איך להפוך לנבל

פאנדום: נרניה.

פרק על לוסי ואדמונד.

"את צמאה, גבירתי"? שאל כספיאן בג'נטלמניות והגיש לנערה שלידו כוס מים קרים.

"תודה כספיאן" ענתה לוסי בחיוך ולקחה את הכוס בתודה "אבל בפעם המאה, תקרא לי לוסי, פשוט לוסי".

"כמובן גבי.. אה, לוסי" אמר כספיאן, חייך חיוך מלא שיניים ונעץ את עיניו האפורות מדהימות באלו הירוקות של לוסי.

"אולי תפסיק לבהות באחותי ככה"?! אדמונד, אחיה של לוסי נופף בידו מול מבטיהם ונעץ בכספיאן מבטים מאימיים.

"אה, כן.. סליחה" כספיאן הסמיק והשפיל את מבטו אל האדמה.

"אדמונד. הצידה. הרגע." נהמה לוסי ומשכה את אחיה הרחק מאוזניו של כספיאן שהמשיך לבהות במשבצות שמיכת הפיקניק.

"מה אכפת לך איך הוא מסתכל עלי"? היא שאלה ותקעה בו מבט רצחני למדי.

"א..את ראית אילו מבטים הוא שולח לעברך"? תמה אדמונד "זה מתחיל כבר להטריד".

"זה לא בקטע של הטרדה. אני אוהבת אותו אדמונד. והוא אותי" נהמה לוסי בזעם "אני כבר לא ילדה ולא זקוקה שתפקח על חיי האהבה שלי"!

"ח.. חיי אהבה"?! אדמונד נראה המום מעט.

"אוח" נאנחה לוסי "אם לא שמת לב אני כבר לא ילדה בת שמונה שנכנסת להרפתקאות מסוכנות. אני כבר בת שש-עשרה. וגם אם אותך אהבה זה דוחה, בבקשה אל תמנע את זה ממני".

"אני לא מנסה למנוע ממך כלום"! צעק אדמונד אחריה כשלוסי חזרה בפרצוף חמוץ אל כספיאן.

"אני כזה סתום" אדמונד דפק על מיצחו. הוא לא ידע מה לעשות. מצד אחד, ככל שהזמן עבר הוא ראה סביבו יותר ויותר זוגות, הוא הבין שהבעיה נמצאת בו ולא בלוסי שהתאהבה.

אבל.. היא אחותו. ואדמונד לא יוכל לסלוח לעצמו אם מישהו ישבור את ליבה. והוא לא הכי בטח בכספיאן. האביר הבלונדיני, החתיך ושובה הלב הזה לא הצליח לקנות את אמונו.

אולי כדאי שאתרחק מהם לזמן מה. חשב אדמונד לעצמו. כנראה שאני רק גורם לנזק.

הוא סב על עקביו ובמקום לחזור אל קרחת היער הקטנה בו ישבו לוסי וכספיאן הוא החל לפסוע בעצבות אל עומק היער.

"את יפה היום במיוחד גבי.. לוסי" אמר כספיאן וניסה לעודד את רוחה בחיוכו-כובש-הבנות.

"תודה כספיאן" ענתה לוסי בחיוך עצוב וסידרה את צווארון חולצתו הלבנה של הבחור שמולה "גם אתה נראה לא רע".

"אדמונד העציב אותך"? ברר כספיאן והעביר בעדינות את אצבעותיו על לחיה.

"קצת" ענתה לוסי בשקט "אני לא יודעת מה לחשוב... בסך הכל הוא רוצה לטובתי.." היא הפנתה את ראשה אל המקום בו השאירה את אדמונד מקודם.

המקום היה עכשיו שומם ולוסי הספיקה לראות בזוית עינה את קצה חליפתו של אדמונד נעלמת בין עצי היער הסבוכים.

"לא אדמונד. לא." היא אמרה בקול מפוחד, יודעת שהסכנות האורבות ביער, במיוחד לנער בן שבע-עשרה ללא נשק הן רבות מאוד".

"כספיאן" היא התרוממה במהירות מהשמיכה "אני כבר חוזרת". היא נשקה בחיפזון ללחיו, הרימה את שולי שימלתה המפוארת ומיהרה לדדות מהר ככל שיכלה על עקביה הגבוהים אחרי אדמונד.

כמובן שכיאה לאביר ולג'נטלמן על כספיאן היה לשלוף את חרבו ולמהר אחרי אהובתו אל היער כדי להגן עליה בחרוף נפש. אבל לא נראה שזה מה שהוא תיכנן באותו הרגע.

כספיאן המשיך לשבת באותה תנוחה, בוהה בנקודה בילתי נראת ומעביר את אצבעו על המקום בו נגעו שפתיה בעורו, חיוך רחב ומטופש מרוח על פניו היפות.

"אדמונד"! צעקה לוסי אחרי דמותו המתרחקת של אחיה "אדמונד תחזור".

"אני רוצה להיות קצת לבד" ענה אדמונד בתגובה והסתובב אל אחותו הבהולה.

"אבל זה מסוכן אדמונד! ואתה עדין לא מיומן בלחימה" התעקשה אחותו ורקעה על הקרקע ברגלה "מה יש לך"? על פניו של אדמונד היתה מרוחה הבעה מוזרה במיוחד. משהו בין בעתה להלם.

"מ..מ...מאחורייך" גימגם אדמונד. כל הדם אזל מפניו ורגלייו החלו לרעוד.

"אני לא כועסת עליך יותר אדמונד. זה בסדר" ניסתה לוסי להרגיע אותו. תוהה בינה לבין עצמה ממתי אדמונד לוקח דברים כל כך קשה.

"לוסי"! הפעם אדמונד צעק והניף את אצבעו אל מאחוריה "מאחוריך"!

לוסי הסתובבה באחת ופיה נפער בתדהמה. שני אנשים, שהיה בולט מאוד שהם לא מהאזור, עמודו שם והביטו עליהם בחיוך.

האחד היה בחור שרירי עם מעיל עור צמוד ששיוה למראהו, בתוספת שיערו השחור, מראה של מאפיונר. השניה היתה בחורה יפה עם שיער זהוב תלתלים שהיה אסוף בקוקו מאחורי ראשה.

"שלום לכם אדמונד ולוסי" אמרה הבחורה בקול נעים וניסתה לקוד קידה כושלת.

לוסי פסעה בבהלה לאחוריה ונשענה על גופו של אדמונד שרעד גם הוא. אבל הוא היה חייב לקחת את האחריות לידיים, אחרי הכל הוא הגבר פה.

"מי אתם"? הוא שאל בקול חזק שהסתיר רעד קל.

"תרגעו" אמר הבחור "אנחנו כאן רק כדי להציע לכם משהו".

לוסי נשמה עמוק ואז גייסה את כל כוחה "כספיאן"! היא צעקה מלוא גרונה, בתקווה שאהובה יבוא להצילם.

"היא קוראת לעזרה" אמר הבחור בפאניקה אל הבחורה.

"אבחנה חדה" מילמלה בעלת השיער הזהוב בציניות "קדימה, אין זמן. תכשף אותם".

לוסי ואדמונד הספיקו לראו את הבחור פותח את כפות ידיו לפנים וממלמל משהו לפני שחושך סמיך עטף אותם והם נפלו על האדמה הלחה, מחוסרי הכרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא