חבורת בורחי המערות

אז מה יש לגמד רגזן, אלף ביישן, דם-דרקונית מגושמת וחצי-אלפית עם חיבה מיוחדת לג'ז במשותף?

גם אני תהיתי בקשר לזה כשהתעוררתי על ידם, כבולה במערה. 

אני יודעת, כל העניין הזה נשמע כמו התחלה של בדיחה לא כל-כך טובה.

אבל האוויר המעופש, והתחושה של מתכת קרה כנגד עורי בהחלט לא הייתה בדיחה. 

"שיט," מלמלתי. לא משנה כמה ניסיתי להיזכר באירועים אשר הובילו אותי למצב הקיים, לא הצלחתי להיזכר בדבר.

"איך לעזאזל הגעתי לכאן?!" לחשתי לעצמי, לא כל כך בלחש.

לשאלתי ענתה רק שריקה קטנה מצד חצי האלפית, אשר הובילה אותי במבטה להסתכל על מפתח שהיה קשור בחבל לאחת מהאבנים בתקרת המערה. 

אוקיי, חשבתי לעצמי. עכשיו רק צריך להגיע למפתח.

השאלה היא איך.

"היי, אתה!" הפנתי את ראשי אל הבחור שנראה הכי קשוח בחדר- הגמד הרגזן: "רעיון לאיך אנחנו יוצאים מכאן?" 

"אילו רק הייתי יודע, הוא ענה בתסכול, כבר הייתי יוצא מכאן מזמן!" קולו התרעם לצעקה.

"אמ, אולי אני יודעת איך נוכל לצאת מכאן," מלמלה הדרקונית בשקט. בנשיפה קטנה, להבה חלשה של אש יצאה מפיה. "אבל אולי זה טיפה יכאב..."

		הפרק הבא