סיפור אגדה

אגתה וונסה ניסו עוד לחשוב על רעיון מוצלח שיישתלב בתכניתן.

"אולי..." התחילה אגתה. "לא משנה."

"היי! היי! אה, זה לא טוב..."

"אהה! לא, אכזרי מדי."

"אוף!"

"זה טוב? לא, לא נראה לי..."

ונסה לחשה משהו באזנה של אגתה.

"זה מספיק טוב?" שאלה בחשש קטן. בזמן האחרון אגתה הפכה לאכזרית ביותר.

"חשבתי," אמרה אגתה בקול מרוצה. "שלא יצא ממך שום דבר, ונסה."

ונסה התכווצה במקומה.

"אבל מסתבר שאולי תהיי משרתת למופת יום אחד!"

ונסה התעצבנה, אך ניסתה לא להראות זאת על פניה. היא לא צריכה בעיות עם הבוסית שלה רק בחודש הראשון לעבודה.

הן התחילו לאסוף את המרכיבים לתכנית שלהן.

"רוק צפרדעים... עשבים שוטים... פרחי חבצלת מהאגם השחור..." מלמלה אגתה. כך עברו כמעט שעתיים.

"זהו!" היא קראה. "הנה כל המרכיבים לתכנית!"

"אה..." ונסה היססה. היא כבר שכחה את כל התכנית מרוב העצבים שהשתלטו עליה קודם.

"נו, מה?" נבחה אגתה.

"אה, אני... אני כבר ש... שכחתי את כל התכ... התכנית..." מלמלה ונסה בחשש.

"התכנית היא להרוס את סופי," אישרה אגתה בחיוך מעושה. "להרוס אותה עד היסוד."

"כולל להרוג את אבא שלה?" שאלה ונסה, עדיין חוששת מהבוסית השתלתנית והחדשה שלה.

"אל תגידי לי שאת באמת מאוהבת בו!" השתנקה אגתה. "אמרנו שזה רק סיפור כיסוי!"

"ברור שלא, ברור שאני לא באמת מאוהבת בו," הזדרזה ונסה להגן על עצמה. "פשוט, חששתי שיש מישהו שאולי שומע אותנו!"

"טוב, יפה לך," אמרה אגתה בחיוך.

ונסה נפעמה. ממתי אגתה מחייכת חיוך אמיתי? וממתי אגתה משבחת אותה?

אך ונסה חששה ובצדק. כי אכן היה מישהו שהקשיב להן.

הפרק הקודם		הפרק הבא