נעים בחוץ


מבצע: יוני בלוך
ז'אנר: רוק ישראלי
לקוח מהאלבום: אולי זה אני
שנת יציאה: 2004
כתיבה: ברק פלדמן
הלחנה: יוני בלוך
אורך השיר: 2:58

רקע

"נעים בחוץ" הוא השיר השישי מתוך אלבום הבכורה של יוני בלוך, "אולי זה אני", שיצא ביחד עם כל האלבום ב18 במרץ 2004. הוא נכתב כמו רוב שירי האלבום על ידי ברק פלדמן והולחן על ידי יוני בלוך. השיר יצא גם בגרסה המחודשת של האלבום שיצאה ב2024, "אולי זה אני - הגרסה הרשמית".
בהתאם לסגנון של האלבום ושל יוני בלוך עצמו, שמשלב הומור עם נושאים רציניים - מה שמתבטא לדוגמה בניגוד שבין הקליפים של השירים לתוכן ולמילים שלהם - השיר הזה מדבר על סקרנות והתעניינות בנושא של התאבדות. במהלך השיר, שכתוב מנקודת מבטו של אדם שמעסיקות אותו מחשבות יומיומיות על התאבדות, יש מין סתירה בין ההחלטה של האדם הזה להתאבד, או הביטחון שלו שהוא בסוף יתאבד יום אחד, ובין זה שהוא לא יודע אם זה מה שהוא רוצה ומפחד מזה למרות הכל.
מילות השיר יכולות להתפרש בכמה דרכים, יש בהן הומור וכנות וגם משהו "סתמי", שמהדהד את מה שהאדם שמדבר בשיר מרגיש - שזה שהוא חושב באופן יומיומי על התאבדות הוא משהו סתמי שהוא צריך לחיות איתו ושלא צריך להתייחס לזה יותר מדי, כשבעצם דיכאון ומחשבות אובדניות מכל סוג הם דברים שניתן לטפל בהם והמצב שבו נתון האדם הזה יכול להשתנות והוא לא נצחי כמו שהוא מרגיש.

בבית הראשון הוא מדבר על כך שהתאבדות נראית לו הדרך הכי קלה ומהירה, ושלמרות שהוא מעולם לא ניסה והוא לא באמת יודע מה קורה כשמתים, הרעיון של התאבדות נראה לו הגיוני - אך הוא לא עשה את זה עדיין כי "הקיר היה רחוק", כלומר שבעצם מבחינתו הוא צעד אחד מלסיים את חייו, אבל הוא עוד לא עשה את הצעד או חווה את מה שיגרום לו באמת לעשות את זה.
בבית השני הוא מתאר את זה שהמחשבות האובדניות מלוות אותו רוב הזמן, והוא בעצם לא מצליח להחליט מה לעשות איתן, הוא לא "מתאפס". הוא מודע לכך שהתאבדות היא משהו גדול והוא מתעניין בנושא, ואפילו מחפש ספר על זה שאולי יעזור לו בדרך כלשהי. הוא לא תפס פתאום "פחד גיהנום" - כפל משמעויות של הביטוי פחד גיהנום שמתייחס לפחד גדול מאוד, ופחד מהגיהנום כלומר מהמוות - זאת אומרת שהוא לא פסל את האופציה להתאבד, הוא רק רוצה לחקור על זה יותר לפני שהוא מחליט לסיים את חייו.
בבית השלישי הוא מתייחס לזה שההתאבדות שלו אולי תיראה פתאומית לקרובים אליו ושהוא לא במיוחד ניסה "להסביר מה קרה", כלומר לשתף אחרים במחשבות האובדניות שלו ובמה שעובר עליו מבפנים, ואפילו לא התעקש להשאיר מכתב שמסביר למה הוא מתאבד. אף על פי כן הוא עדיין מרגיש שאם הוא יחליט להתאבד יש בו רצון להיפרד ו"לפחות לומר שלום", ולכן הוא כן כתב משהו קטן. זה יכול להראות שברגע הזה הוא מרגיש מאוד קרוב להתאבד באמת, ושהוא מודע לזה שההחלטה לעשות זאת לא תהיה רציונלית אלא תבוא מדחף רגעי, כי הוא משאיר את מה שכתב למקרה שפתאום יחליט פתאום להתאבד.
לפני הבית האחרון הוא מתייחס למה שאנשים בדיכאון או שנמצאים במצב נפשי מאתגר מרגישים לפעמים - שלא אכפת להם כמו שלאחרים אכפת, שהם לא מתרגשים מדברים כמו אנשים אחרים, ולהפך, לא נוח להם כשאנשים מתרגשים מהם ולכן הם לפעמים לא משתפים בתחושות שלהם מפחד שיגיבו בצורה מאוד אמוציונלית מה שיכול לגרום להם להיסגר. כאן נוכחת הסתירה שיש בכל השיר, מכיוון שכל מילות השיר עוסקות בעניין של האדם הזה בנושא, הפחדים שלו, ובעצם כל הסיבות למה הוא לא התאבד עד עכשיו, מה שמראה שדווקא מאוד אכפת לו מהעניין ובתוך כך גם מהתגובות שיכולות להיות לאנשים בסביבתו אם הוא ישתף במה שהוא מרגיש. זה לא שלא אכפת לו או שהוא לא מרגיש, ההפך - אכפת לו כל כך עד שהוא נמנע מלשתף אפילו את הסביבה הקרובה שלו במחשבות האובדניות מפחד מאיך שיגיבו.
הבית האחרון (בפרשנות שלי) חוזר לסיטואציה שבה הכותב חשב בתחילת השיר להתאבד עכשיו, להתרסק אל תוך הקיר, והסיבה שלא עשה זאת עדיין הייתה שהקיר היה רחוק. הכותב מודה שעכשיו כבר פחות בא לו להתאבד, שהוא רוצה לראות מה יקרה מחר ושאולי חבל לו "ללכת עוד היום" (או שלא), אך הרעיון של התאבדות עדיין קיים בו מכיוון שבתור בן אדם שכל סיטואציה משפיעה עליו מאוד חזק וכל "פיצוץ" משפיע עליו נפשית יותר מעל אחרים, שמירה על האופציה של התאבדות פתוחה היא "אידיאלית" מבחינתו. הוא לא יודע אם מחר ירצה שוב לסיים את חייו, הוא לא יודע אם יום אחד באמת יעשה את זה, אבל לפחות כרגע המצב נסבל, לפחות עכשיו נעים בחוץ.

מילים

להתרסק אל תוך הקיר
לא כל כך בא לי
למרות שזה נראה לי
הפתרון הכי מהיר
לא שיצא לי
לבדוק
הקיר היה רחוק
אבל בתור פתרון
למוצא אחרון
זה נשמע לי אופטימלי
לפחות הרעיון

מה אחר כך נעשה
לא התאפסתי
למרות שדי חיפשתי
ספר בנושא
לא שתפסתי
פתאום
פחד גיהנום
אבל בתור המסכן
שהולך להיות שם, כן
זה נשמע לי די נורמלי
לפחות להתעניין

להשאיר מכתב קטן
לא התעקשתי
למרות שכן קישקשתי
משהו לא מובן
לא שביקשתי
נורא
להסביר מה קרה
אבל כיוון שהיום
אני עוזב את המקום
זה נשמע לי מינימלי
לפחות לומר שלום

לפחות לומר
שלא איכפת לי כבר
מאנשים שמתרגשים
מכל דבר

להתרסק אל תוך הקיר
לא כל כך בא לי
למרות שזה יצא לי
דווקא יום סביר
לא שחבל לי
פתאום
ללכת עוד היום
אבל בתור הלחוץ
שמחכה לפיצוץ
זה נשמע לי אידיאלי
לפחות נעים בחוץ

קליפ


הקליפ הרשמי


השיר מתוך האלבום המקורי


השיר מתוך ההוצאה המחודשת של האלבום

דעה אישית

השיר הזה הוא בין השירים האהובים עליי של יוני בלוך ובכללי. כששמעתי אותו בפעם הראשונה ולא הבנתי עדיין את המשמעות המלאה של המילים יכולתי להרגיש שהן שונות ובעלות ייחוד מסוים, כי הן מדברות בכנות גדולה על נושא כזה רציני ולא יומיומי בדרך שדווקא מדגישה את היומיומיות של המחשבות האובדניות שהאדם הזה חווה. עצם זה שהמילים הראשונות בשיר הזה, שבאות אחרי ארבע פעמות קצרות מאוד, הן "להתרסק אל תוך הקיר" - הפעולה של ההתאבדות עצמה שמוזכרת בסה"כ רק בשורה הזאת ובשורה בסוף השיר - ואז ממשיכות לזה שהפעולה הזאת היא לא משהו שהאדם שמדבר רוצה במיוחד לעשות אבל הוא כן חושב על זה כ"פתרון", זה משהו יוצא דופן שמיד תופס אותך וגורם לך להבין שהמחשבה להתאבד היא משהו שגרתי שתמיד נמצא אצל הבנאדם הזה.
הפעולה עצמה שבמהלך השיר הוא שוקל לבצע, להתרסק אל תוך הקיר, היא לדעתי בחירה טובה שמייצגת את ההרגשה שההתאבדות תקרה בסוף במקרה, בפתאומיות ואולי ללא השליטה של האדם שמדבר בשיר, כי המילה להתרסק בדרך כלל מתארת משהו שקורה מאיבוד שליטה (לדוגמה כשמטוס מתרסק). גם השם של השיר מציג את הדרך שבה הבנאדם הזה מתאמץ למצוא צדדים חיוביים וסיבות למה להמשיך, אפילו אם הסיבה שהוא עבר עוד יום היא כי היה בסך הכל נעים בחוץ. זה יכול להתפרש גם בתור זה שלמרות המחשבות האובדניות והתחושות המאוד קשות שיש לו, אם הוא ייצא החוצה (גם מטאפורית אבל אולי גם פיזית, מכיוון שהוא סגור כל היום מול הקיר לבד עם המחשבות האובדניות) זה ישתנה והוא ייזכר שנעים בחוץ, כי המחשבות והתחושות שהוא חווה קיימות רק אצלו בראש ולא במרחב הפיזי שבחוץ.
זה שהשיר כזה קצבי ורוקיסטי אבל עם גיטרה אקוסטית (*נראה לי), והמילים שלו הן הומוריסטיות אבל מדברות על נושא כזה רציני - זו סתירה אחת גדולה, וזה מה שאני אוהבת בשיר הזה. המילים פשוטות אבל מתארות מצב כל כך אמיתי, ועצם זה שכל הבתים הם ערבוב של הרצון של הבנאדם להתאבד והסיבות שבגללן הוא לא עושה את זה מעביר את התחושות של אותו הבנאדם שבעצמו נקרע כל הזמן בין ההחלטה הגדולה הזאת, שזה משהו שממש אהבתי.
מסוג השירים שכל שורה בהם מעבירה את כל הרגש שמאחורי השיר כולו, אבל משאירה גם קצת מקום לפרשנות אישית, כשאין פרשנות אחת שהיא הנכונה. אף שורה בשיר לא מיותרת לדעתי, והמורכבות של השיר מועברת לא רק במילים, רק בשירה או רק במנגינה אלא בהכל ביחד. אני אוהבת את הקול של יוני בלוך באופן כללי, אבל הוא מתאים מאוד לשיר הזה ספציפית כי יש בו משהו חסר ביטחון ומודע לזה שמה שהוא אומר זה רק מה שהוא מרגיש, מודע לפגמים שלו ולטיפשות שלו, מה שמתחבר מאוד עם השיר הזה כי לאורך כל השיר הדובר לעיתים מאוד מודע לזה שהמחשבות שלו נובעות מהמצב הנפשי שבו הוא נמצא, ושאין לו באמת רצון לסיים את חייו - הוא מתייחס אל ההתאבדות כפתרון לא נעים, שיכול להיווצר מצב שהוא "ייאלץ" להשתמש בו. הקול של יוני בלוך הוא, באופן כללי ובשיר הזה במיוחד בבית הראשון והאחרון, מאוד "מתנחמד" כזה (אין לי דרך טובה יותר לתאר את זה) ותמים, מה שגורם למילים להישמע סתמיות ורגילות יותר ממה שהן ומייצג מאוד טוב את האדם שמדבר, שלא רוצה לתת יותר מדי חשיבות לעובדה שהוא חווה מחשבות אובדניות על בסיס יומי, כי הוא לא רוצה שהאנשים שמסביבו ייחסו לזה יותר מדי חשיבות ויגיבו בצורה שתפחיד אותו.
כל זה נותן כל הזמן הרגשה שהבנאדם הזה הולך עוד רגע להתאבד, ובו זמנית שהוא לגמרי מודע לזה שהתאבדות היא לא פיתרון אמיתי לכלום והוא נמנע מלעשות זאת. שזה בעצם נכון - הוא גם קרוב מאוד להתאבד, וגם לא רוצה לעשות זאת. הבית האהוב עליי הוא לדעתי האחרון או השני, כי הם מציגים בכנות את החיים של הדובר עם המחשבות האובדניות היומיומיות - איך שבסופו של דבר לא באמת בא לו להתרסק אל תוך הקיר, אבל הוא חי כל יום עם הרעיון הזה, מחפש ספרים בנושא ומתעניין בזה, ומסתובב עם ההרגשה שעוד משהו אחד, עוד "פיצוץ" אחד וזה יכול לקרות.