הקללה

"אני באה גם" שמעו קול של ילדה מהקהל, זה היה קולה של לילי

"לילי?" שאל סנייפ "זה לא מסוכן?"

"אני.." אמר דמבלדור, והסתכל על לילי "אני חושב שהיא תסתדר"

לילי חייכה.

"אלבוס!" התערבה מגונגול "אתה המנהל! אתה צריך לשמור עליהם!"

"תפסיקי להיות כזאת קפדנית... חוץ מזה," אמר אלבוס "הוא עם האגריד"

"אתה באמת סומך על הענק הזה?!" שאל סנייפ "זאת אומרת, אתה רוצה שאני יזכיר לך מה הוא עשה?!"

"אין בזה צורך" אמר אלבוס "אני זוכר" ואז שתק לרגע "אבל העבר זה העבר"

"נכון, אבל העבר קובע!" אמר סנייפ

"לא תמיד, האגריד הוא בן-אדם טוב"

"הוא אפילו לא בנאדם!" אמר סנייפ

"זה לא משנה!" צעק דמבלדור, כל הלחשושים מיד הפסיקו, אף אחד בחיים שלו לא שמע את דמבלדור צועק ככה.

הוא לקח נשימה קטה, ואז אמר "היא באה איתו, סוף סיפור"

בערב, לילי ירגנה לעצמה קצת 'ציוד' לדרך:

היא לקחה תיק קטן, ושמה בו בקבוק מים ושתי פרוסות של לחם עם חמאה, ויצאה.

האגריד ולילי נפגשו בדובשניה.

"שלום לך" אמר האגריד

"שלום" לחשה לילי

"אמ.. את רוצה משהו מפה?" הוא הצביע על כל הממתקים המפתאים שהיו שם

"לא" אמרה לילי בכל זאת

לפתע, הם שמעו יללות, ולא של כלב, או תן, אלא של בן-אדם! של בן-אדם בוכה.

הפרק הקודם		הפרק הבא