חצויים מכל הסוגים

רון התיישב ליד שולחן האוכל, מתופף באצבעותיו על השולחן בקוצר רוח. הארי והרמיוני כבר היו אמורים להגיע. איפה הם? הוא חשב.

"רון, תפסיק לתופף על השולחן. הם יהיו פה כל רגע. אל תדאג", גברת וויזלי אמרה. באותו הרגע נשמעה דפיקה על הדלת. רון קפץ מהכיסא ורץ לפתוח את הדלת.

הוא פתח את הדלת וחייך אל הרמיוני. היא נראתה כאילו היא התכווצה במהלך הקיץ, חשב רון מניח שקפיצות הגדילה שלו זה מה שגרם לה להיראות נמוכה יותר.

"הרמיוני!" הוא קרא, מושך אותה אליו לחיבוק צמוד . "תהיתי מתי אחד מכם יופיע", הוא הזיז את שיערה המתולתל מעל פניו

"רון, אני לא יכולה לנשום!" היא צייצה, מניחה את הידיים שלה על החזה שלו כדי לדחוף אותו ממנה.

"מצטער", הוא אמר, עדיין מחייך. "איך היה הקיץ שלך?"

"הוא היה מעולה האמת", הרמיוני אמרה, מניחה את המזוודה שלה על הרצפה לידה. "טיילתי הרבה עם המשפחה שלי. איך היה שלך?",

"דיי משעמם, למעשה, אל תגידי לאמא שלי שאמרתי את זה", רון אמר "ובכן, בואי תיכנסי. אמא הכינה ארוחת ערב מיוחדת, ואני רעב", רון אמר, מכוון אותה לעבר המטבח.

"אתה תמיד רעב", הרמיוני אמרה, עוקבת אחריו לכיוון חדר האוכל. מקהלה של שלום בירכה את הרמיוני כשהיא נכנסה לחדר.

"מה לקח לשניכם כל כך הרבה זמן?" פרד שאל.

"יש משהו שאתם לא מספרים לנו?" ג'ורג' שאל, חיוך קטן בקצה השפתיים שלו.

"תשתוק", רון מלמל, מסמיק בצבע אדום עמוק. הוא ישב ליד הרמיוני, שכבר הייתה באמצע שיחה עמוקה עם ג'יני.

"ובכן, אני מניחה שנצטרך להתחיל לאכול בלי הארי", גברת וויזלי אמרה מעבירה מבט חטוף לעבר הכיסא הריק ליד השולחן. רון שקע במושבו בכעס. הוא ממש ציפה לשני החברים שלו שיאכלו איתו ארוחת ערב, אבל הם לא יכלו לחכות לנצח. "אוקיי, תתחילו לאכול".

האוכל נערם על השולחן. וזה הזכיר לרון את הארוחות של הוגוורטס. היו שם הודו, תפוחי אדמה, כרובית, ועוד מאכלים שלא ידע איך קוראים להם, למרות שהם עדיין היו טעימים.

 כשהם היו באמצע הארוחה, כשהרמיוני הסבירה את השימוש במחשבים למר וויזלי, הייתה עוד נקישה על הדלת. רון והרמיוני החליפו מבטים נרגשים וקמו מהמושבים שלהם. הם התחרו אחד בשני עד הדלת, הרמיוני הביסה אותו בשנייה, ופתחה את הדלת לרווחה. לפני שהארי הבין מה קרה, רון והרמיוני התקילו אותו בחיבוק.

"סוף סוף! תהיתי מתי תגיע לכאן", רון קרא.

"אתה לא יודע עד כמה את שמח לראות אותכם", הארי אמר.

 "איך היה הקיץ שלך?" רון שאל בשקיקה. הארי נעץ ברון מבט מעוצבן.

"מה אתה חושב רון?" הארי התנפץ.

"סליחה ששאלתי, מר קרן שמש", רון מלמל. הוא ידע שזה לא היה פיקניק לחיות עם הדרסלים, אבל למה הארי חייב להיות כזה רגשי לגבי זה?

"מצטער. דאדלי היה ממש חזיר לאחרונה", הארי אמר, משפשף את עורפו. "שבר את המשקפיים שלי... שוב",

"הו, הארי", הרמיוני נאנחה, מחזקת את נייר הדבק סביב משקפיו של הארי. "אני אתקן את זה ברגע שנעלה על הרכבת. הייתי עושה את זה עכשיו, אבל יש חוק שאסור לעשות קסם מחוץ לבית הספר. היא נופפה בידה בביטול, כאילו לומר שתתמודד עם זה אחר כך.

הארי עקב אחרי רון והרמיוני חזרה לחדר האוכל.

"היי הארי, מה קורה? אתה הולך לבוא לחנות הבדיחות מחר?" ג'ורג' שאל.

"כן, בהחלט", הוא השיב

"היי, הארי" ג'יני אמרה בחום כשהיא ראתה אותו. הארי חייך חיוך רחב. רון קימט את מצחו והביט בין הארי לג'יני. הארי בהה בה?                                                                                                                                    לא, הוא לא... הוא החבר הכי טוב שלי, רון חשב. מתיישב. הוא קופץ למסקנות.

שאר הארוחה הרגישה הרבה יותר שלמה. עם הרמיוני בצד ימין שלו, הארי בצד שמאל שלו, ורגל של עוף ביד שלו, זה נראה כמו הארוחה המושלמת. זאת הולכת להיות שנה טובה. למרות זאת, המילים הבאות של אמו ישנו את שנתו השישית בהוגוורטס.

"יש לי הצהרה מאוד מיוחדת", היא אמרה, מניחה את המזלג לצד הצלחת שלה. "מחר יהיו פה כמה סטודנטים מתוכנית לחילופי תלמידים הם יבלו איתנו את הלילה. נאסוף אותם בסמטת דיאגון , ואז, אנחנו הולכים לקחת אותם לרכבת להוגוורטס", רון והארי החליפו מבטים.

"מאיזה בית ספר הם באים?" הרמיוני שאלה, עיניה החומות מרצדות מעניין.

"האקדמיה של מר ברונר למחוננים' אני מאמינה", גברת וויזלי אמרה. שלושה סטודנטים...אה מה השמות שלהם? אה, כן, פרסי ג'קסון, אנבת' צ'ייס, וגרובר אנדרווד",

"איזה מין שמות אלה?" אחד מהתאומים תהה.

"הם כלבים, או אנשים?" השני צחקק

"בנים", גברת וויזלי אמרה בחדות. "אנחנו צריכים לקבל אותם לתוך הבית שלנו. ושלושתכם, אני מצפה מכם להנחות אותם בשנה השישית שלכם גם כן", היא המשיכה. רון נאנח, מקווה שהם לא יהיו מעצבנים, או סתם גסים, כמו מאלפוי.

"האמת שאני ממש מתרגש. אני מאמין שהם הרבה יותר קרובים לקהילת המוגלגים בבית הספר שלהם", מר וויזלי אמר.

"אבא", ג'יני נאנחה. "הם מגיעים לבית ספר חדש. אני בטוחה שהדבר האחרון שהם דואגים לגביו זה לענות על השאלות שלך", הארי צחק בקול, זורק את ראשו לאחור. רון בהה בו במבט מוזר. הבדיחה באמת לא הייתה כזאת מצחיקה. רון אפילו לא היה בטוח שזאת הייתה בדיחה.

מבין שהוא היחיד שצוחק, הארי השתעל בעצבנות וחזר לאכול מכופף את כתפיו. הארי מתנהג מוזר, חשב רון. הוא החליט לשאול אותו על זה אחר כך.

"אה...אוקיי אם ככה", פרד אמר לפני שלקח שלוק מהכוס שלו.

"למה הם עוברים?" הרמיוני התעקשה, חוזרת לנושא של חלופת התלמידים.

"בית הספר שלהם עובר כרגע שיפוצים, כך שהם שולחים את התלמידים שלהם לבתי ספר אחרים לקוסמים לתחילת שנת הלימודים" גברת וויזלי הסבירה.

"למה רק שלושה אבל?" הרמיוני ביררה. לזה, לגברת וויזלי לא הייתה תשובה.

אחרי ארוחת ערב, הארי, רון, הרמיוני, וג'יני הכינו את חדר הבנות, מדברים על הסטודנטים שיגיעו מחר.

"אני לא יודע למה הם מגיעים לבית הספר שלנו, מכל המקומות, במיוחד כשאתם יודעים מי מתחזק", הארי אמר בלחישה.

"ובכן, דמבלדור היה חייב לאשר את זה, והוא לעולם לא היה מקבל את התלמידים אם הוא לא היה חושב שהם מוגנים", הרמיוני אמרה בהגיון. "עדיין... אני מודה... זה לא נשמע הגיוני", היא הוסיפה מהורהרת.

ג'יני פיהקה והעבירה יד בשיערה. הארי חייך והניח את מרפקיו על ברכיו.

"את עייפה ג'יני?" הוא שאל בצחוק. ג'יני הוציאה לעברו לשון ושילבה את ידיה. רון קימט את מצחו והביט בין הארי לאחותו, ואז על הרמיוני. היא פגשה את מבטו ומשכה בכתפיה =, בטח גם היא שמה לב להתנהגות המוזרה של הארי.

"ובכן... היא עייפה, אז כדאי שנעזוב וניתן להם לישון", רון אמר, נעמד ושם יד על הכתף של הארי. "לילה טוב סיס, הרמיוני", רון גרר את הארי מחוץ לחדר.

"מה לא בסדר איתך?" הוא שאל את הארי ברגע שהם הגיעו לחדר שלהם למעלה.

"למה אתה מתכוון?" הארי שאל, מקמט את מצחו. רון צמצם את אליו עיניו בחשד.

"אתה פשוט נראה קצת מוזר... אני מניח", הוא אמר, מושך בכתפיו ומתיישב על המיטה. הם החליפו לפיג'מה ועלו למיטה

"לילה", רון מלמל, עדיין חושב על ההתנהגות המוזרה של הארי. היה משהו שהוא לא שיתף? רון נענע בראשו מנסה לגרש את המחשבות ועצם את עיניו.

רק תלך לישון, הוא אמר לעצמו. וזה מה שהוא עשה.      

הפרק הקודם		הפרק הבא