איך להפוך לנבל

פאנדום: ארץ האגדות.

"בְּרִי" קונר התגנב מאחורי הנערה סגולת השיער וגרם לה לקפוץ בבהלה.

"קונר! אתה גרמת לי התקף לב" ברי הסדירה את נשימתה ואז חייכה חיוך גדול אל הנער שמאחוריה.

"קונר"! היא התעשתה וקפצה עליו בחיבוק מוחץ "לא ראיתי אותך חודש שלם"!

"כן כן... נחנק" המהם קונר כשהרגיש שצלעותיו כבר לא עומדות בעומס החיבוק.

"אופס" התנצלה ברי והתנתקה מהחיבוק "לא שמתי לב. פשוט כל כך התגעגעתי" היא העבירה את אצבעותיה על לחיו של קונר הסמוק "מה אתה עושה פה בכלל? חשבתי שאתה בלימודים בממלכת הפיות".

"כן" ענה קונר "אבל הברזתי לכמה ימים, כדי לראות אותך".

"קונר"! נזפה בו ברי אבל לא יכלה להסתיר את החיוך המרוצה בזוית פיה "אלו לימודים חשובים. איך אתה רוצה להיות 'הפיה הסנדק גבר גבר' אם לא תיקח אחריות"?.

"שאש את מתחילה להישמע כמו אלכס" היסה אותה קונר במבט מפוחד "וחוץ מזה לא יכולתי לעמוד בגעגועים אליך" הוא הטביע נשיקה על שפתיה המרוחות בליפסטיק וורוד חזק של חברתו "ובכללי לעולם הרגיל".

הוא העביר את מבטו על לובי התיכון בו למדה ברי וחיך למראה כל דבר שלא כלל את הנוף היפה מידי לטעמו, של ממלכת הפיות.

"מה עם אלכס באמת"? שאלה ברי וגררה את קונר לספה רכה שעמדה בלובי.

קונר נאנח עמוקות והתיישב "היא נהיתה בילתי נסבלת יותר מאי פעם" הוא סיפר "היא כל היום לחוצה בעבודה שלה. היא עובדת מהבוקר ועד הלילה. וכשהיא לא אז היא צורחת עלי שאני לא לומד מספיק טוב".

"נו, ויש בזה משהו"

"שתקי. ותאמיני לי שלא כדאי להיות לידה בזמנים שהיא לחוצה. כאילו, אני יודע שהיא בגיל ההתבגרות וזה, אבל עדין!"

ברי צחקה וקונר המשיך "אפילו את כשאת בזמן הזה בחודש את לא כל כך עצבנית".

החיוך נמחה מפניה של ברי. "תתנצל. עכשיו". היא נהמה.

קונר פתח את פיו, כנראה כדי לומר מילות התנצלות לחברתו הזועמת, אבל לסתו נפלה בהפתעה כשארבע בנות מוכרות עד כדי כאב נכנסו אל הלובי.

"מ--מ--מחבקות הספרים" גימגם קונר בבעתה ופער זוג עיניים גדולות וירוקות בארבעת הבנות.

ברי גיחכה כשקונר נצמד אליה בבהלה. הגבוהה שבבנות שמה לב אל קונר וסימנה לחברותיה "לא זה. רק לא זה" הימהם קונר בפה קפוץ והחזיק באצבעותיה של ברי שחייכה למרבה זעמו, חיוך רחב.

"היי קונר" אמרו ארבעת הבנות יחדיו.

קונר עטה על עצמו הבעה אדישה ככל שיכל ואמר בקול קר "היי מינדי, לינדה"

"אז מה אתה עושה פה בדיוק"? שאלה מינדי הגבוהה, דוברת מחבקות הספרים.

"יש בעיה"? שאל קונר בקרירות וקיווה שהן תעופנה כבר. הוא פלט מין ציוץ התרגשות מוזר כשפעמון בית הספר הכריז על סיום ההפסקה ואילץ את חבורת הבנות לממלמל לעברו משהו בסיגנון של "שוב אתם וההרפתקאות המסוכנות שלכם, הפעם נתפוס אתכם על חם" ונעלמו בהמשך מסדרן הומה תלמידים.

"לא יכולת לומר לי לפני כן שהן גם לומדות כאן"?! גער קונר בברי והתרחק ממנה.

"די קונר. אני מצטערת" היא התנצלה וחיבקה אותו.

"את צריכה לחזור לכיתה" אמר קונר והתנתק מהחיבוק "ואני צריך לחוזר לארץ האגדות. אחרת אלכס תתחיל לדאוג לי. ואני לא ממש רוצה לדמין אלו צעקות היא תרים עלי אחר כך".

"אני אבריז מהשיעור קונר" התחננה ברי "בבקשה תישאר עוד קצת". קונר ניסה לעצום את עיניו כשברי עשתה את הקטע עם העיינים החמודות. אבל זה מאוחר מידי.

"אוקי אוקי בסדר" הוא הרים את ידיו כנכנע.

"יייייש" קפצה ברי בשימחה וחיבקה את קונר "אבל בא נצא לחצר. חסר לי שהמנהלת שלי תתפוס אותנו פה".

היא ליותה את קונר אל חצר התיכון המטופחת והם התישבו על ספסל מרוחק מאחורי שיח שהסתיר אותם.

"קרה משהו"? שאל קונר כשראה שהבעה מוזרה עלתה על פניה של בת זוגו.

"חשבתי פשוט ש... לא יודעת. אני לא רוצה להיפרד ממך, אני אוהבת אותך. אבל תראה, כל החברות שלי נמצאות עם בן הזוג שלהם כמעט כל הזמן. ורק אני צריכה להרחיק מעלי כל הזמן בנים שמתחילים איתי ולפגוש אותך פעם בחודש" היא השפילה את מבטה ושיחקה בצבעותיה בקצוות שיער סגולה.

"אני מצטער ברי" קונר הניח את ידו על כתפה השחוחה "את יודעת שאני פשוט כרגע בעומס של לימודים. זה לא עוד הרבה זמן. רק משהו כמו חודש וחצי ואני חוזר לפה שלנה לפחות לפני שאתחיל בתפקידי".

ברי הנהנה בהבנה.

"ותראי" אמר קונר בנימה שמחה "אני הברזתי בשביל לראות אותך".

ברי בדיוק הרימה את ראשה כדי לנשק את שפתיו של קונר כשרעש מוזר נשמע מבין השיחים מאחוריהם.

"מה זה"? שניהם קפצו מהספל במהירות וקונר הגן בגופו על ברי.

"היי" התלוננה ברי "אני לא צריכה שתגן עלי". היא התקדמה לצידו ושלפה מילקוטה נבוט עץ רחב.

"למה יש לך לעזאזל נבוט בתיק"? שאל קונר בחוסר הבנה.

"בפעם אחרת" נהמה ברי וכיונה את נבוטה היישר אל השיחים. שניהם פלטו אנחות רווחה כשמה שיצא משם היו בסך הכל בחור ובחורה.

אומנם קצת משונים, כי הבחור לבש גלימה שחורה ארוכה עם בנדנה שחורה על מיצחו ואיפור שחור מסביב לעיינים, והבחורה היתה לבושה עם טוקסידו טורקיז. אבל חוץ מזה, הם נראו בסך הכל אנושיים.

"אז אתם המורים החדשים ללימודי קולנוע"? שאלה ברי בחביבות והעיפה בעזרת "פו" את הפוני הצבעוני ממצחה "חשבתי להצטרף אל המגמה הזו".

הבחור והבחורה הביטו אחד על השני בבילבול. "באנו להציע לכם הצעה מפתה" אמרה הבחורה בקול נעים. משום מה תלתליה הזהובים הזכירו לקונר את זהבה. הוא סימן לעצמו בראש ללכת לבקר אותה ואת ג'ק מיד כשיחזור לארץ האגדות.

"הצעה מפתה נשמע כמו בטוח משהו נחמד ולא מזיק" אמרה ברי בציניות ופוצצה מסטיק בקול רם "בטח כדי שנבוא איתכם ואת תהפכו ליצורים מוזרים, תצעקו "מקק מקק" ותאכלו אותנו לארוחת צהריים".

"הם יותר קשים מאשר האחרים" אמר הבחור אל הבחורה ולא בשקט ממש.

"האחרים"? תהתה ברי בקול. ואז היא התעשתה והתקדמה בצעדים מאיימים עם נבוט שלוף אל השניים.

קונר הספיק רק לשלוח את ידו לפנים כדי לתפוס בקצה חולצתה של ברי לפני שהם קפאו במקומם על ידי משהו שהבחור מילמל, הנבוט נפל בקול רעש על רגלה של ברי והם צנחו על הדשא הרך, מחוסרי הכרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא