"מה?!?!" צרחה אוגוסטה לונגבוטום, אמו של פרנק וסבתו של נוויל. "איך זה קרה... מה עם נוויל..? אני בשוק!!" מלמלה אוגוסטה, וצנחה על הספה. היא התחילה להרגיש סחרחורת עם כל מה שאנשי משרד הקסמים סיפרו לה לפני דקות ספורות. ״פרנק ואליס הובאו לבית החולים על שם הקדוש מנגו. את התינוק הזה-״ אמר אחד משליחי משרד הקסמים והצביע על נוויל הקטן, שהוחזק על ידי השליח השני. מצאנו בחדר השינה. מסתבר שאוכלי המוות לא ידעו שהוא שם...״ המשיך השליח שדיבר. ״נוויל!!״ קראה אוגוסטה וחטפה את נוויל מידי השליח שהחזיק אותו. ״גברתי, פרנק ואליס לא יחזרו להיות... כמו תמיד... בזמן הקרוב. את בטח תרצי לקבל את הילד..?״ שאל האיש שהחזיק את נוויל עד לפני כמה שניות. ״נו מה נראה לך, ראש דלעת?!״ קראה אוגוסטה בכעס. ״אני רוצה לראות את פרנק ואת אליס.״ פסקה אוגוסטה לאחר כמה שניות. ״כרגע זה בלתי אפשרי. הרופאים עדיין מנסים לברר מה קרה להם.״ אמר השליח הראשון. ״אתם חבורת טיפשים, מה אתם עושים כל היום במשרד הקסמים, מחכים שדברים כאלה יקרו?!״ צעקה אוגוסטה וגרמה לנוויל לפרוץ בבכי. היא החלה לנענע אותו, אך על פניה עדיין הייתה הבעה כעוסה. ״גברתי, אנחנו לא יכולים לפקח על כל אוכלי המוות! יש יותר מידי מהם!״ קרא אחד השליחים. הוא מורפק על ידי השליח השני, משום שדיבר יותר מידי. ״טוב, אידיוטים, הגעתם לי עד פה!״ קראה אוגוסטה וסימנה קו דימיוני מעל ראשה. ״צאו לי מהבית! ואל תחזרו, עד שתעצרו את האנשים שגרמו לפרנק ולאליס להיות מה שהם עכשיו!!״ צעקה אוגוסטה. שני השליחים מיהרו לצאת, משום שאוגוסטה לקחה את האגרטל הגדול שהיה לידם, וכמעט זרקה אותו עליהם. ״נוויל, אני אטפל בך עד שפרנק ואליס יוכלו לעשות זאת...״ מלמלה אוגוסטה ונישקה את נוויל על ראשו.
|