סיפור אגדה

סטפן רץ לעבר הבית, מופתע ממה ששמע הרגע.

"סופי!!" הוא קרא לה.

"מה הפעם, אבא? אני עייפה. זה אמצע הלילה!"

"את חייבת לבוא."

סופי באה, מוחה קורי שינה מעיניה. "למה הערת אותי באמצע הלילה? אני איראה נורא בבוקר." 

"תקשיבי לי טוב-טוב, סופי," הוא אמר לה.

"אבל אני עייפה. פשוט תגמור וזהו!"

סטפן סיפר לה את כל מה ששמע, פרט בפרט.

"אתה משקר לי!" קראה סופי. "אגתה שונאת את ונסה, והיא מנסה תמיד לסלק אותה מהבית! אתה פשוט לא אוהב את אגתה יותר!" צעקה ורצה לחדרה.

סטפן ניענע את ראשו בייאוש. כמה זמן ייקח לסופי להבין שכל מה שאמר הרגע היה אמיתי?

באותו זמן, אגתה וונסה ניסו להכין את השיקוי שלהן.

"למה המתכון חייב להיות כל כך מסובך?!" צעקה אגתה בתסכול. "כל מה שאנחנו רוצות זה שיקוי הרדמה למשך חצי שנה!"
נראה שרק ונסה שמה לב שאגתה השתמשה במילה "אנחנו".

"אה, אגתה..." ונסה ניענעה את רגליה באי-נוחות. "ממתי אני נכללת בצוות שלך?"

"את לא! מאיפה עלה לך הרעיון המטופש הזה?!"

ונסה התעצבה. כנראה זה סתם היה איזה אינסטינקט של אגתה. היא חזרה למתכון.

"כתוב כאן: לכתוש את עיני הנץ," קראה ונסה בקול. "ולערבב אותן עם שאר המרכיבים. חשוב שהחבצלות לא יתקמטו," הוסיפה, כשראתה את ההערה בשוליים.

אגתה גילגלה עיניים. "אולי במקום לקרוא לי את ההוראות בקול פשוט תשבי ותעזרי לי?"

סופי שכבה במיטתה ובכתה. איך אבא שלה יכול להיות כל כך קשוח? אין סיכוי שאגתה באמת זוממת משהו עם המכשפה המרשעת הזו, ונסה. אגתה תמיד סילקה אותה ואמרה לה שהיא חייבת ללכת עכשיו. היה לה מבט מעוצבן בעיניים וקול של בוסית. איך יכול להיות שמי שמנסה קשה כל כך שאבא שלהן לא ייפגע מפני ונסה, בעצם עובדת איתה?

לא. אין סיכוי. אבא פשוט טועה, חשבה סופי. אגתה לעולם לא תרד לשפל כזה.

אגתה, האחת המדהימה, המושלמת, שתמיד מאמינה בטוב, גם כשאין לו סיכוי. זו אגתה. לא מי שאבא שלה תיאר. הוא טועה לגמרי.

סופי שיננה את המחשבה בראשה, שלא תתחיל להאמין שאגתה רעה.

אגתה טובה, אגתה טובה, אגתה טובה, אגתה טובה, אגתה טו...

היא נרדמה.

אגתה ניענה את סופי. "קומי כבר! צהריים! טוב, עכשיו אחת עשרה, אז לא בדיוק צהריים, אבל כולם מחשיבים את זה, אז למה גם אני לא..." היא מלמלה במבוכה. "בכל מקרה, היית אמורה לקום ממזמן!"

"אבל אני עייפה..." מלמלה סופי, חצי ישנה. "אבא העיר אותי באמצע הלילה, ואמר לי שאת עובדת עם ונסה או משהו כזה... אני הייתי עייפה, אני לא בדיוק זוכרת..."

אגתה נפעמה. אז מישהו באמת הקשיב לה ולונסה אמול בלילה! זה היה סטפן!

אגתה רצה משם, ממהרת לספר לונסה את כל מה ששמעה. היא יצאה מהחדר.

סופי אפילו לא שמה לב.

הפרק הקודם