Shining shadows

זה פרק אחרוןןןן יאיי! אל תשכחו להגיב מה חשבתם! וברגע שיהיו לי עוד חמש תגובות ב  Too perfect אני אפרסם פיקצ'ר שלושה חלקים של סולאנג'לו Au.

תיהנווו

אזהרה~~~אזהרה~~~אזהרה~~~

כמות סולאנג'לו חמוד ופלאפי ברמה מסוכנת! הקריאה על אחריותכם בלבד!

לא לוקחת אחריות על התקפי פאנגירל שיצאו משליטה!

וויל סולאס שכב על אחת המיטות בביתן האדס וקרא ספר. אתם בטח תוהים לעצמכם מה הוא עושה שם אבל ההסבר הוא מאוד פשוט, ביתן אפולו הוא לא מקום לקרוא בו ספר (במיוחד עם האובססיה החדשה של החניכים לטיילור סוויפט, שאותה וויל העריץ מאוד אבל יש גבול לכמה זמן הוא יכול לשמוע את Blank space בלופים)

הוא ידע שבשעות האלו ניקו נמצא בזירת האימונים אז הוא גם לא היה בביתן לצחוק על בחירת הספרים שלו אז וויל החליט להשתלט על הביתן עד שניקו יחזור.

וויל לגמרי טפח לעצמו על השכם על כך שהשיג אישור כניסה לביתן האדס ועבר את כל המבחנים של הנער האפל.

אם תהיתם לעצמכם למה ניקו ילעג לספרו של וויל אז תדעו לכם שזה היה גאווה ודעה קדומה האלמותי, שוויל אהב מאוד ויכול להיות שהיה לו קראש על מר דארסי. הוא ישאיר אתכם עם הספק.

וויל בדיוק קרא על ההיצמדות הבלתי פוסקת של מר קולינס הטיפש אל העלמה אליזבת כשניקו חזר מהאימון חרבות שלו,מזיע כולו ו-וויל לא היה יכול שלא לחשוב שהוא נראה לוהט במיוחד, לרוע המזל,זה לא הדבר הראשון שעבר לניקו בראש כשראה את הפלישה לביתן שלנו.

"מה בשם האדס?! סולאס מה אתה עושה פה בדיוק?!" קרא ניקו.

"אני קורא" אמר וויל והוסיף חיוך כדי להירגע.

ניקו צנח על המיטה שממולו,"חשבתי שיש לך ביתן משלך, ביתן אפולו, הביתן שאותו אתה מדריך"

"כן,טוב,אמ-" גימגם וויל וניקו הרים גבה, "הם לא מפסיקים לשיר שירים של טיילור סוויפט!" האשים.

"אתה לא אמור לאהוב אותה וכל זה? אתה אוהב מוזיקת קאנטרי, אתה הכרחת אותי לשמוע את 'שייק איט אוף'!"

"יש גבול לכמה בן אדם מסוגל לשמוע את 'בלאנק ספייס' בלופים" אמר החצוי הבלונדיני ומשך בכתפיו.

ניקו נראה מסכים,"אתה יכול להישאר פה. אני רק אלך להחליף בגדים ו-אה, אתה תמשיך לקרוא את הרומנים הרומנטיים שלך"

"אני לא קורא רומנים רומנטיים!"

"באמת סולאס?" אמר בנו של האדס והרים את גבתו, "אתה קורא רק רומנים רומנטיים, וכולם של סטרייטים"

"טוב, לך מכאן כבר!" אמר וויל.

ניקו גילגל את עיניו, "זה הביתן שלי, אתה רק פולש" הוא נעמד,לקח בגדים מהארון ונכנס אל חדר השירותים.

וויל נשאר לקרוא את הרומן הרומנטי הסטרייטי שלו, הוא המשיך לקרוא על הצעת הנישואין הכושלת של מר קולינס לאליזבת.

"איזה רומן רומנטי סטרייטי אתה קורא הפעם?" שאל ניקו והופיע מאחוריו, וויל קפץ בבהלה.

"אתה חייב להפסיק להופיע משום מקום" רטן, "וזה ספר מאוד יפה שקוראים לו גאווה ודעה קדומה"

ניקו התיישב על המיטה ממולו, "זה שם מטופש"

וויל נעץ בו מבט כועס, "זאת קלאסיקה ספרותית לידיעתך!"

ניקו נחר בבוז, "כבר הגעת לחלק שהם מתמזמזים למוות במחבוא של אנה פרנק?"

עיניו של וויל רשפו מרוב כעס, "זה היה רק באשמת הכוכבים! ובדיוק הודיעו להייזל שהיא יכולה לשרוד את הסרטן שלה!"

בנו של האדס נשכב על המיטה בפישוק איברים, "אם לא ידעתי שאתה גיי, הייתי בטוח שאתה גיי"

וויל החליט להתעלם ממנו והמשיך לקרוא בדממה ואז הוא הגיע לחלק שבו מר דארסי מגיע לרוזיגאנס ומנסה להיות נחמד אל אליזבת, הוא נאנח בחולמנות.

ניקו פלט ציחקוק, למרות שהוא היה מוכן לעשות הכל בשביל לשמוע את וויל נאנח ככה במחשבה עליו, לא על דמות ספרותית סטרייטית.

וויל זעף לעברו, "מה?"

"מי הקראש שלך בספר הזה?" שאל ניקו בקול חנוק מצחוק.

"מר דארסי" הוא אמר ובעיניו הופיעה הבעה חולמנית מעט כמו של נערה בת 12 הקוראת את 'דימדומים' (הערת הכותבת: ספר מחרידדד), שחור השיער צחק עכשיו באופן לא רגיל, "אתה מאוהב בדמות!"

"הוא מדהים!" הצטדק בנו של אפולו.

"מה הופך אותו לכזה 'מדהים'?" אמר ניקו והוסיף מירכאות.

"טוב, הוא מאוד חכם ויש בו משהו מלכותי,ואני זוכר שבסוף הוא משתנה בשביל אהובתו, אליזבת, והופך לבן אדם טוב יותר בשבילה ואז הוא יותר נחמד,נדיב ופחות גס רוח,יהיר וגאוותן. והוא אפילו מצליח להפסיק לנטור טינה לאנשים מסוימים" אמר וויל.

ניקו ידע שזה מוזר אבל הוא די קינא בדמות הזאת, שזכתה לחיבתו הברורה של וויל, חיבה שאותה הוא עמל קשה מאוד על מנת להשיג (כן, ניקו, ממש קשה עבדת. הבן אדם מטורף עלייך, אתה פשוט טיפש מדי בשביל להבין)

"וחוץ מזה, הוא בריטי, ואני ממש אוהב מבטאים. וגם-" וויל היסס והסמיק, "הוא קצת ילד רע כזה שמעמיד פנים שהוא קשוח אבל בפנים הוא רגיש ואוהב." הוא אפילו הסמיק עוד יותר.

בנו של האדס לא אהב את זה, הוא הבן האדם היחיד שאמור לגרום לוויל להסמיק ולא אהב את העובדה שמישהו אחר שאפילו לא קיים באמת חוטף לו את התפקיד. גם אם הוא עדיין לא היה בן זוגו, ניקו היה עדיין מאוד קנאי ורכושני כלפי וויל, גם אם ניסה להצניע את זה.

וויל ראה את נשיכת השפה של ניקו, וכמו בן סולאס אמיתי, הוא ידע שהוא מוטרד, לא יכול להיות שהוא כועס על דמות בידיונית, חשב לעצמו וויל בשעשוע.

"אתה יודע, אני מכיר ילד רע מסוים" אמר ניקו והשפיל את מבטו לרצפה,שיערו השחור מכסה את פניו שהלכו והסמיקו.

בנו של אפולו לא האמין שניקו די אנג'לו, בנו של האדס, מלך האופל ונסיך השאול וכל הבלה בלה,ניסה לפלרטט איתו עכשיו.

"ואני מכיר בחור בלונדיני מסוים" ענה וויל וחייך חיוך קורן.

ניקו הרים את ראשו, הוא נראה חמוד לגמרי עם כל הסומק הזה, "איך קוראים לו?"

וויל קם מהמיטה והתקרב מאוד אל ניקו, סנטימטרים ספורים מפרידים ביניהם, הלב שלו השתולל אך הוא עדיין זכר את התוכנית, ניקו התנשם והתנשף במהירות עכשיו.

"ג'ייסון גרייס" ענה וויל וניסה להעלים את ניצני החיוך שעל פניו. סוף סוף, וויל נקם בניקו על כל הייבושים שלו (כן,כל הכבוד לך וויל! איזה דביל)

ניקו נרתע בעלבון, הסומק נעלם מפניו והוא הסתובב אל הקיר כמו דרמה קווין (או דרמה קינג?)

וויל חזר אל מקומו במיטה והמשיך לקרוא בשלווה.

או הו, אם מה היה משהו חברתי שבנו של האדס היה מוצלח זה היה נקמות. הוא לא התכוון לתת לתעלול של וויל לעבור בשתיקה והוא עמד להחזיר לו. ניקו קם ממקומו ועשה את הדבר הכי פחות צפוי בעולם, אבל כשניקו נוקם אין לו גבולות. הוא נשכב בחיקו של וויל ההמום.

"מ-מ-מה אתה עושה?" גימגם החצוי הבלונדיני.

חברו שחור השיער רק חייך לעברו חיוך מתגרה, "תקריא לי" הוא לחש.

וויל הרגיש שדמו עולה לראשו ושהוא עומד להתפוצץ מעודף רגשות. הוא כבר ראה את המצבה שלו: 'וויליאם לוקאס סולאס. נפטר עקב קראש כבד על ניקו די אנג'לו'

ניקו ידע טוב מאוד מה עובר על בנו של אפולו, קצב ליבו הגיע לרמות בלתי אפשריות ברמה שאם וויל היה סופר אצל ניקו הוא היה שולח אותו מיד למרפאה ומלעיט אותו בתרופות, הפנים של וויל התחממו יותר ויותר אך בסופו של דבר הוא החל להקריא.

הם הופתעו מהצעת הנישואין של מר דארסי, שנאו את מר וויקהם,תיכננו לפרטי פרטים איך לרצוח את העלמה בינגלי, צחקו מהתנהגותן ההמונית של מרת בנט וליידי אן, חייכו כשג'יין ומר בינגלי חזרו להיות ביחד ויותר מהכל, שאליזבת קיבלה את הצעת הנישואין השנייה וההרבה יותר מוצלחת של מר דארסי לאחר שהשתנה.

וויל סיים להקריא את הספר וטרק אותו. קצב הלב שלו עדיין פעם בטירוף אך הרבה פחות ממקודם, הפנים שלו הסמיקו כל פעם מחדש כאשר הביט על ניקו שחייך אליו חיוך ערמומי והוא עדיין התאכזב שלא הייתה נשיקה בסוף הרומן הרומנטי הסטרייטי שלו.

בנו האדס פיהק והתמתח בחתוליות בחיקו של וויל,שולח זרמים חשמלים בעמוד השדרה של וויל.

"אוף" נאנח ניקו באכזבה.

"מה קרה?" שאל וויל בחיוך בוהק.

"אני מניח שאני די מאוכזב שלא הייתה נשיקה בסוף..." אמר ניקו וקולו החל להיחלש לקראת סוף המשפט.

"או,הו!" קרא וויל, "אתה אהבת רומן רומנטי סטרייטי!"

פניו של הנער האפל הוצפו סומק חיוור, "אולי"

"עכשיו אני בטוח שאהבת את זה!" קרא.

ניקו גילגל את עיניו.

"אנחנו חייבים לראות את 'קרא לי בשמך'! אני בטוח שתאהב את זה!"

ניקו עיווה את פרצופו, "ולמה בדיוק?"

"כי זה רומן רומנטי של גייז שקורה באיטליה!" הכריז וויל בהתלהבות.

"בשם האדס...." רטן ניקו וקבר את פניו הסמוקות בצידו של וויל, שהצטמרר מיד. ניקו הרים את ראשו בחיוך מרושע.

"מישהו מתרגש?" שאל.

עכשיו היה תורו של וויל להסמיק, הוא היה בבעיה ענקית עם קריאת הרגשות של ניקו והוא לא יודע מה לעשות. לנשק אותו? לענות לו בעוקצנות? לרצוח אותו ולהעלים את גופתו?

"או מיי גאדס..." נאנח וויל.

"אני מניח שהבחור ההוא מהסרט שלך לא היחיד שיש לו משהו לאיטלקים" הוסיף ניקו. הוא היה יכול עכשיו בבירור להבין את השורה התחתונה, וויל רצה לקבור את עצמו איפשהו. הוא היה חייב להשיג שליטה על הסיטואציה הזו.

"למה אתה כזה מרושע?" התלונן בנו של אפולו.

"אני? מרושע?" תהה ניקו בבילבול מזויף.

"כן!, אתה משחק בי! מה אתה רוצה ממני בשם האלים?!" קרא וויל בתסכול גובר והעביר את ידו בשיערו הבלונדיני. בדרך כלל, לוויל היה מבטא דרומי קל אך כשהוא התרגש, כעס או נלחץ או סתם חווה רגש חזק, המבטא שלו החל להתחזק, וניקו התקשה לעמוד בפניו.

ניקו השפיל את ראשו, לאן לעזאזל הוא הביא את עצמו?.

"ניקו?" שאל וויל ברכות שנגדה את ההתפרצות האחרונה שלו, "אתה בסדר?"

"אני בסדר גמור" לחש בקול דק ואז הוא הרגיש אצבעות תופסות את סנטרו ומכריחות אותו להביט כלפי מעלה.

"אל תשקר לי, סאנשיין" קולו של וויל רעד, שנים הוא לא קרא למישהו ככה, בשם הזה היו יותר מדי זיכרונות כואבים של זמנים אחרים, הוא עדיין לא ידע אם הם היו טובים יותר. יותר מדי דברים טעונים מאמא שלו, שהוא לא יודע מה קרה לה, הרבה יותר מדי רגשות חזקים במילה הזו 'סאנשיין', וויל היה מוכן לעשות הכל בשביל לשמוע שוב את אימו קוראת לו סאנשיין.

דמעה אחת חמימה נטפה מעינו של וויל וזלגה על לחיו השמאלית, עיניו של ניקו התרחבו, הוא לא היה צריך להיות גאון בשביל להבין לפחות טיפה ממה שוויל חווה.

דמעה נוספת זלגה מעינו של וויל ואת אלו שבאו אחריה היה קשה לעצור.

ניקו לא ממש ידע מה לעשות עם עצמו, הוא ידע שטפיחה על הכתף לא מסוגלת להכיל את כל הרגשות שהוא מרגיש אז הוא חיבק אותו. ניקו די אנג'לו חיבק מישהו מרצונו.

"אתה יודע,ניקו, מה הדבר האחרון שאמא שלי אמרה לי?" קולו של וויל רעד מבכי, "היא שרה לי את הפזמון של 'You are my sunshine' וכשהיא חשבה שלא שמעתי אותה היא לחשה 'please don't take my sunshine away'. היא עשתה הכל בשבילי, ואני עזבתי אותה,ניקו, אני עזבתי את אמ-" הקול של וויל נשבר ובכיו התגבר.

רגשות האשמה שלו גברו על הכל, הם קוננו בתוכו וחיכו לרגע המתאים לפרוץ.

זה שבר את ליבו של ניקו לראות את אהובו,ילד השמש הנצחי,האופטימי והעליז יותר מדי מתפרק. הוא הידק את החיבוק.

וויל הביט בו בעיניו הכחולות ומוצפות הדמעות, "ניקו?"

"כן?"

"אכפת לך ממני?" הוא שאל,עיניו בהקו ולא בדרך טובה אלא מרוב דמעות שניסה לעצור.

"כן" הוא ענה בהיסוס והסיט את מבטו. וויל הרכין את ראשו ונשק לנער השני, הדמעות המשיכו לזלוג על פניו ונתנו לנשיקה טעם מעט מלוח אבל זה לא הפריע לאף אחד. וויל הניח את ידו על פניו של וויל ונישק אותו בעדינות כמו של כנפי פרפר,כאילו הוא עשוי מחרסינה ונשיקה מעט חזקה מדי עלולה לשבור אותו.

הם התנתקו לבסוף והדמעות המשיכו לזלוג בשקט.

"You are my sunshine" לחש ניקו לעברו.

"My only sunshine" השלים וויל, שעדיין חשב שהחטא הגדול בעולם זה לא להשלים שורה בשיר.

"You make me happy when skies are gries"

"Pl-ple-please do-don-don't ta-ta-take-ke My sun-sunshine a-aw"  ייבב וויל וקולו נשבר.

"Away" סיים ניקו ונישק את בן אפולו שוב.

והדמעות המשיכו לזלוג.

וואוווווו

יצא הרבה יותר עצוב ממה שדמיינתי :(

זה ריגש אתכם, אהבתם? מה דעתכם? זה חשוב לי אם הצלחתי לרגש אתכם או לא.

מקווה שאהבתם.

הפיק מוקדש לליידי סטארדאסט שלי.

הפרק הקודם