הקללה

בשביל אלה שלא זוכרים, אני יחזור על שני המשפטים האחרונים:

ג'יימס ולילי הסתכלו אחד על השניה בדאגה.

מה יהיה עכשיו?

לפתע הם שמעו צעדים פוסעים מאחוריהם, ג'יימס ולילי הסתובבו, וראו דמות מתקרבת, לילי משכה בידו של ג'יימס והחביאה את שניהם מאחורי הקיר.

הדמות התקרבה, זה היה סנייפ, ששמע את מגונגול ודמבלדור רבים.

הוא עצר ליד הדלת של המרפאה, "לילי, ג'יימס" הוא לחש "אתם יכולים לצאת עכשיו"

לילי וג'יימס יצאו ממחבואם, "איך ידעת שאנחנו פה?" שאל ג'יימס

"זה לא חשוב" אמר סנייפ "למה אתם ערים בשעה כזאת? ולמה אתם כאן?"

"אמ..." שניהם הסמיקו 

"חזרו מיד למיטה" סנייפ חזר ליהיות לא כל כך נחמד

לילי וג'יימס, כמו רובוטים, צייטו לפקודתו של סנייפ.

כשהגיעו לחדר הבנים, לילי אמרה, "אז.. אמ.... נתראה מחר"

"כן" ג'יימס חייך לה חזרה

הם נפרדו.

לילי הרגישה ניצוץ בעינייה, כשג'יימס דיבר, וג'יימס הרגיש את אותו הדבר, אבל אף אחד לא העז להגיד.

לפני שנפרדו, לילי נשקה לו על הלחי, ואז הלכה.

ג'יימס חייך, זה היה לו נעים, והאמת, גם ללילי.

ג'יימס נשאר שם, קפוא, ואז, הוא רץ, ולא לחדר השינה, אלא למקום אחר.

בבוקר, כולם התבקשו להתכנס באולם הנשפים.

כל הדרך לאולם הנשפים, וגם קצת אחרי זה, לילי חיפשה בעינייה את ג'יימס, אך היא לא מצאה אותו.

"שקט!" דמבלדור השתיק את כולם "יש לי הודעה חשובה"

כולם שתקו

"קודם כל" אמר "בוקר טוב" הוא חיכה רגע, ואז המשיך: "אנחנו התכנסנו פה היום, בגלל שקרא משהו שכולכם צריכים לדעת אליו" הוא הוריד טיפה את מבטו, אבל קולו נשאר ברור וחד

"ילד מבית הספר" שתיקה "נעלם" התחילו לחשושים, אבל לא הרבה.

"הוא בשנה החמישית, מסלית'רין, קוראים לו ג'יימס"

עכשיו שמעו כבד דיבורים.

לילי כמעט ונחנקה.

"האגריד יחפש אותו"

"אני גם באה" שמעו קול של ילדה מהקהל, זה היה קולה של לילי.

הפרק הקודם		הפרק הבא