע ברור, כותבים שלא יהיו להם רעיונות למה לכתוב פשוט יכתבו בתוך העולם הזה - זהו פתרון לחוסר יצירתיות בנושא דמויות, רקע, עלילה, עולם ועוד. אם תתעניינו בעולם או באחת הדמויות/קווי העלילה ותרצו לקחת חלק פעיל, אתם מוזמנים פשוט לכתוב עליו. אין צורך לבקש ממני רשות. אין צורך לשמור על כללים והגבלות ברורים. אתם יכולים להרוג וליצור דמויות, לשנות את העולם ואת השתלשלות העלילה, לשחק באפיון הדמויות, לשנות חלקים משמעותיים בהיסטוריה של העולם ובעיקרון לעשות כל מה שתרצו בקטעים שלכם - אחרי הכול, אתם הכותבים. רק הקפידו לכתוב בראש הפרק את שם סדרת הקטעים הזאת - "שחר של עידן חדש" כדי שכותבים אחרים יוכלו גם להמשיך את הקטעים.
כמובן שהסדרה הזו יכולה להיות סתם סדרת קטעים רגילה. על כל פנים אני מתחייבת לפרסם קטע לפחות אחת לשבועיים (מלבד במקרים יוצא דופן) - כך לפחות נעלה את רמת הפעילות של הפורום.
וכעת לקטע עצמו - הקטע הזה קצת לא מובן בלי הרקע על העולם, אבל הוא יבוא מאוחר יותר, בחלקים מקטעים אחרים.
תהנו!

***


התלקחות
[אורך: 799]



בביתי יש אלפי חדרים. טרקלינים, פרוזדורים ואולמות עצומים וריקים, מכוסים שכבות אין סופיות של אבק וקורי עכביש שלעולם לא ינוקו. אבל יש רק חדר שבו אני יכולה להיות בטוחה. זהו החדר שבו אני מתחבאת עכשיו.
מבעד לדלת האלון הכבדה אני יכולה לשמוע את צעדיהן של משרתות המתרוצצות בצעדים זריזים ושקטים על פני השטיח העבה, את נקישות כלי ארוחות הערב, את קולו העמוק של אבי שתוהה להיכן נעלמתי. מאוחר יותר, כשאספר לו שהייתי עסוקה ברקימה ולא שמתי לב לשעה, הוא יטפוח על כתפי בגאווה ויחליק את שערי תחת ידיו המחוספסות מעבודת קשה ארוכת שנים. הבת הקטנה שלי נהפכת לאישה, יאמר.
אבל בינתיים זה הזמן שלי, והחדר הקטן, הצפוף, יהפוך זה עתה לחדר האימונים שלי לשעות הקרובות. הוא גדוש במנורות ישנות, ארגזים לא מסומנים, כלי סכו"ם ועוד כל מיני חפצים ישנים והרוסים שהצטברו כאן עם השנים. זהו החדר היחיד בבית שאפשר לנעול רק מבפנים, ולכן זה החדר הבטוח היחיד בשבילי בביתי.
אני נשענת בברכיים צמודות לחזה לדלת, ומושיטה את ידי קדימה. אני לא רועדת, אבל כמה טיפות זיעה נוטפות על פני הישר אל רצפת האבן הקרה. אני עוצמת את עיני לרגע, ואז פוקחת אותן, ואש מתלקחת בידי.
אין לי סיבה לחשוש ממנה, היא לא יכולה לפגוע בי, אך בכל זאת אני מרגישה לרגע, כמו תמיד, את פרץ הבהלה שהופך את קרבי. מה אם הפעם זה לא יצליח? מה אם אני פשוט אשרף בלהבות בלי שליטה בזמן שהוריו סועדים בשלווה את ארוחות הערב?
אבל לא, הלהבה חמימה ונעימה למגע, ועורי לא מתקלף או משחים. למרות זאת, שולי שרוולי מתחילים להתמוסס ממגע החום, ומשחירים כאפר. הלהבות אינן גבוהות או מרשימות, מספר שלהבות אש מרקדות בגווני אדום וכתום, כי אני עדין חלשה מדי כדי להצליח מעבר לכך. אני מדליקה אש גם בידי השניה, וצופה בה מאכלת את השרוול השני שלי. מה אגיד להורי אחר כך, כשישאלו כיצד נשרפה החולצה? אולי שלא נזהרתי ליד נר. או שאולי פשוט אזרוק אותה לפח.
הידיים שלי מתחילות לרעוד. כדי להצית אש אני צריכה להתאמץ, אך החלק הקשה באמת הוא להשאיר אותה דולקת לאורך זמן. עד כה השיא שלי הוא עשר דקות ביד אחת ושבע דקות בשתיהן. בשלב הזה כבר לא נשאר דבר מהשרוולים שלי והחולצה התחילה להעלות עשן.
אני עדיין לא מסוגלת לשלוט בה מספיק כדי למנוע ממנה להתקדם לאורך זרועותי באיטיות, למרות שבינתיים היא נשארת על כף ידי, זוהרת ומרצדת באופן עוצר נשימה.
המאמץ להשאיר את האש דלוקה שואב ממני כל טיפת כוח בהדרגתיות, ואני נשארת ממוקדת רק בלהבות האש השולחות זרועות ארוכות מעלה ומעלות עשן אפור סמיך. אני משתדלת להשאיר את זרועי רחוקה ככל הניתן מגופי ולא לשאוף מהעשן. הידיים שלי כבר זזו מעצמם, כיוונו את השעון, וכעת לא נותר לי אלא לחכות עד לרגע שבו תישאב ממני כל טיפת כוח ואני אתמוטט, מותשת, כמו בכל אחת מהפעמים הקודמות.
רצפת החדר קפואה ומלוכלכת מדברים שאני לא רוצה לחשוב עליהם אפילו, וריח מעופש עומד באוויר. מבעד לחלון המכוסה למחצה בווילון המסמורטט נחשף לי מראה טיפוסי לשיא הקיץ; שמיים תכולים וחיוורים, שמש שלוהטת בעוצמה כל כך שאני מסוגלת לחוש בה מבעד לזגוגית החלון הכבדה, וגגותיהם של בתים ובניינים שצבעם מתקלף בחום העז. רק מעט אנשים הספיקו להתאושש מהמשבר הכלכלי ששטף את העירה לפני כחצי שנה, והבתים נראים בהתאם לכך. גם משפחתי שלי עוד לא חזרה לעצמה.
אני מציצה בשעון. דקה וחצי בלבד עברו. לשונות האש נעות באיטיות, בהדרגתיות, מקצות אצבעותי, למפרק היד, אל האמה. אני מרגישה דיגדוג קל, חמימות שמתפשטת באיטיות לאורך היד ככל שהאש ממשיכה לנוע. עשן עושה את דרכו אל קני נשימתי, אל חזי, ואני משתעלת ומרחיקה את היד עוד יותר.
שעת הלילה מתקרבת. בקרוב יתכהו השמיים וכוכבים נוצצים יבעבעו ויעלו על פני השטח. האם חיילי השילטון כבר עושים את דרכם למטרופוליס? סביר להניח שכן. אני יכולה לראות בעיני רוחי כיצד הם רותמים את הסוסים, מנקים את החניתות ומרקונים את השוקת כפי שעושים מדי יום ביומו.
שתי דקות. הסתיו מתקרב. בעוד זמן לא רב אחגוג את יום הולדתי השתים־עשרה ואת הגעתי לבגרות. יום הולדתי הוא היום הראשון של החורף. האם ההיעלמויות יסתיימו עד אז? כנראה שלא. הן עוד לא התחילו אפילו. אמא תסגור אותי בבית כבר מהשבוע הראשון של החורף. הדבר האחרון שאני צריכים כרגע הוא שיבואו לקחת אותי.
שלוש דקות. האם קולות הרכיבה מתקרבים לכאן או שזה רק דמיוני המתפרע? אבא הבטיח שהחיילים לא יקדימו. נערות בנות גילי נחטפות רק לעיתים נדירות. אבל הוא לא יכול לשלוט בחיילי השילטון. הלהבות כל כך חמות... אני מזיעה. טיפות קטנות צונחות במורד אפי אל חולצתי. אני משתעלת בתגובה לעשן. הלהבות מתקדמות על זרועי באיטיות מייגעת. אני נאבקת להמשיך להחיות אותן.
ארבע דקות. יכול להיות שגם הצעדים מחוץ לבית הם בדמיוני? הסוסים לא צונפים, כל כך קרוב לבית? אף יד לא נוקשת על הדלת, ושום כיסא לא נגרר לאחורה? האם הנקישות על הרצפה הן נקישות העקבים של אמי או צעדיהן של המשרתות?
חמש דקות. הדלת נפתחת. קולות דיבור. צעדים שוב. הדלת נסגרת והצעדים מתחזקים. קולה של אמי קורה בשמי, שואל היכן אני. מי זה בדלת, מאוחר כל כך? האם מכר ותיק, או שאולי...?
חיילי השילטון. הם באו לקחת אותי.


--------------------
User Posted Image

Oh, there were all sorts of things to wonder about, but the truth was simple: here stood this door alone on an endless stretch of beach, and it was for only one of two things: opening or leaving closed.
- Stephen King, The Drawing of the Three, The Dark Tower.


קלישה • כותבת • סטיבן קינג

חתימת פרישה שלא תתחלף פעם ביומיים / המגדל האפל / קינגקילר כרוניקול / כל הבנות רוצות את בצלאל / פיראטים סגולים שעשויים מגבינה צהובה / שיכורה משוקו / לא קרקר, פתיבר / חלוקו הצמרירי של קרסטומנסי / סופי פסלטר / שומרת החתיכים האבודים / עיניים זה טעים / פיצת השנה / סופרת השנה / כל אחד רוצה להיות חתול צהוב / בעת שלוק פלולים כפושים / Sam She Is / לאן הברווזים הולכים כשהאגם קפוא / למה העורב דומה לשולחן הכתיבה / לעיתים בעיתות משבר נטיות הלב של עיגולים דיפוזיים הולכות מדחי אל דחי / מוזת הסיוטים / ג'ורג' הסקרן / גבינה בולגרית / סוויפטריות / כולם רוצחים בעיר הזאת / בנט בנט בנט / מוזיקה ולא מוסיקה / פיזיקה ולא פיסיקה / קורנפלקס לפני החלב / ניסים לארוחת הבוקר / 505 / אשנפוטל / סשה המהמה שס / כמו לאכול עוגה בחלום / אילו דקירה היתה ריקוד / האימה היא אלה בהירת שיער / Winter Is Coming / פטרוסינלה / בלי פאניקה / 42 / התיקון של תיאוריית הכאוס / רק פושטק עלוב בולע קטשופ קר / עדיין בטאית, אני חושבת / האיש בשחור נמלט לתוך המדבר, והאקדוחן בא בעקבותיו

(sixseasonsandamovie#)

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jan 20 2022, 20:20 PM
צטט הודעה




Memento mori
***************

פרטי משתמש
קבוצה: רייבנקלו
הודעות: 69811
חרמשים: 7615
מגדר:female
משתמש מספר: 69760
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 27.03.2019


רגע- יש לזה המשך?
זה מדהים! אהבתי ממש את הסוף שהוא ממש מותח
CODE
בביתי יש אלפי חדרים. טרקלינים, פרוזדורים ואולמות עצומים וריקים, מכוסים שכבות אין סופיות של אבק וקורי עכביש שלעולם לא ינוקו. אבל יש רק חדר שבו אני יכולה להיות בטוחה. זהו החדר שבו אני מתחבאת עכשיו.

אבל ההתחלה הייתה החלק האהוב עליי ביותר, זה פשוט מדהים


--------------------
I am Sam
Sam-I-am

User Posted Image

Green eggs and ham forever



---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
0 משתמשים צופים באשכול זה (0 אורחים ו 0 משתמשים אנונימיים)
0 משתמשים:

אפשרויות נושא
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 


מממנים


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
8164 18908 18995 19399


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2024 - 2007