וויקטואר. כן, זאת אני.

נ.מ וויקטואר.

קמתי בבוקר עם כאב ראש.

התברר לי שכולן כבר ערות, ומחכות לי. 

היום היה יום שבת, יום חופשי שבו מותר ללבוש מה שרוצים.

איימי סידרה את שיערה החום המתולתל בזוג צמות, והיא לבשה סוודר אדום וחצאית ג׳ינס.

איווי סידרה את שיערה הערמוני החלק בקוקו הדוק, ולבשה סוודר ירוק בהיר וחצאית ג׳ינס.

טלי סידרה את שיערה השטני הגלי הארוך בקוקו נמוך ורפוי, ולבשה סוודר תכלכל וחצאית ג׳ינס.

אן סידרה את שיערה הארוך השחור החלק בצמת מפל יפהפייה, ולבשה סוודר בורדו וחצאית ג׳ינס.

לוסי סידרה את שיערה הבלונדיני-לבן בפקעת רפויה, ולבשה סוודר טורקיז וחצאית ג׳ינס.

זה קטע שלנו בימי שבת, שכל אחת מסדרת את שיערה באופן שונה, לובשת סוודר בצבע שונה, וחצאית ג׳ינס.

נכנסתי מהר למקלחת והתארגנתי במהירות, ולבסוף הייתי מוכנה:

אני סידרתי את שיערי ה...אה....בלונג׳י, כך שיגלוש על גבי, ולבשתי סוודר לבן וחצאית ג׳ינס.

יצאנו למדשאות, ולצערי, פגשנו בטדי לופין ופמליית הבנים שלו.

לידו עמדה חברתו, אמיריל.

אמיריל יפה מאוד, אבל בצורה מאוד שטחית ורדודה.

שיערה בלונדיני, עיניה כחולות קפואות, עורה חיוור, וריסיה ארוכים מאוד.

שפתיה תמיד מרוחות בליפסטיק בצבע ורוד מסטיק, וכל יום ציפורניה צבועות בגוון אחר של וורוד.

היא תמיד לובשת חולצות ורודות וחצאיות מיני, ורודות כמובן. 

היא מאופרת באיפור כבד, ומצחקקת מכל מילה שנייה שאומרים לה.

חברותיה חסרות שכל כמוה.

היא תמיד נטפלת אליי ולחברותיי.

וגם הפעם, היא לא וויתרה.

״תראו מי כאן! החנוניות!״ גיחכה לעברנו וגם חברותיה ציחקקו.

״תראו מי כאן, הברבית חסרת המוח! זה ממש חלום!״ אמרה אן וחייכה.

״יותר נכון, סיוט.״ הוסיפה וגיחכה.

״יש לנו מקרה חמור של אף בעננים!״ הוסיפה איווי.

״אני נשבעת שאני-״ אמרה אמיריל בזעם.

״את מה? תכריחי אותנו ללכת בתצוגת אופנה על נעלי עקב? אוי לא! רק לא זה!״ אמרה איימי וכאילו התעלפה לזרועותיי.

״איימי סובלת ממקרה של שנאת יתר! טדי, אולי תבדוק אותה? אוי, אמי שונאת שמתקרבים אליך, אופס!״ אמרה טלי וחייכה אל אמיריל חיוך מתוק.

״אמי לא שונאת שמתקרבים אל טדי, היא רק יודעת שברגע שאחת מהבנות מבית הספר שהן לא סתומות לחלוטין יתקרב אליו, היא תגנוב אותו לה. אבל אין לך מה לדאוג, אמי מאמי, אנחנו לא מעוניינות בבחורים חסרי מוח!״ אמרתי לה במתיקות מעושה.

״אפרופו חסרי מוח...... נראה לי שאני רואה כמה כאלה..... תביאו לי משקפת! אה, לא צריך, הם עומדים היישר מולנו! או יותר נכון, עומדות....״ הצטרפה לוסי.

ראיתי הרבה צחוקים מכיוון הבנים, ואפילו טדי ניסה להחניק גיחוך.

״את תשלמי על זה, חתיכת-״ התחילה אמיריל ושלפה את שרביטה וכיוונה אותו על לוסי, אבל הופסקה על ידי קול.

״חתיכת מה?״ שאל המורה להתגוננות מפני כוחות האופל, פרופסור ג׳ונס.

״אה... כלום!״ מיהרה אמיריל להגיד.

״בסדר, מיס אליאר, אבל בבקשה ממך, אני פה, אני מציע שתפסיקי להגיד דברים לא נעימים, אנחנו לא רוצים שיקרה משהו שאת תתחרטי עליו, נכון?״ שאל בקולו הנעים.

״כמובן!״ הנהנה אמיריל נמרצות.

אנחנו התרחקנו משם, צוחקות.

״כיפאק לפרופסור ג׳ונס!״ אמרה איימי כשהתרחקנו מטווח שמיעה.

״היי!״ הרענו כולנו.

הפרק הקודם		הפרק הבא