"הדברים שבבעלותך - בסוף אתה בבעלותם."

"רק אחרי שאתה מאבד הכל אתה מרגיש חופשי לעשות כל מה שאתה רוצה."

"אתה חייב לשקול את האפשרות שאלוהים לא אוהב אותך. הוא מעולם לא רצה אותך. סביר להניח שהוא שונא אותך. זה לא הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות. אנחנו לא צריכים אותו. לעזאזל עם כיליון, לעזאזל עם גאולה. אנחנו הילדים הלא רצויים של האל וכך יהיה."

"בנאדם, אני רואה במועדון קרב את האנשים החזקים והחכמים ביותר שחיו אי פעם. אני רואה את כל הפוטנציאל הזה, ואני רואה אותו מבוזבז. לעזאזל עם זה, דור שלם של מתדלקים, מלצרים; עבדים בצווארונים לבנים. הפרסום גורם לנו לרדוף אחרי מכוניות ובגדים, עובדים בעבודות שאנחנו שונאים כדי לקנות זבל שאנחנו לא צריכים. אנחנו ילדי הביניים של ההיסטוריה. ללא מטרה ומקום. אין לנו מלחמה גדולה, אין לנו שפל גדול. המלחמה הגדולה שלנו היא מלחמה רוחנית... השפל הגדול הוא החיים שלנו. כולנו חונכנו על ערכי הטלוויזיה והאמנו שיום אחד ניהיה כולנו מליונרים, כוכבי טלוויזיה, כוכבי רוק. אבל אנחנו לא. אנחנו לומדים את העובדה הזאת באיטיות, ואנחנו מאוד, מאוד מעוצבנים."

"זוהי חירות. לאבד כל תקווה זו חירות."

"אתה לא העבודה שלך. אתה לא כמות הכסף שיש לך בבנק. אתה לא המכונית שאתה נוהג בה. אתה לא תכולת הארנק שלך. אתה לא מכנסי החאקי המזויינים שלך. אנחנו החרא הרוקד והשר של העולם."

מתוך: הסרט מועדון קרב