לא שייכת

תיק, צ'ק.

אוכל, צ'ק.

כסף, צ'ק.

שמתי את התיק על גבי, הכנסתי את ארנק הכסף הנפוח שהמנהלת נתנה לי לכיס, והחזקתי את המזוודה ביד, כדי שלא תרעיש.

התגנבתי בזהירות עד למטבח, ושם הדבקתי על המקרר את מכתב הפרדה שלי:

לאמא ואבא היקרים,

אני מאד מאד מצטערת שאני עוזבת בלי להגיד לכם.

אני הולכת לבית הספר חמשת היסודות, כי כך אני רוצה.

אתם לימדתם אותי לעמוד על שלי, והגיע הזמן שאעשה את זה.

אני יודעת שאתם רוצים רק בטובתי, ואתם בטח מתכננים לי עונש ענק, אבל אני עדיין אעשה את זה.

זה חלום חיי ואני לא אוותר עליו.

ביי, ביי!

והלכתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא