Baby boy

"זאת הדירה שלך, מר טומלינסון?" האהרי הביט למעלה וראה את הנברשות תלויות. "חכה, תן לי לתקן את עצמי. זאת האחוזה שלך?"

מר טומלינסון צחקק ונד בראשו בשעשוע, "בבקשה, קרא לי דאדי- וכן, זת הדירה שלי."

"א- אני חשבתי שאתה לוקח אותי בחזרה הביתה..." הארי הסמק ולחייו נצבעו בורוד בהיר, מתעלם מחלק ממה שלואי אמר.

"עכשיו, למה שאעשה את זה אם אני יכול לקבל את כולך לעצמי, המ?" לואי הרהר והלך לכיוון ספת העור שלו, טופח על המקום שלצידו.

הארי הלך אליו בזהירות, כפות ידיו מיוזעות. הוא ישב בקצה המרוחק של הספה, יוצר מרחק ככל שיכל בניהם.

לואי נהם ונעמד, מתקדם לכיוון מקום ישיבתו של הארי וצונח ממש לידו. 

"למה עדיין לא קראת לי דאדי, הארי?" לואי שאל והארי לא יכל שלא להסמיק.

"אני לא יכול פשוט... להכיר אותך קודם? אני לא רוצה שדברים יתקדמו מהר מדי." הארי סביר ולואי הנהן, מסובב את גופו לכיוונו.

"או שאנחנו פשוט יכולים לעשות את זה בדייט שלנו, זה לא מה שאנשים עושים?" לואי שאל בזמן שמיקם את היד שלו על ברכו של הארי, מרגיש אותו מתקשח תחת מגעו.

"טוב, אז מה אתה רוצה לעשות?" הארי הסיר בעדינות את ידו של לואי מברכו ורעד מעט בגלל אובדן החום.

"אנחנו יכולים- " 

"כדאי שאזהיר אותך, אני לא עושה סקס בדייט הראשון. או אפילו נשיקה בדייט הראשון." הארי קטע את לואי.

"אבל זה לא דייט, הארולד." לואי גיחך והארי נרגע.

"דבר ראשון, אל תקרא לי ככה. דבר שני, שכחתי, אוקיי?" הוא נאנח ושפשף את רקותיו.

"אני גורם לך להיות לחוץ?" לואי לקח את ידו של הארי ממצחו והארי הביט אל תוך עיניו הכחולות והמדהימות.

"העיניים שלך מהממות." הארי פלט, עיניו מתרחבות לאחר מכן.

"כמוך." לואי לחש והתסכל על שפתיו של הארי, עומד להישען לכיוונו בזמן שהארי כחכך בגרונו.

"כמו שאמרתי," הארי הסמיק כשנזכר שלואי עדיין מחזיק את ידו. "אני מתנשק בדייט הראשון. אתה צריך להרוויח את זה."

הטלפון של הארי צלצל והוא הושיט יד אל כיסו, מוציא אותו החוצה ועונה לשיחה. 

"היי, נייל," הארי דיבר לטלפון. "כלום, רק פה עם לואי." הארי צחקק. "כן, לואי הזה." הוא הפסיק לרגע לפני שהניד בראשו, "בסדר, אני אראה אותך אחר כך."

הוא ניתק את השיחה והסתכל על לואי.

"מה הוא רצה?" לואי שאל והארי גלגל את עיניו.

"הוא רק רצה לראות אם אני בסדר, זה הכל." הוא הרגיע את לואי.

"אתה רוצה לאכול משהו? אתה בטח גווע." לואי שינה נושא והתרומם ממקום ישיבתו על הספה, הוא למטבח והארי לא יכל אלא לבהות בישבנו העסיסי.

"ובמשהו לאכול, אני לא מתכוון לישבן שלי. נו- "

"הבנתי." הארי צחקק וקם ממקומו, עוקב אחרי לואי.

הם הלכו דרך מסדרונות צרים, אור בהיר מאיר עליהם. יש ציורים בכל מקום, חלק מהם תמונות.

הארי עצר במקומו כשראה תמונה של לואי, שוכב על הרצפה כשגבו מקושת מעט וחזהו חשוף.

"זה היה אחד מהצילומים האהובים עלי," לואי עמד לפתע לצידו של הארי, רואה אותו מתפעל מהתמונה. "אתה אוהב את זה?"

"כן... מאוד." הארי ניקה את גרונו והתחיל להתרחק, לואי מוביל אותו.

הם הגיעו למטבח גדול, לואי פתאום נזכר במשהו.

"המשרתים שלי. נתתי להם יום חופשי היום."

"יש לך גם משרתים," הארי גנח. "בדיוק כשחשבתי שזה לא יכול להיות טוב יותר."

"אתה יודע במה בדיוק נזכרתי?" לואי שאל בזמן שהוא הוציא החוצה עוף ובשחר חזיר.

"במה?"

"אתה בן שמונה עשרה ואני בן עשרים ואחת." לואי קבע בגאווה והוציא מוצרלה מהמקרר.

"כן, אבל מי יותר גבוה? דרך אגב, מה הגובה שלך?" הארי תהה בזמן שרכן כנגד הדלפק.

"לואי עצר וחשב קצת, "1.72..."

הארי נחר והתחיל לצחוק, נשען קדימה, "נו באמת, אתה כמו מטר."

"היי, זה לא נחמד!" לואי רטן.

"לא ניסיתי להיות נחמד." הארי חייך וגומה צצה על לחיו, גורמת ללואי לתקוע בה את אצבעו.

"אני אוהב את הגומות שלך, כאילו, אני בטח יכול למלא בזה את הגמירה שלי- "

"תמשיך הלאה." הארי קטע אותו, פניו נצבעות בארגמן כהה.

"צודק."

"מה אתה מכין?" הארי הציץ מעל כתפו של לואי כדי להציץ על המרכיבים.

"עוף, ממולא בגבינת מוצרלה, עטוף בבשר חזיר, עם פירה תוצרת בית." לואי חייך ברכות.

"זה נשמע טעים." הארי כמעט גנח מהמחשבה על אכילת העוף עם הגבינה שנוטפת ממנו החוצה.

"אני יודע." לואי נעמד והארי צחקק ברכות.

לואי התחיל להכין את הארוחה והארי נעמד בשמחה בפינה, מעריץ את ידיו הקטנות של לואי.

הארי לקח את שפתו התחתונה בין שיניו הלבנות ונשך אותה בעדינות, תוהה איך זה ייתכן שלואי כל כך יפה.

"אתה אמיתי?" הארי תהה ולואי צחק בקול.

"תן לי לבדוק." לואי מיקם את אצבעו על מפרק כף ידו, בודק את הדופק שלו.

"אתה כל כך טיפש שזה מקסים, הייתי רוצה לאכול אותך." הארי אמר בתמימות ולואי גיחך.

"או שבאמת תאכל אותי." לואי הציע והארי בלע את רוקו בכבדות. 

"הארי לא אמר כלום, רק הסתובב והלך לסלון והדליק את הטלוויזיה.

הוא הניח את רגליו על שולחן הקפה ולקח נשימה עמוקה, ממשיך לראות פרינדס.

הוא שמע את הדלת נפתחת ומישהי שנכנסה פנימה, שיערה נראה כמו בלגן אחד גדול.

"מה לעזאזל." האישה אמרה כשראתה את הארי, מרימה את הארנק שלה.

"חכי- "

"פולש!" היא צעקה והתחילה לרדוף אחרי הארי, מניפה את התיק שלה מסביב.

הארי קם מהספה והתחיל לרוץ לכיוון המטבח, עושה קולות מוזרים. 

"פולש! אנס! חוטף!" הארי שמע את האישה צועקת מאחוריו והגיע למטבח, רואה את לואי מזמזם מנגינות עם הרדיו.

"לואי!" הארי זעק והתחבא מאחוריו. רואה את האישה נכנסת למטבח.

"לואי יש..." קולה דעך כשהיא ראתה את לואי מגונן על על הארי, זרועותיו משולבות על חזהו.

"הו, אתה מכיר אותו." היא צחקה ולואי נתן בה מבט נוקב.

"בקי, מה את עושה פה? חשבתי שנתתי לך יום חופש?" לואי הניח את ידו על ירכו.

"ובכן, אתה רואה, שכחתי את השפתון שלי." בקי התעסקה באצבעותיה ולואי גלגל את עיניו.

"זה טוב שאת פה. תסיימי להכין את הארוחה הזאת, את יודעת מה זה. אני אהיה עם הארי." לואי הוריד את סינרו וזרק אותו לכיוונה.

"כן, אדוני." היא שמה אותו במהירות ולואי תפס בידו של הארי, מוביל אותו בחזרה לסלון.

הארי לקח את ידו בחזרה והניד בראשו, "מוקדם מדי." 

לואי מלמל, "טוב אז לא צריך."

הם הלכו לכיוון הספות והארי התיישב בכורסא בזמן שלואי השתרע על ספה גדולה.

"אז... פגשת את בקי." לואי צחקק והארי הניד בראשו.

"זה היה משפיל. היא רצתה לקצוץ את ראשי, פשוט כמשמעו."

"תפסיק להגזים." לואי אמר.

"אתה יודע, אתה יפה." הארי חייך בעדינות אל לואי.

"אתה יודע שאני נראה כמו חתיכה של חרא עכשיו, אז, ששש." לואי מיקם את אחת מאצבעותיו על שפתיו.

"אם אתה חתיכה של חרא אז אני פצוע."

~~~

אעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאע לארי.

הפרק הקודם