מעמקים
וויל
שיפ: פלר/רון
ז'אנר: מוזר כזה
דירוג: pg

ויתור זכויות לרולינג ורולינג וכל זה.
תודה לי, שהשקעתי זמן בזה ואני לא יודע למה.

* * *

הכל יהיה בסדר, מדאם מקסים הבטיחה שהכל יהיה בסדר.
שום דבר גרוע באמת לא יכול לקרות. אמנם התחרות הופסקה לפני כמה מאות שנים בדיוק מהסיבה הזו – תלמידים מתו. אבל עכשיו טורניר הקוסמים המשולש חזר להיערך ובתנאים יותר נוקשים, כשברטמיוס קראוץ' (האב) חוקק כמה תקנות חדשות שנועדו לשמור על הביטחון של התלמידים המשתתפים בטורניר.
אף אסון איום ונורא לא יקרה.
ולמרות כל זה, פלר איזבל דלאקור עדיין עמדה בחוסר אונים מוחלט מול גופה הרדום של אחותה, שריחף כבול בקרקעית האגם הגדול של הוגוורטס.
היא חיבקה את אחותה, ואז-
להקת גרינדילואים עטה עליה כעל טרף, כשהם מפרידים בינה ובין אחותה ומרחיקים את פלר.
היא ניסתה להיאבק בהם וירדה מטה, אבל לחש בועית הקסדה שלה כמעט נשבר והיא עלתה למעלה לנשום.
הכל הרגיש אבוד. אין טעם להתקיים בלי גבריאלה.
היא עלתה אל פני המים וקפאה במקומה. לפי חוקי המשימה שברטי קראוץ' הסביר להם קודם לכן, מי שעולה אל פני המים פסול טכנית ואסור לו לחזור פנימה.
זהו.
אבד הסיכוי להציל את גבריאלה.
אחותה של פלר אבודה לנצח.

* * *


קהל גדול של בני־ים צף מול הכיכר. באמצעו היתה מקהלת בני־ים שזימרה וקראה אליה את המתחרים, ומאחוריהם הזדקר פסל אבן של בן־ים ענק.
רון היה קשור ליד הרמיוני לזנב האבן של הפסל. נוסף עליהם היתה שם אחותה של פלר, ולידה צ'ו צ'אנג. כולם שקועים בשינה עמוקה מאוד.
לקחו להארי כמה דקות ארוכות לשחרר את רון, בן הערובה שלו, ולאחריהן הוא המתין במעמקים לאחרים שיבואו לשחרר את שלהם. בני הים לא נתנו לו להתקרב אל שלוש הבנות הקשורות והוא חשש שמא המתחרים האחרים לא יספיקו להגיע וש"מה שנלקח לעולם לא יוחזר" וש"לנצח יאבד הנגזל" וכן עוד המון תיאורים פואטיים להפליא שזומרו בפי בני הים.
"לעזאזל," חשב הארי, "למה שירים ווקאליים, אלוקים, למה?"
הזמן עבר ומרט את העצבים של הארי אחד אחד. עד שהחצי־כריש־חצי־שוויצר העונה לשם ויקטור קרום הגיע כבר לא נותרו לו הרבה עצבים למרוט. הארי עצר לרגע את ההמתנה המתסכלת כדי לדאוג שהאידיוא לא ילעס את הרמיוני, והמשיך אחרי שהוא הלך.
עוד דקה עברה.
ועוד אחת.
ואז הוא החליט.
נמאס לו מזה כבר.
הוא לא יכול לסבול את השירה המזוויעה הזו.
"זוזו הצידה!" הוא קרא בכעס, מאיים בשרביט על בני הים שחסמו את דרכו אל הויליה הקטנה, אחותה של פלר.
בני הים השתתקו (תודה לאל) וזזו הצידה בבהלה. הם ככל הנראה לא מבינים בקסמים יותר מהדיונון הענק.
"אין לי כוח לספר עכשיו גם את המשך הסיפור, נו," אמר הארי, "המוח שלי נמס אחרי שעה של שירים ווקאליים ואתם מכירים כבר את ההמשך".

* * *


רון התעורר ושאף לקרבו מלוא הריאות מים.
הכל קרה כל כך במהירות – שיער כסוף, בעיטות למעלה, בגמן צועק, נשיקה מפלר.
הוא לא בטוח שהוא מבין מה קרה.