מגיני הפושע.

הפרק הזה מוקדש לג'יני כהן, על הצלע השלישית שהיא, ועל התגובה.

הוא הרגיש איך הקללה פוגעת בו.

הוא הרגיש את עיניו מתגלגלות לתוך ראשו.

ואז, הוא לא הרגיש כלום.

הכל שחור.

ואז, אור חזק.

הוא היה במקום אחר.

הוא היה בתחנת רכבת.

לקח לו רגע לזהות.

הוא היה בקינג קרוס.

ואז שוב, הכל שחור.

הוא היה באולם גדול.

מלא באנשים.

ואז הוא הבין.

הוא מת.

הוא החליט לצאת מכאן.

הוא ניגש לדלת.

אבל שם, עמד המוות עצמו.

לבוש גלימה שחורה.

ברדס מוסט.

שלד לבן של עצם.

עמד ושמר על הדלת.

הוא החליט לנסות בנימוס.

אפשר לעבור?

למה?

המוות לא יכל לחייך, אבל לא סביר, שהיה עושה זאת.

כי אני רוצה לחיות.

לא, למה שאני ייתן לך?

קולו של המוות, היה כמסביר לילד קטן משהו.

אני יכול לתת לך משהו בתמורה?

כן.

מה?

בא.

גופו של המוות התקשח לרגע.

ואז הפך לשני גופים.

בא.

אחד הגופים, הצעיד אותו לעבר דלת אחרת.

הם נכנסו.

החדר היה משרד.

המוות הראה לו גלובוס.

מלא בנקודות אדומות.

לכל אחת הצומד שם.

הוא הצביע על אחת הנקודות.

תהרוג אותו.

הוא הנהן.

המוות הוביל אותו חזרה לאולם הגדול.

הדלת נפתחה.

השמיים נראו מבחוץ.

המוות דחף אותו.

הוא נפל.

חושך.

אור.

קינג קרוס.

ו...

הוא עמד באמצע רחוב ריק.

ערום לגמרי.

הפרק הקודם		הפרק הבא