רצח במרתפי הטירה

פביאן דיג משך בכל הכוח בחבל שבידיו והידק את קשר האיבטוח. הוא התרומם מהכריעה ששהה בה והתבונן בריכוז ביצירת כפיו. הוא היה די מרוצה והחליט שהעבודה נגמרה. הוא הסתובב במקום וזינק בריצה מהירה במעלה גבעת הדשא המשופעת בלי להאט לשנייה. כשהגיע לפסגה מחה את פניו מזעה והתיישב בנינוחות בתוך מעגל הנערים הצעירים. בקבוקי מיץ דלעת עברו מיד ליד ופביאן חטף את אחד מהם מהנער שהיה שרוע על הקרקע לידיו, וגמע בשקיקה ישירות מפי הבקבוק. 

הייתה זו השבת השנייה של שנת הלימודים וחבורת הנערים החליטה להוציא לפועל את מה שתכננה במשך כל החודשים האחרונים של שנתם השישית ובמשך הקיץ שבין השנה השישית לשביעית. 

מרוצי המכשולים המתאגרים הפכו לפופולריים בעולם הקוסמים. מאז הקרב על הטירה שהתרחש מספר עשורים לפני כן, הבינה קילת הקוסמים שאין זה מספיק לדעת להטיל קללות וללחוש לחשים. בקרב אמיתי על הקוסם או המכשפה לזוז. פביאן האמין בכך מאוד. הוא שמע לא מעט אנשים שהודו שאם הם היו בכושר יותר טוב תועלתם לקרב הייתה עולה פי כמה. שרת הקסמים עדיין לא השכילה לחייב שיעור התעמלות לכל תלמידי הוגוורטס, אז פביאן וחבריו החליטו לקחת את העניינים לידיים שלהם ולבנות מסלולי מכשולים מאתגרים בעצמם. 

במסלולים הושקעו שעות חשיבה רבות ויצירתיות אמיתית. במשך שבועיים עמלו פביאן וחבריו על הקמת המסלול שהיה כעת ממש קרוב לסיום.

"הי פביאן חבר, מתי היא אמורה להגיע?" שאל טרי.

פביאן הציץ בשעון והשיב שהם קבעו לעוד חצי שעה.

"אדיר, אחי. שמע, כולם פה חוזרים לטירה להשלים שיעורים ולשחק קווידיץ', וממש בא לי להצטרף אליהם. 'תה חייב שאני אשאר איתך לפגישה?"

פביאן משך בכתפיו. הואידע שטרי גם ככה לא יועיל מי יודע מה בפגישה. טרי ווד היה נער קופצני ולא שקט  עם אוזניים בולטות ומבט נחוש. פביאן אהב אותו וסמך עליו  מאוד. 

"בכיף, אני די טוב עם בלדבר עם מורים, אני אסתדר." אמר פביאן.

" 'דיר אחי! תודה!" טרי חייך בשביעות רצון וזינק על רגליו,"קדימה בחורים, בואו נזוז." ליאון, פישר ופאולו שלושת חבריו האחרים של פביאן קמו על רגליהם, טפחו לפביאן על הכתף והבטיחו לו שיישמרו לו מארוחת הצהריים. 

פביאן נשאר על ראש הגבעה והניח לרוח הקלילה ללטף את פניו כשהביט במדשאות הטירה ונהנה מהדממה. אחרי כמה דקות הוא קם להשתין והביט שוב בשעון היד. הם ביקשו מאחת המורות להגיע ולבחון את המסלול שהם הקימו. הוא אמנם לא תכנן להראות למורה את כל המסלול {אין מצב שהיא הייתה מאשרת אותו}, אבל הוא שמח לקבל ביקורת ועצות טובות לשיפור. פביאן חישב שיש לו עוד עשירם דקות להגיע לנקודת הפגישה שהייתה צמודה לנחל שזרם מתוך האגם הגדול. הנקודה הייתה במרחב של חמש דקות בריצה והוא החליט לרוץ עד לאגם ולהספיק לטבול בו.

פביאן פתח בריצה מיוזעת של חמש דקות והגיע לנקודה בה היער האסור והנחל הקטן נפגשו. הוא פשט בזריזות את בגדיו וחייך לעצמו כשזנכר בפעם הראשונה שהטיל את גופו למימי האגם. זה היה בשנה הראשונה שלו בהוגוורטס והדוד של טרי הבטיח לו שמי שנכנס לאגם בשבוע הראשון ללימודיו בטירה ומספר את זה לאדם הנכון בעיירה הוגסמיד, מקבל שק צפרדעי שוקולד חינם. 

פביאן הניח את בגדי בצורה מסודרת ליד עץ גבוה והטיל את גופו המיוזע לתוך המים הקרירים. הוא הספיק לעשות שתי צלילות קצרות עד שלפתע- 

"אוי. אממ. מצטערת שהקדמתי כל כך." פביאן הסתובב במהירות לכיוון הקול וגילה את פרופסור סנדרה רוט עומדת ליד בגדיו על שפת היער. 

פביאן הסמיק בגוון אדום עז. 

"אני פשוט לא אוהבת לאחר אתה מבין?" אמרה המורה בנימה יותר משועשעת ממתנצלת.

לרגע פביאן היה נבוך מכדי לדבר אבל הוא התעשת מהר," כ-כן פרופסור. סליחה שאני ככה לא לבוש."

"שטויות, הכל בסדר. צא כבר מהמים לפני שאני אלשין עליך שאתה נכנס לאגם הגדול."

פביאן חייך במבוכה ומיהר לצאת מהמים. הוא הזדרז לעץ והניף את שריבטו כך שזרם חם של אוויר החל לייבש אותו. פביאן עמד בשתיקה לא נינוחה בתחתוניו בלבד מול מורתו להתגוננות מפני כוחותת האופל. למען האמת הוא לא התבייש בגופו. הוא היה רזה ושרירי מאוד, שכן היה חשוב לו להיות חזק. עורו היה שזוף והוא ידע שהוא נראה טוב. באופן כללי הוא אהב להסתובב חשוף חזה כשהדבר התאפשר, פשוט הסיטואציה היתה מביכה.

בפיאבן לבש את מכנסיו ושם לב שמורתו מתבוננת בו בהבעה משונה כשחיוך קל על שפתיה. 

"אתה בכושר טוב בפיבאן," היא אמרה בנימה משועשעת אף יותר ממקודם.

פביאן הסמיק שוב ומלמל איזו תודה קלושה. 

סדנרה רוט החלה לצחוק צחוק שקט ומשוחרר לנוכח מבוכתו של תלמידה, "הכל בסדר פביאן, באמת. אתה לא הבחוור הראשון שאני רואה חשוף חזה," היא אמרה בקריצה. 

"קדימה, בא תראה לי את המסלול שתכננתם."

***

למרות שהיא לא הייתה מסוגלת לאכול, אנה אהבה לארגן ארוחות. מסיבות הטראנס של רוחות הרפאים כבר הפכו לפופולריות בקרב קהילת יצורי הקסמים ולטירה החלו להגיע גם כל מיני יצורים שמסוגלים להנות ממזון. 

בשבת השנייה של שנת הלימוידם אנה דאגה למבחר רב של אוכל שדוני לטובת החוגגים. היא ריחפה בין הרוקדים וחילקה הוראות לגמדוני הבית שנאשו מגשים ענקיים עמוסים בעשבי יער מתובלים בפלפ חריף ובקמצוץ של חלב גמלים. 

אנה הבחינה בכניסה לחדר בגבר שמגבעת מכסה את פניו וחשה עליו ברחיפה מהירה. 

"ערב בטוב פיליפ," היא קראה לעברו בשקט. 

השניים נכנסו לחדרון קטן ושקט שהיה צמוד לאולם המסיבה. 

שרת בית הספר הסיר את מגבעתו ופרש צרור בד על כיסא ישן שעמד בחדר.

"אני רוצה אוניה לכל חמישה מילילטרים," האוא רמ בתקיפות והצביע על כעשרה בקבוקונים שקופים שנוזל לבן/צהבהב התערבל בתוכם.

אנה הקפידה להיראות לא מרוצה מהמחיר למרות שפועל השרת הטיש מכר גל מיליליטר בהרב פחות ממה שהיה עליה לשלם לו קנה את שתן הסקרוט-פוץ-תחת מספק אחר.

"כרגיל אתה משווע לזהב כמו ניפלר כלוא," היא אמרה לו והחוותה בראשה לגמדונת הבית שעמדה בפינת החדר, בצללים. 

טינקר בל לא כל כך ידעה מה היא עושה, היא פשווט מילאה אחרי הוראותיה של אנה המרפאה שכן טינקר הייתה רק גמדונת בית. 

הגמדונת הושטיה שקיק זהב קטן לפיל שספר את הכף בבזריזות, הנהנן, חבש את המגבעת ויצא מהחדר במהירות.

סחר בשתן סקורטים היה בלתי חוקי, אבל לאנה המרפאה לא היה אכפת. היא רצתה לרצות את החוגגים.

בכל מחיר.

הפרק הקודם