The Werewolf / תרגום לעברית / קלישה

[קלישה מהלכת]

המדף שלי.
מבוטא.

***

זה תרגום לעברית של הסיפור הקצר של אנג'לה קרטר, "The Werewolf", מהקובץ המפורסם "חדר הדמים" - שאומנם תורגם לעברית, אבל כמעט בלתי אפשרי למצוא בארץ. תרגמתי עצמאית, אין לי עותק של התרגום לעברית אז לא התבססתי עליו. הנה קישור למקור האנגלי שתרגמתי ממנו. שמרתי את השם באנגלית.
היו כמה מושגים שדרשו ממני קצת יצירתיות בתרגום: "oh, sinister!", "will have second sight", "a mountaineer’s child", "made a great swipe at it".

***

The Werewolf

[אורך: 600]

זו ארץ צפונית; יש להם מזג אוויר קר, יש להם לבבות קרים. קרה; סערה; חיות פראיות ביער. אלו חיים קשים. בתיהם בנויים בולי עץ, כהים ומעושנים כלפי פנים. תהיה שם צלמית גסה של הבתולה מאחורי נר מהבהב, רגל חזיר תלויה לייבוש, שרשרת של פטריות מיובשות. מיטה, הדום, שולחן. חיים קשוחים, קצרים, דלים. עבור היערנים ההרריים האלה, השטן אמיתי כמוך או כמוני. יותר מזה: הם לא ראו אותנו ואפילו לא יודעים שאנחנו קיימים, אבל הם הציצו בשטן תכופות בבתי הקברות, אותן מושבות עגמומיות ונוגות של המתים בהן הקברים מסומנים בדיוקנאות של הנפטרים בסגנון ילדי ואין פרחים לשים לפניהם, פרחים לא גדלים שם, אז הם מביאים מנחות קטנות, כיכרות קטנות, לפעמים עוגה שהדובים באים בכבדות משולי היערות כדי לגזול. בחצות, במיוחד בליל ולפורגיס, השטן עורך פיקניקים בבתי הקברות ומזמין את המכשפות; אחר כך הם חופרים גופות טריות ואוכלים אותן. כל אחד יגיד לכם את זה. זרי שום על הדלתות מונעים מהערפדים להיכנס. ילד כחול עיניים שנולד ורגליו ראשונות בערב יוחנן הקדוש יהיה בעל עין פנימית. כשהם מגלים מכשפה - איזו אישה זקנה שגבינותיה מבשילות בעוד גבינות שכניה לא, אישה זקנה אחרת שחתולה השחור, הו, נבזי! עוקב אחריה כל הזמן, הם מפשיטים את הזקנה, מחפשים עבור סימניה, עבור הפטמה העודפת שבן לוויתה מוצץ. אז הם סוקלים אותה למוות.

חורף ומזג אוויר קר.

לכי בקרי את סבתא, שהייתה חולה. תביאי לה את עוגיות שיבולת השועל שאפיתי על אבן האח וסיר קטן של חמאה.

הילדה הטובה עושה כדברי אמה - הליכה של חמישה מיילים דרך היער; אל תעזבי את השביל בגלל הדובים, חזירי הבר, הזאבים הרעבים. הנה, קחי את סכין הציד של אביך; את יודעת כיצד להשתמש בה.

לילדה יש מעיל מרופט מעור כבש להתגונן מהקור, היא מכירה את היער טוב מדי לפחד ממנו, אבל עליה לעמוד על המשמר. כששמעה את יללת הזאב המקפיאה, היא הפילה את תשורותיה, תפסה את סכינה ופנתה אל החיה.

זה היה אחד גדול, עם עיניים אדומות ולוע מלוכלך ומרייר; כל אחד מלבד ילד של ההרים היה נופח את נשמתו מאימת מראהו. הוא התמקד בגרונה, כמו שזאבים עושים, אבל היא שיספה לעבור בתנועה גדולה עם סכינו של אביה ופגעה בכפתו הימנית.

הזאב הוציא התנשפות, כמעט יבבה, כשראה מה קרה לו; זאבים פחות אמיצים מכפי שהם נראים. הוא נחפז בייאוש אל העצים כמיטב יכולתו על שלוש רגליים, והותיר אחריו שובל של דם. הילדה ניגבה את להב סכינה על סינרה, עטפה את כפתו של הזאב בבד שבו ארזה אמה עוגיות שיבולת השועל והלכה הלאה אל בית סבתה. עד מהרה ירד שלג כה סמיך עד שהשביל וכל טביעת רגל, חריצי עגלה או עקבות חיה שאולי היו עליו הוסתרו.

היא מצאה את סבתה חולה כל כך שהלכה למיטתה וישנה שם שינה טרופה, גונחת ורועדת עד שהילדה ניחשה שיש לה חום. היא בדקה את המצח, הוא בער. היא ניערה את הבד מהסל שלה, כדי להכין איתו רטייה קרה לזקנה, וכפתו של הזאב נפלה על הרצפה.

אבל זו כבר לא היתה כפה של זאב. זו היתה יד, קטועה בפרק, יד גבשושית מעבודה ומנומשת מזקנה. הייתה טבעת נישואין על האצבע השלישית ויבלת על האצבע המורה. בגלל היבלת, היא ידעה שזוהי ידה של סבתה.

היא משכה את הסדין מעליה אבל הזקנה התעוררה, באותו רגע, והחלה להיאבק, צווחת וצורחת כמו יצור אחוז דיבוק. אבל הילדה הייתה חזקה, וחמושה בסכין הציד של אביה; היא הצליחה לרסן את סבתה מספיק זמן כדי לראות את הגורם לחום. היה גדם מדמם במקום שבו ידה הימנית הייתה אמורה להיות, מעלה מוגלה כבר.

הילדה הצטלבה וצעקה בקול רם כל כך עד שהשכנים שמעו אותה ופרצו פנימה בריצה. הם זיהו מיד את היבלת על היד כפטמה של מכשפה; היא גירשו את הזקנה, בכתונתיה התחתונות כפי שהיתה, מכים את גופה הזקן עד סף היער, וידו בה אבנים עד שנפלה מתה.

עכשיו הילדה גרה בבית של סבתה; היא שגשגה.

[Sam I am]

הסיפור עצמו מבעית, בקטע מעולה. הזאב והסבתא חד הם? נהדר. כיפה אדומה משתמשת בסכין? מושלם.
נראה לי שיצא לי לומר בעבר שכיפה אדומה הוא אחד מסיפורי האגדה האהובים עליי, ובצדק, שכן מה יותר טוב מילדה מטומטמת שנשלחת בגפה אל יער שורץ חיות טורף?
ועכשיו לתרגום, קלישתי:
אמנם, לא יצא לי לקרוא את הקטע המקורי, אבל אין לי ספק שהוקדשה מחשבה רבה לכל מילה מילה, הדבר ניכר בהחלט.
כל הכבוד :)