שלומפגיקיגגחגיביגיגיהסהתג / נתנאל, שכחתי כבר מה צריך בשביל כותרת אבל למי אכ

[The equal opportunity kr]

סיפור שמצאתי בלוח הבקרה שלי, ואני בקושי זוכר שכתבתי אותו. יש לי בראש את המקום שבו זה מתרחש, אבל אני אתן לכם לדמיין. תהנווו :>

גמדוני בית

"היי, תראו מה זה."
רונלד נכנס לכיתה שלו. היא הייתה חשוכה והכי חשוב - ריקה. הוא אהב אותה ככה, בלי כל התלמידים האחרים. עכשיו הוא יכול לקרוא בשקט. או אפילו לישון קצת.
היום הוא החליט לחלום בהקיץ. כל הכיתה שלו הייתה בבית כי היום היה ערב הורים, והוא היחיד שבא להתנדב לכוון את ההורים לכיתות הנכונות.
היום רונלד החליט להתפרע. הוא כיוון את הווליום בטלפון שלו לעצמה הכי גבוהה והתחיל לנגן את הפלייליסט שלו.
רונלד אהב מאוד לרקוד עם השירים. הוא אהב לעשות ליפסינק ואפילו שר בעצמו מידי פעם ופעם. אבל הדבר האהוב עליו היה להעמיד פנים שהוא הדמויות בשיר ולשחק את הרגשות שלהן.
הוא המשיך כך לעוד כחצי שעה להערכתו, עד שנפל מותש על הכיסא. "Another lover underneath those flashing lights, another one..." והוא נרדם.

"היי, מה זה?" רונלד הסתכל על המראה מולו. הוא היה בחדר שלו יחד עם חברו הטוב שלומפגיקיגגחגיביגיגיהסהתג. הוא אף פעם לא הצליח לבטא את שמו נכון, אז כשקרא לו הוא פשוט השתמש בטלפתיה.
המראה לא הייתה שייכת לחדר, אבל רונלד ידע כמובן שהיא פתח לעולמות אחרים, כי כאן היה ימינה בהולצמן. אז הוא עבר דרכה, ואיכשהו מצא את עצמו על גבי גדר מרחפת מעל הריק של החלל.
שלומפגיקיגגחגיביגיגיהסהתג היה איתו על הקצה השני של הגדר, ושניהם ידעו שאם הם יזוזו לא טוב הגדר, שהייתה גם נדנדה תפיל את שניהם.
אנחנו צריכים לקפוץ למכונת גלידה שמשמאלנו, חשב רונלד אל שלומפגיקיגגחגיביגיגיהסהתג. באותו רגע שניהם הנהנו וקפצו.
הם הגיעו בבטחה אל מכונת הגלידה שבינתיים השתנה למכונית גלידה.
"היי, מר שיבולת?" שאל רונלד את הנהג בזהירות. הם היו מאחוריו, היות וקפצו לחלק האחורי של המכונית.
כשמר שיבולת לא ענה, רונלד נגע בזהירות בכתפו. פתאום מר שיבולת הסתובב ורונלד גילה שיש לו פני נחש, שהוא כבר לא נוהג במכונית ושהיא עומדת להתרסק לכוכב שנראה לו כמו כוכב צדק.
הנהג קפץ עליהם, ושלומפגיקיגגחגיביגיגיהסהתג נאבק איתו בזמן שרונלד ניסה להסית את המכונית ממסלולה. הוא לא היה נהג מקצועי אז הוא לא ידע איך, אבל הוא כן ראה כפתור שנקרא "מנחת גלידה". הוא לחץ עליו ומיד הם שוגרו לקרקע על מצע ענקי של גלידה.
כשרונלד יצא מהמכונית (שלומפגיקיגגחגיביגיגיהסהתג כבר הבריח את מר שיבולת) וראה את כמות הגלידה שנשפכה, הוא מיד התחיל לבכות. הרי זה כל כך הרבה בזבוז! הוא הרגיש את העצבים מטפסים בגרונו ורצה להקיא כדי להוציאם, או לצרוח, או פשוט לבכות, אבל משום מה לא יכל. הוא המשיך לחשוב על כל היצורים הקטנים שעכשיו לא יקבלו מספיק גלידה וימותו, ועדיין, הוא לא הצליח לבכות.
אז הוא התעורר, והוא מצא את עצמו במיטתו. הוא לא הבין איך הגיע לשם. ואז ההבנה השתלטה עליו והוא קלט שהוריו מצאו אותו ישן על הכיסאות ולקחו אותו הביתה.
איזה בושות. מזל שהוא היחיד שבא לעזור.

[Sam I am]

הכי טוב שלך עד כה