18 שנים לפורטל הארי פוטר הישראלי, בואו לכתוב את הברכות שלכם כאן!

[נשף אנשי השנה 2024]

החום הכבד של הקיץ נכנס לתוך הקיוסק הקטן שעבדתי בו, והמאוורר שכיוונתי לעצמי לראש לא ממש עזר לקרר את המקום. מאז הבוקר לא נכנס לכאן אף לקוח, וזה הגיוני – למה שמישהו ירצה לצאת מהמזגן בחום הזה?
וככה ישבתי לי על כיסא מאחורי הדלפק, מבלה לי בגלילה אינסופית בטלפון, עד ששמעתי מישהו נכנס.
הרמתי את הראש והתבוננתי בו. הוא היה רזה וקצת חיוור, והבגדים שלו היו קצת גדולים עליו, אבל לא היה אפשר לטעות בו. הו, כן, אני הכרתי אותו היטב.
"פורטלוש?" שאלתי אותו.
הוא הרים אליי את ראשו. "זה אני," הוא חייך.
נעמדתי מיד, ונתתי להתרגשות להציף את כולי. "וואו, פורטלוש! מרגיש כאילו המון זמן לא נפגשנו!"
"באמת?" הוא שאל, "דווקא אני מרגיש אותך כאן איתי כל הזמן. בכל מקום שאני נמצא בו."
היה בזה משהו מעט מלנכולי, במראה שלו. ההיכרות שלי עם פורטלוש נמשכת כל כך הרבה שנים אחורה. ראיתי אותו כשהיה בשיאו, רוכב על גלי ההצלחה. הייתי לצידו גם בלא מעט רגעי שפל, ואף כשהתנדנד בין חיים למוות. אבל הנה הוא, עומד מולי, כאילו לא קרה כלום. התביישתי להודות שקצת שכחתי ממנו לאחרונה, אבל עדיין נחמד לשמוע ממנו מדי פעם.
"איך בקיוסק?" הוא שאל אותי.
"אתה יודע, מעבירים את הזמן," עניתי במן התנצלות מסויימת. "אתה הלקוח הראשון שנכנס לכאן מהבוקר."
"וואלה," הוא ענה והביט בשעונו – אותו שעון שמכוון רק בקיץ משום מה – והשתתק. הוא נראה טרוד בכל כך הרבה מחשבות, אבל לא אמר דבר.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו לבסוף.
הוא הושיט לי את הטלפון שלו. "באתי לאסוף חבילה," הוא אמר.
התבוננתי בהודעה שהייתה פתוחה על המסך שלו. "אה, ברור," אמרתי מיד. ידעתי איפה זה נמצא. "רק תיכנס שנייה לקישור לאשר את זה," ביקשתי ממנו, וניגשתי למחסן.
ובעודי שם, כשחבילות שונות מקיפות אותי, צעקתי לעברו מהמחסן: "מה הזמנת בכלל?"
"האמת, אני לא מהאלה שמזמינים," הוא הודה, "זה איזה מתנה שקיבלתי."
"מתנה?" שאלתי, ובדיוק אז מצאתי את החבילה שלו. חזרתי לדלפק. "לכבוד מה?"
הוא חייך במבוכה. "יום הולדת," הוא ענה.
החבילה כמעט נשמטה מהידיים שלי. "יום הולדת! מזל טוב! נכון, היום חמישה באוגוסט! מה, מתי אתה חוגג? בן כמה אתה? מה עם נשף יום הולדת?!" המטרתי עליו שאלות.
פורטלוש החניק שיעול לפני שענה. "שמונה עשרה, האמת," הוא אמר.
בהיתי בו. "באמת? אז מה, מסיבת גיוס? חוקילדת? עניינים? בלאגנים? מה, למה לא הוזמנתי?"
פורטלוש משך בכתפיו. "הרגשתי שזה פחות מתאים לי עכשיו, הבנת? זה פחות אני."
וואו, הוא בהחלט השתנה. ככה הוא מוותר על נשף?
"למה, אתה מתגייס? מה קרה?"
פורטלוש משך בכתפיו. האמת, ידעתי בדיוק מה הוא צריך באותו רגע.
"גיל 18, חייבים לחגוג את זה איכשהו," אמרתי לו. "רוצה אולי למלא איזה טופס לוטו? לקנות בירה?"
פורטלוש פזל אל מקרר הבירות. "זה יכול להיות נחמד," הוא ענה.
קפצתי במקום בהתרגשות. "יופי! אני אחלוק איתך את הבירה הראשונה שלך! איזה כבוד!"

וככה ישבנו לנו, כל אחד עם בקבוק הבירה הקריר שלו, צמודים למאוורר שעשה כמיטב יכולתו לקרר את המקום.
"אז מה, אתה מתגייס בקרוב?" שאלתי אותו.
פורטלוש לקח שלוק מהבירה שלו, ואז החמיץ פנים. זה טעם נרכש, הוא עוד יתרגל. "אני פשוט בצומת דרכים כזאת בחיים, כן?" הוא ענה, "קצת לא יודע לאן צופן העתיד, לאן אני הולך מכאן. החיים אחרי גיל 18 הם אף פעם לא החיים שהיו לפני גיל 18."
הנהנתי. נראה שהוא באמת לקראת שינוי כלשהו, לטוב ולרע. "ומה אתה מרגיש כשאתה מסתכל אחורה?"
הוא חייך אליי. "למה להכניס אותי למוד של סיכומים? אני לא עומד למות," הוא צחק ולקח עוד שלוק מהבירה. "לפחות אין לי תכנון כזה כרגע, אבל מי יודע מה יקרה מחר."
"ובכל זאת?"
פורטלוש הביט אל האופק שניבט מפתח הקיוסק. "הרבה חברים, הרבה אירועים. היה המון כיף. היו גם קצת דרמות, כי אי אפשר בלי. אבל בסופו של דבר, אני לא מתחרט על כלום."
"ומה הלאה?" שאלתי אותו.
הוא משך בכתפיו. "אי אפשר לדעת," הוא ענה. "אני אומר לך בשיא הכנות. אני לא יודע כלום."
הבטתי לעבר החבילה שפורטלוש החזיק. "רוצה לפתוח את המתנה שלך?" שאלתי אותו.
הוא משך בכתפיו. "אם בא לך," הוא ענה. "ממי זה בכלל?"
"בוא נפתח ונגלה," הצעתי. הוא פתח בעדינות את החבילה, ותוך שניות ספורות הוא החזיק בידו אלבום.
"זה..." הוא מלמל, וראיתי דמעה קטנה של התרגשות מאיימת לזלוג מאחת העיניים שלו. "זה אלבום ברכות," הוא לחש בהתרגשות. "מכולם."
"בוא נפתח אותו!" הצעתי. ללא היסוס, פתחנו את האלבום והתחלנו לקרוא את הברכות. את כל האיחולים שלכם לכבוד יום ההולדת ה18 של הפורטל, שתוכלו לכתוב אותן ממש כאן למטה.

מוזמנים לכתוב את הברכות שלכם כאן!

[פרח נתתי לנורית]

פורטלוש, הפורטל, אתר יקר ואהוב של כולנו
אני לא מאמינה שעברו 18 שנים מאז שהוא נפתח, שבמושגים של בני אדם זה המון - ליטרלי מתגייס וקונה בירה - אבל במושגים של אתרי אינטרנט זה לפחות עשרה גלגולי חיים שונים. כמה זמן עבר וכמה דברים קרו ועדיין נשארת הפורטל המיוחד והאהוב על כולנו, ואני מאחלת לך שלא משנה מה יביא איתו העתיד, תמשיך להישאר בלבבות של כל מי שנתקל בך לאורך הדרך.
מזל טוב פורטלוש! לאב יו 3>

[בקביק 222]

יואוווו פורטולוש מזלטוב!
בוא נשתה בירה ונהמר אחי
אגב לאן אתה מתגייס
אה ואני אבוא גם להלוויה שלך אם היא לא קרתה כבר
סתם סתם אחי מקווה שבסוף אנשים יחזרו לכאן
ו...
נשף?

[UnLimit]

מזל טובייי
אם נולדת ב5.8 ואתה בן 18 אז נולדת ב 5.8.2007
וההפרש בין התאריך הנ''ל להיום הוא 6575 ימים, שזה גם 18*356 + 5, אבל גם 5²*263
ה5 הנותר של סכום הימים מביע על כך שבפירוק של המספר לכפל של ראשוניים יש הפתעה, ואכן הריבוי האלגברי הכי גבוה של המספר זה 2, שזה החזקה של ה5.
אבל ידוע גם שהמספר 263 הוא המספר הראשוני ה56 אם 2 הוא הראשוני הראשון
ואם נשים לב סכום הספרות של 6575 הוא 6+5+7+5 = 23
ו23 כפול הריבוי האלגברי שלנו זה 23*2 = 56 שזה המקום של 263

אז כל זה בעצם סתם לא אומר כלום
פורטלוש בוגר ועצמאי ומתחיל חלק חדש בחיים
אוליי הוא יתגייס ליחידת הארכיון האינטרנטי של צהל מי יודע
אבל לא משנה איפה פורטלוש יהיה תמיד יהיו כאן החברים שיזכרו בו בשלבים בחייהם

נ.ב
פורטלוש בבקשה תיצור את Portal 3

[Rocket Man]

יום הולדת 18 זה יום הולדת רציני. הרבה דברים נגמרים בו. בין היתר, אתה רשמית כבר לא ילד. אבל אסור לשכוח שגיל 18 הוא גם התחלה חדשה. פתאום מותר לעשות הרבה דברים, להצביע, לנהוג ללא השגחה, למלא לוטו, לשתות אלכוהול, ואפשר - אבל עדיף שלא - לעשן. אתה מתחיל שירות ומכיר אנשים חדשים. אז גם אם לאחרונה נראה כאילו הכול מגיע לסוף, זו גם הזדמנות להתחיל מחדש - ומי יודע, אולי הבעיה הבאה לטפל בה תהיה הצפה בפורומים של יותר מדי פעילויות שוות. אולי הכול יתחיל מחדש עם אנשים שכבר נמאס להם מהפעילויות הקבועות של "תכתבו את זה תגידו למה ותקבלו חרמשים" ויתחילו להפיץ בפורטל פעילויות מקוריות. אולי הפורטל מרגיש על סף קריסה, אבל רוב הקריסות מסתיימות בתקומה.

יומולדת 18 שמח!