הניצוץ

פרק חדש! סליחה שהפרק יצא לי קצת קצר...

בעיקרון אני משתדלת להעלות לפחות 2 פרקים בשבוע ואני מקווה אפילו 3.

אשמח לתגובות!

תודה רבה רבה לכל מי שהגיב בפרקים הקודמים, זה באמת ממש עוזר! הפרק הזה מוקדש לכם.

עוד משהו אחרון - לקחתי את הרעיון של קסמי-ידיים מהפאנפיק 'עיניים ירוקות' (שווה קריאה), כמובן באישור. אם תחשבו על זה רגע, זה רק הגיוני...

זהו עם החפירות.

תהנו❤

--

ראלן

"סליחה, אדוני?"
"תשאירו את זה פה ותלכו," נאנח ראלן. שלושת המשרתות הניחו את הכלים שהחזיקו בידיהן ויצאו מהחדר תוך כדי שהן ממלמלות וקדות.
ראלן נאנח שוב וקם ממיטתו. הוא התקרב לשולחן העץ ופנה לבדוק מה הוריו שלחו לו הפעם.
"פירות, ספר, שמיכות..." הוא גלגל את עיניו וחזר לשבת על המיטה.
עוד הפעם הוריו מביאים לו דברים שהוא לא צריך. הוא ידע שהם בסך הכול דואגים לו והוא מתנהג בכפיות טובה, והוא יודע שהמוני ילדים חולמים על חצי ממה שיש לו, אבל הוא לא.
הוא לא רוצה את זה.
הוא רוצה להיות קוסם. הוא רוצה להילחם. הוא רוצה לעשות משהו, לשנות משהו בעולם, לא לשבת ולהסתכל על החיים של כולם מהצד בעוד הוא זולל פירות.
הוא רוצה לדאוג לחלשים ממנו. הוא רוצה שיהיו לו חברים בגלל מי שהוא, לא בגלל הכסף שלו.
הוא רוצה ללמוד קסמים, להשתמש ביכולות שלו.
והוא רוצה שהוריו יבינו את זה, ויפסיקו לגונן עליו.
בספרים העתיקים כתוב שפעם היו המון בתי ספר ללימוד כישוף וקוסמות, אבל היום בית הספר היחיד שנשאר זה הוגוורטס.
הוא לא ידע אם ארווס גרם לזה, או שבתי הספר האלה פשוט גוועו מעצמם - הוא חשד שהשערתו הראשונה היא הנכונה - אבל זה לא משנה. רק הוגוורטס נשאר, וגם הוא לא בדיוק אותו הדבר כמו פעם.
המציאות טפחה על פניו. אם הוא רוצה להיות קוסם, הוא יצטרך להצטרף להוגוורטס.
אבל הוא לא יצטרף למטרה של בית הספר. הוא לא יהיה עוד חייל ממושמע בצבא שהמנהל מנסה להקים. הוא ימרוד מבפנים, והוא יעשה מה שצריך כדי שיוכל לחיות באמת.
קול נקישה קטן קטע את מחשבותיו, והאבן שנזרקה דרך החלון פגעה בחוזקה ברצפת החדר.
"אלבין!" הוא קפץ מהמיטה, לקח כמה פירות מהקערה שעמדה על שולחן-העץ והוסיף אותם לסל שעמד מוחבא מתחת למיטתו. בעזרת ידיו הוא גרם לסל לרחף, ולאחר מכן לצאת באיטיות דרך החלון ולנחות ברכות על הדשא, במרחק כמה קומות למטה.
ילד צנום בעל שיער מלוכלך, שכנראה היה פעם בהיר, הרים את הסל ופנה ללכת.
"היי, אלבין, אתה צריך גם שמיכות?" צעק ראלן בקול חזק כדי שאלבין ישמע אותו, אבל חלש מספיק בשביל שהוריו לא.
אלבין פער את עיניו והנהנן בהפתעה. ראלן לקח את השמיכות וזרק אותן מטה, מזיז אותן בעזרת ידיו כדי שינחתו בדיוק בתוך הסל. אלבין חייך ונד בראשו לתודה, ולאחר מכן השתחל דרך חור בגדר ורץ משם בקלילות.
ראלן חייך. זה מה שהוא עושה עכשיו. נותן לאנשים אוכל, בגדים, וכל מה שהוא יכול. כי הם צריכים את זה, והוא לא. עלה אחד שנפל מהעץ שמעליו פגע בראשו לפני שהמשיך לנשור מטה. ראלן התרכז והזיז את אצבעותיו מצד לצד, מסחרר את העלה הקטן באוויר, וחזר למחשבות על הוגוורטס.
הוא ידע שהם לא מלמדים שם קסמים כאלה. הוא ידע שהם רוצים שמי שיגיע לשם לא יידע קסמים, חוץ מקסמי המלחמה שהם ילמדו אותו.
אבל הוא יודע קסם עוד מאז שהוא ילד. עכשיו הוא בן 16. אם אף אחד לא ילמד אותו קסמים, הוא ילמד את עצמו.
קסם עם שרביט הוא לא יודע, אבל הוא די שולט בקסמי ידיים. לפי מה שהוא קרא בספרים, הוא הבין שכבר לא משתמשים בקסמי ידיים, וגם לא מלמדים אותם, אבל זה כל מה שיש לו.
ועם זה הוא יילחם.

הפרק הקודם		הפרק הבא