האסופית- תסריט

אן ומרילה במטבח.

אן: בבקשה, בבקשה, בבקשה, מרילה?״

מרילה: אוקיי, אני אתן לך לארח את דיאנה לתה, מתיו במילא נסע לשרלאטאון, ואני צריכה ללכת לעזור לרייצ׳ל במשהו.

אן: תודה, תודה, תודה!

אן מחבקת את מרילה בחוזקה.

מרילה: או נו, תהנו שתיכן במסיבה הקטנה שלכם. אני יוצאת לרייצ׳ל.

מרילה יוצאת.

אן מתחילה, להתרוצץ, לרקוד ולסדר את השולחנות לבואה של דיאנה.

אן: אני מארחת את דיאנה לתה, תה, מארחת את דיאנה לתה!

 (שרה כמה פעמים שצריך עד שהיא מסיימת לסדר את השולחן)

דיאנה דופקת על הדלת, אן פותחת את הדלת.

אן: בבקשה היכנסי.

דיאנה נכנסת.

אן: אני מניחה שמשפחתך בבריאות טובה?

דיאנה: טובה למדי, תודה לך.

אן מובילה את דיאנה לשולחן.

דיאנה: השולחן מרהיב!

אן:  נחמד מצידך לומר זאת. התואילי לשבת בזמן שאשרה את התה ואביא את המיץ.

דיאנה מתיישבת.

אן חוזרת עם בקבוק עם נוזל אדום.

דיאנה: משפחתי ואני מקווים מאוד שהחורף לא יהיה קשה השנה.

אן: החורץ אכן יכול להיות פראי.

אן קמה ולוקחת את הבקבוק.

אן: אנא, הרשי לי למזוג לך.

דיאנה: אשמח.

אן: אני אוהבת משקאות אדומים, ואת? טעם טוב יותר מכל צבע אחר.

דיאנה: מסכימה.

שתי הבנות נוקשות ״לחיים״ עם כוסותיהם.

שותות.

דיאנה: אני מקווה שכך יראה כל יום בבית הספר בצרפת.

אן: את מתכננת ללכת לצרפת?

דיאנה: בוודאי, אמא שלי רוצה שאנלך לבית ספר לנימוסים. אני אפילו יודעת צרפתית.

אן: את מדברת בשפת האהבה? אלוהים, זה כל כך רומנטי! אני אוהבת שדברים רומנטיים.

דיאנה צוחקת ושותה עוד.

אן: ולגבי הבית ספר הזה בצרפת, את יכולה לקחת אותי איתך? לא, את חייבת לקחת אותי!

דיאנה: את יודעת, הטעם של המיץ פטל הזה שונה מפעמים אחרות שטעמתי אותו.

אן: יכול להיות ששל מרילה טוב יותר.

אן ודיאנה שותות עוד כוס.

אן קמה.

אן: את חושבת על מה שאני חושבת?

דיאנה: כן! לא! אין לי מושג!

שתיהן מתחילות להתחרפן.

אמא של דיאנה ומרילה נכנסות בעודם מדברות ביחד.

שתיהן רואות את אן ואת דיאנה.

מרילה: אן!

אמא של דיאנה: דיאנה!

אן: מריייייייייייי,לו?

דיאנה: אי, אי, אימא?

אמא של דיאנה: דיאנה מה קרה? את נראת סהרהורית.

דיאנה: אני לא מרגישה טוב, בא לי להקיא.

מרילה ניגשת אל השולחן ומרימה את הבקבוק. מרילה מביטה בו לכמה רגעים.

מרילה: אן! זה לא מיץ הפטל, זה יין הדומדמניות שלנו!

אמא של דיאנה: אתן שתיתן את זה?

אן: כן, לא, אולי.

דיאנה: כן.

אמא של דיאנה: אני לא מאמינה, מרילה, את עדיין מכינה אותם?

מרילה: כן, מה הבעיה עם זה?

אמא של דיאנה: את יודעת מה בעלי חושב על הכנת יינות!

מרילה: הכומר חושב אחרת, וכך גם אני. לא הייתי מעזה לנסות לתת לילדות יין, אני בטוחה שאן מצאה את זה בטעות.

אמא של דיאנה: אז ככה את מחנכת אותה? להביא יתומה לקהילה שלנו? ידעתי שזאת טעות לתת לדיאנה שלי להתחבר עם יתומה לא מחונכת!

מרילה: לכל ילד באבונלי זה יכל לקרות בטעות, פשוט יצא במקרה שזאת הייתה אן.

אמא של דיאנה: אני לא אוהבת משהו שקרה "במקרה". אני לא חושבת שדיאנה צריכה להתראות עם אן יותר.

דיאנה: מה?

מרילה: או, אני בטוחה שזאת הייתה טעות שנעשתה בתום לב…

אמא של דיאנה: טעות? לתת לבת שלי להשתכר זאת סתם טעות?

אמא של דיאנה אוחזת בדיאנה.

אמא של דיאנה: אני אוסרת עליכם להתראות יותר. אני אדבר גם עם מר פיליפס בכדאי שיפקח על פעילותכם גם בבית הספר.

מרילה: אם זהו רצונך, למרות שאיני מסכימה איתך.

אמא של דיאנה: את לא צריכה להסכים. בואי דיאנה, אנחנו הולכות.

אמא של דיאנה ודיאנה יוצאות.

אן: מרילה!

אן מחבקת את מרילה ומתחילה לבכות.

אן: מה עשיתי?

מרילה: די, די, ילדה מסכנה שלי, את לא עשית כלום.

אן: אבל זה היה בטעות! ועכשיו לא אראה את תאומת הנפש שלי יותר!

אן ממשיכה להתייפח ומרילה ממשיכה לחבק אותה.

האור יורד ועולה.

אן: אני לא מאמינה שעבר כבר חודש מאז שנאסר עלי ועל דיאנה להתראות. בכיתה מר פיליפס כל הזמן פוקח עלי עין. הוא העביר אותי ליד ג׳וסי פיי, ואת רובי העביר ליד דיאנה. אני כל כך מתגעגעת אליה.

אן שותקת לכמה רגעים, מרילה מסתכלת עליה ברחמים.

אן: בכל מקרה, את אמורה לצאת כבר לשרלאטאון, לא?

מרילה: ממש עוד כמה דקות.

אן: אני לא מאמינה שאתם הולכים לראות את המושל, כל אבונלי נוסעים.

מרילה: בהחלט, רק הצעירים ישארו באבונלי היום.

אן: ותחזרי מחר בבוקר, כן?

מרילה: כמובן. נראה לי שזה הזמן שאצא, להתראות אן.

אן: להתראות מרילה.

מרילה יוצאת, האור יורד ועולה בתור אור חלש (שמסמן לילה).

אן: אני חושבת שהגיע הזמן שאלך לישון, רק אסדר פה עוד כמה דברים…

דיאנה רצה פנימה.

דיאנה: אן!

אן: דיאנה!

דיאנה: מיני מיי, אחותי הקטנה, חולה, צריך להעיר את מיס קתברט.

אן: היא לא כאן, היא נסעה לצפות במושל. גם ההורים שלך?

דיאנה: כן! דודה ג׳וזפין שומרת עלינו, היא שלחה את העוזרת להזעיק את הרופא אבל הוא בשרלאטאון! הוא בחיים לא יגיע בזמן!

אן מתחילה להתארגן.

אן: מה קרה למיני מיי?

דיאנה: לא יודעת. היא נחנקת ומשתעלת, זה נורא! ודודה ג׳וזפין לא יודעת מה לעשות! היא בחיים לא ראתה שיעול כזה.

אן: אני ראיתי.

דיאנה: אן, היא חולה נורא. היא בקושי מסוגלת לנשום.

אן: בואי נרוץ לבית שלך, אני אעשה כל שאוכל עד שהדוקטור יגיע.

הבנות מתחילות לרוץ החוצה.

דיאנה: כל כך התגעגעתי אלייך.

אן: גם אני.

הן יוצאות מהבמה.

עוברים לבית של דיאנה.

מיני מיי משתעלת ונחנקת, דודה ג׳וזפין נראת אבודת עצות.

אן ודיאנה נכנסות.

אן רואה את מיני מיי ומיד רצה לעברה.

אן: דיאנה, תשעיני את מיני מיי אל האדים.

אן מתחילה להסתובב ולחפש משהו.

דודה ג׳וזפין: מה אתם עושות?

אן: צריך להוציא לה את הליחה.

דודה ג׳וזפין: את לא רופאה, אני לא אקבל את זה!

אן: אני יודעת מה אני עושה. סליחה, אם תוכלי בבקשה, לא לעמוד בדרכי.

אן באה אל דיאנה ומיני מיי ומחבקת אותה.

אן: הכל יהיה בסדר מיני מיי.

אן שוב חוזרת להסתובב.

דודה ג׳וזפין: כמה זמן יעבור עד שהרופא הארור יגיע?

אן: סליחה, יעזור מאוד אם תואילי לזוז הצידה.

דודה ג׳וזפין: מה שיעזור כאן הוא איש רפואה מקצועי, לא ילדה קטנה.

אן: תחלוף עוד שעה או שעתיים, אם הוא יבוא בכלל.

דודה ג׳וזפין: למה את אומרת את זה?

אן: כולם נסעו לראות את המושל, גם הרופא של אבונלי.

דודה ג׳וזפין: בדיוק הסיבה שאני לא נסעתי.

רן: גברת האמונד ילדה תאומים שלוש פעמים, כך שאני יודעת לא מעט.

דודה ג׳וזפין: עבדת כעוזרת בית?

אן: כל חיי לפני שהגעתי לחווה הירוקה.

דודה ג׳וזפין: אז בני קתברט הביאו אותך כדי שתשרתי אותם בזקנם?

אן: לא, הייתי אמורה להיות בן, אבל שהתגלה אחרת, הם החליטו להשאיר אותי.

דודה ג׳וזפין: כמה יוצא דופן.

אן: אני מסכימה.

דיאנה: אן! (מיני מיי נחנקת) אן!

אן לוקחת בקבוק ומוזגת לפיה של מיני מיי.

מיני מיי חוזרת לנשום.

דיאנה: תודה אן.

אן: אין בעד מה.

דיאנה ואן מתחבקות, האור יורד.

האור עולה, דיאנה, אן ומיני מיי ישנות אחת על השנייה. ודודה ג׳וזפין מסתובבת בעצבנות.

אמא של דיאנה נכנסת פנימה, היא רואה את הבנות והיא מופתעת.

אמא של דיאנה: דודה ג׳וזפין, מה קהר? חזרנו כי בעלי לא הרגיש טוב.

דודה ג׳וזפין: מיני מיי לא הרגישה טוב, כמעט השתעלה למוות. הילדה הזאת באה וטיפלה בה. הרופא היה פה, הוא אמר שאם הילדה הזאת לא הייתה מגיעה לפה, סביר להנייח שמיני מיי כבר לא הייתה איתנו.

אמא של דיאנה: באמת?

דודה ג׳וזפין: בהחלט. לילדה יש חשיבה מוזרה, אך מהירה. זה רק בזכותה.

אמא של דיאנה: אם כך…

אמא של דיאנה ניגשת לאן ומעירה אותה קלותץ

אמא של דיאנה: אן, אני אסירת תודה לך. בלעדייך, מיני מיי לא הייתה איתנו כרגע. אני מבינה שההחלטה שלי הייתה שגויה. את ודיאנה מורשות לחזור להתראות.

דיאנה מרימה את ראשה.

דיאנה: באמת?

אן ודיאנה מתחבקות משמחה.

אמא של דיאנה: באמת.

הפרק הקודם		הפרק הבא