מלך השרשראות

"אתה רוצה לומר לי שאתה שוקל את זה ברצינות?” שאל גימלו באי אמון.

"בוודאי שאני שוקל את זה ברצינות, גימלו,” אמר פוליאן. “ זה היה תנאי היחיד לשחרור שלי, אני לא יודע מה איתך אבל אני ממש לא רוצה לבלות את החודשים הבאים בבית מעצר לקטינים...”

"לא לזה התכוונתי,” אמר גימלו. “ברור שגם אני הייתי מסכים לתנאי הזה, אבל אני לא הייתי באמת יורד לביוב ומחפש שם ספר שלא קיים. ברצינות, פול, אתה מכיר את גדנלף...”

"אני לא חושב שבאמת יש שם ספר מוחבא בתוך בועה של קסם עלפי,” מלמל פוליאן.

"אז למה אנחנו הולכים פה, פול?” שאל גימלו.

"אני חייב ללכת לשם, גימלו, אתה מכיר את גדנלף. הוא יידע אם אני לא אקיים את התנאי שלו,” אמר פוליאן. אבל בתוך תוכו הוא היה סקרן ורצה לבדוק אם באמת יש איזה ספר כלשהו שמוחבא מתחת לאדמה.

"אני חושב שזה הבניין,” אמר גימלו. “תראה, הוא השלישי משמאלו של הסוס המקפץ, בדיוק כמו שאמרת.”

"הנה הפתח של הביוב,” אמר פוליאן. הוא התכופף והרים את המכסה. “אתה מצטרף אלי?” הוא שאל, בעודו שולף את פנס מכיסו.

"נראה לך?” גימלו נרתע אחורה בגועל. “אני גמד שראוי לשמו וגמד שראוי לשמו לא יורד אל תוך מנהרת ביוב בשביל לחפש ספר שמוגן בתוך בועה של קסם עלפי. עלפי, פוליאן! אתה יודע שגמדים ועפים אף פעם לא הסתדרו.”

"עלפים לא קיימים, גימלו!” אמר פוליאן וגלגל את עיניו. כמובן, למה הוא היה יכל לצפות?

"אה, נכון!” אמר גימלו וגירד בראשו. “בכל אופן, הבנת את הנקודה שלי.”

"כן, הבנתי אותה,” נאנח פוליאן. “אני ארד לבדי. בסדר.” והוא אחז את הפנס בשיניו והחל רדת בסולם אל תוך הבור האפל ומטונף..

"ורק שתדע,” שמע פוליאן את קולו של גילמו מעליו בדיוק כהגיע לתעלה. “אם אתה אומר שאין עלפים אז למה בדיוק אתה הולך לחפש עכשיו ספר שנמצא בתוך בועה של כישוף עלפי?”

"תסגור בחזרה את המכסה,” קרא פוליאן. חבטה חזקה נשמעה לפתע וחשכה עטפה אותו, מלווה בסירחון. הוא הדליק את הפנס והאיר סביבו. הוא עמד בתוך תעלה עגולה. מים מטונפים זרמו על רצפת התעלה. למזלו הם היו רדודים מספיק בשביל לא לעלות על סולית הגומי שלו ולהיכנס אל תוך הנעליים. סולם היה תלוי מעליו והוביל אל הפתח שממנו הגיע.

"אוקי, עכשיו צריך לחפש,” הוא הורה לעצמו. “אם זה מתחת לבית אז הספר צריך להיות בטווח של עשר מטרים לכל כיוון.”

הוא האיר על הקירות של התעלה. שום דבר לא היה נראה יוצא דופן. הצחנה הייתה בלתי נסבלת.

"טוב למה ציפית כשנכנסת לתעלת ביוב?” מלמל פוליאן לעצמו.

למען האמת זה לא היה הטיול הראשון שלו בתעלות הביוב של ברי. כבר קרה לו כמה פעמים במרדפים נועזים שהוא נאלץ בתור מוצא אחרון להיכנס לתעלות החשוכות והמצחינות.

"לפחות הפעם יש לי פנס,” הוא חשב לעצמו בסיפוק.

לפתע פוליאן חש בתחושה מוזרה שנובעת לו מהבטן. הוא נעצר על מקומו בהפתעה. הוא העביר את הפנס על קיר התעלה החלקלק באיטיות ובחן אותו ביסודיות. שטח קטן מהקיר היה טיפונת שונה מן השאר. בעוד שקירות התעלה היו חלקלקים וקרירים ומצופים בירוקת מטונפת השטח הזה נותר יבש וחמים וללא ירוקת.

הוא הקיש מספר פעמים על הקיר היבש.

"זה חלול,” הוא קבע.

הוא צעד מספר צעדים אחורה, עד כמה שגודל התעלה נתן לו ואז התקדם במהירות ובעט בקיר. מספר סדקים הופיעו עליו, בדיוק היכן שהוא היה יבש ונקי.

הוא חייך בסיפוק ובעט עוד פעם. הסדקים התרחבו. הוא קפא על מקומו וחיכה במתח. עברו כמה רגעים וחור נפער בקיר של התעלה.

הוא הציץ לתוכו בסקרנות.

"זה ריק!” הוא קרא בזעם.

פוליאן הסתובב על מקומו ביאוש. כמובן מה הוא חשב כשהוא נכנס לפה, שהוא באמת ימצא את הספר האגדי שבילבו ופרודו כתבו?

רחש משונה נשמע מאחוריו. הוא הסתובב בחזרה על מקומו.

"מה לעזאזל?”

הקיר היה שלם כאילו הוא לא שבר אותו לפני כמה רגעים.

"בחיאת עם זה,” הוא קרא והיכה בכעס על המקום שבו נפער החור. שום דבר לא קרה. אפילו לא סדק.

פוליאן נאנח. לפתע בלי לדעת מה הוא עושה הוא הרים ידו הימנית באיטיות. הוא קירב אותה אל הקיר. היד התקרבה ותקרבה ו.. היא עברה דרך הקיר. הוא לא חש בשום דבר חוץ מ -

- "מה זה?” הוא מלמל לעצמו כשאצבעותיו התנגשו במעין עצם קשיח ומחוספס. הוא אחז בעצם הבלתי מזוהה ומשך אותו החוצה.

ספר חום, גדול ועבה נח בידיו. מוקף בהילה סגלגלה שעיקצצה את ידיו של פוליאן הנפעם.

"מה בשם רגליהם המטונפות של האורקים?” הוא קרא בהשתוממות.

הפרק הקודם		הפרק הבא