הממלכה הדמיונית שלך // נטע

''שומר?"
הפניתי את מבטי אליו מהספר שניסיתי להתרכז בו ללא הצלחה, לא היה אף אחד בחדר חוץ משנינו.
''דניאל?" שאלתי, מבולבל, ''דיברת אליי?"
הוא הסתכל לכיווני, אבל לא בדיוק עליי. כאילו הייתי עיר רחוקה באופק חשוך שאורותיה נוצצים כמו טיפות גשם על קורי עכביש דקים. הוא נשם עמוק לפני שהתחיל לדבר.
''אני *המלך* דניאל, ואתה השומר שלי. בממלכה שלי יש לא מעט מורדים לאחרונה. התפקיד שלך זה להגן עליי מפניהם, הבנת?"
הוא דיבר בנימה שקצת הבהילה אותי, נימה מלכותית. ברור, חזק ותקיף מהרגיל.
אבל זה היה עדיין דניאל שרק לפני יומיים הכין לשנינו פיצה שיצאה קצת יותר מדי מוכנה משצריך, זה שמעודד אותי במבט בלבד, מזכיר לי שאני יכול להתגבר על הכל. זה שהבטחתי לו ביני לבין עצמי, שאני אשמור על הילד הזה, שכלום לא יפגע בו. לא במשמרת שלי.
אז אם עכשיו המלך דניאל, אני אהיה שומר הראש שלו.
''כמובן אדוני המלך,'' אמרתי, נזהר שלא לצחוק, ''אני פה לשירותך ואני אשמור עליך מכל משמר, רק תגיד לי מה אתה צריך.''
הוא הזדקף, כיאה למלך, והזיז את רגלו המגובסת. הוא עשה פרצוף וראיתי שעדיין כואב לו, הלב שלי התכווץ כאילו כאבו היה כישלון פרטי שלי, כאילו שהייתי אמור לשמור עליו מהמכונית הזאת. לדחוף אותו בחזרה למדרכה, לעצור את התנועה בכביש, לעשות- משהו, אני לא יודע.
''אני לא צריך כלום בינתיים, כל עוד אתה פה שומר עליי.'' שמעו שהנימה המלכותית והנוקשה הזאת לא טבעית לו. למרות שהוא היה בטוח שהוא היה מלך של ממלכה רחוקה, אני ידעתי מה באמת קרה.
הוא מחפש לברוח, מהכאב, מהתאונה, מהפחד, מתחושת האשמה. אני מכיר אותו ארבעה חודשים ויודע כמה חשוב לו שהכל יהיה בסדר, להחזיק חזק הכל. אני יכול רק לדמיין כמה הטראומה הזאת שברה אותו, כמה הוא מחפש לברוח, להיות עם שליטה על משהו, גם אם קטן. אפילו אם זו הממלכה הדמיונית שלו.
שקוע במחשבות, לא שמתי לב שהחבר הכי טוב שלי מתחיל לבכות. דמעות שקטות שזולגות כמו גשם על הפנים שלו והוא אפילו לא טרח לעצור.
''מה קרה?"
הוא שלח לי את ידו, ואני אחזתי בה חזק.
''יש כל כך הרבה בעיות בממלכה לאחרונה. העם מתמרד, הגשם לא מפסיק לרדת ומציף את כל הגידולים, ואפילו הכוכבים סוטים ממסלולם. איך אני אמור להתמודד עם כל זה?"
"דניאל,'' אמרתי, ''תנשום עמוק ותזכור. אתה המלך, יש לך עם שתומך בך, יש לך יכולת להנהיג, ויש לך אותי. אני יכול להיות כל מה שאתה צריך. שומר ראש, יועץ, שף מלכותי, סתם אזרח פשוט, הכל, אני פה בשבילך.''
הוא חייך אליי וניגב את הדמעות.

את השעות הבאות העברתי בסידור כוכבים שלא קיימים במקומותיהם בשמיים, משחקי דמקה שוב ושוב, עזרה לאזרחים בדיוניים עם שמות בדיוניים עוד יותר, ובאופן כללי- פשוט הקשבתי לו כמה שיכולתי.
הערב ירד והאורות בחוץ נצנצו באור בהיר, הכוכבים הסתובבו בשמיים בסדר שנקבע מאז ששת ימי בראשית. כבר חשבתי שהוא נרדם כששמעתי אותו לוחש משהו אליי, מילה שלא זיהיתי בהתחלה.
אחרי שעות של ''שומר, אתה יכול להביא לי משהו לשתות?", "שומר, אחת האזרחיות של הכפרים המערביים צריכה את העזרה שלך'', ''שומר'', ''שומר'', ''שומר'', הוא קרא בשמי.
אני לא יודע למה זה ריגש אותי באותו הרגע, למה זה החזיר לי איזה שהוא חלק בלב שהיה חסר לי קודם ופינה לי עננים מהשמיים. אולי ככה זה כשאתה מכיר מישהו מספיק זמן כדי שיהיה לך אכפת, אבל לא מספיק זמן כדי להיות בטוח שתמיד תמיד הוא ישאר לצידך.
האם אני יכול להיות בטוח בזה אי פעם, בעצם?
''דניאל?"
''תודה שאתה פה.'' הוא הסתכל עליי, ישר עליי, כדי להראות כמה הוא מתכוון למה שהוא אומר. הוא דיבר בנימה הרגילה שלו, הפגיעה והעדינה.
''אני שומר הראש שלך,'' חייכתי, ''אני אהיה כאן בשבילך תמיד, כל עוד הממלכה שלנו עומדת וגם אחרי.''
לא הבטחתי לו שום דבר מפורש, ככה אני. אני לא מבטיח כלום כל עוד אני לא בטוח בעצמי במאה אחוז. אבל כל עוד זה תלוי בי, שום צבא אויב לא יפגע בממלכה הקטנה הזאת.
שיש בה אומנם מרד אזרחי מדי פעם, הצפות, בעיות עם מסלולים של כוכבים, ואולי היא גם דמיונית.
אבל היא של דניאל, לכן היא גם שלי.

אוי נטע זה מקסים
אין לי הערות אפילו, זה פשוט כל-כך טוב.

השורה הזאת>>>>>>>>>>
אני באמת ממש אוהב את הקטע הזה את כותבת מעולה התגעגתי לכתיבה שלך

זה ממש ממש יפה. אוף, אני לי מילים. *מה שיעל כתבה*
את כל כך מוכשרת!

באמת שוואו. הפעם האחרונה שתיבבתי אותך < הפעם הזו. השתפרת במובן שאני לא יכול להעלות על הכתב, כל הכבוד!
יש לי רק הערה אחת שאני אחזור אליה בסוף, אבל בינתיים אני אומר מה כן אהבתי:
הקשר בין הדמות לדניאל מדהים. נהנתי לראות את האהבה שלהם אחד אל השני ואיך הדמות עוזרת לדניאל בדרך הכי טובה שהיא יכולה.
אני חושב שזה מעולה שהשארת את התאונה של דניאל מעורפלת. זה נותן מסתורין ואפילו עוד יותר וייב של "הוא כזה פגיע" כי לקורא יש אמצעי אחד פחות לשפוט אותו.
עכשיו להערה:

אני חושב שחצי מהתיאור הזה היה מיותר לגמרי. יכולת לעצור אחרי "נוצצים" וזה היה עושה אפקט יותר טוב לדעתי.
זה הכול! מאוד מאוד מאוד נהנתי לקרוא את זה. תמשיכי לכתוב!