ג'יימס סיריוס פוטר;שנה רביעית

טובבב אז ככה: שמתי לב שלא כתבתי ויותר זכויות לרולינג, אז הנה. ואין לי כוונות רווח (חרמשים נחשב?) וכו'. 

עוד משהו- הפרק הקודם עלה לי פעמיים בטעות. ניסיתי למחוק אבל זה התפקשש, אז סורי...

הפרק מוקדש לכל מי שנרשם לכעדכונים של הפאנפיק ולמורתי מהממת לביולוגיה, אל תשאלו אותי איך זה קשור, כי זה לא.

מקווה שתהנו ותגיבו כמובן (חוץ מאפרת הלר פוטר המהממת). אהמ אהמ...

פרק 3

מאוחר יותר,טדי ישב בטרקלין, זקוף אל מול הפסנתר, וניגן בדואט לסרוגין עם אלבוס ולילי שישבו על ברכיו. הוא תיאר ללילי את בית הספר הוגוורטס, אבל נזהר מלומר איזה בית עדיף יותר. 

"עכשיו אני מוכרח לנגן בדואט, אנוכי שכמוני" הוא ניסה להצחיק את ג'יימס שישב על הספה מולו. ג'יימס לא צחק.

כמה דקות מאוחר יותר, ג'יני השכיבה את אלבוס ולילי, קינגסלי והארי הופיעו בפתח, אחרי שסיימו את סיכום הפרוייקט שהארי עבד עליו כרגע. קינגסלי פנה לטדי: "לא הספקתי להכיר אותך יותר מדי, אבל ד"שים עליך הגיעו עד אלי, וממה שהספקתי להתרשם אתה בחור מוכשר מאוד. היום ראיתי שאתה מזכיר את הוריך בתחומים רבים, ומכיוון שזכיתי להכירם מקרוב רצית לומר לך שאתה יכול להיות גאה בהם מאוד. אביך היה אדם אמיץ ואציל נפש, ואחד הקוסמים היותר מוכשרים שפגשתי. גם אמך הייתה אישה נדירה ונחושה, שאפילו בתקופות האפלות ביותר דאגה לשמח את כולם. הם אנשים גדולים שכולם הקוסמים כולו חייב להם רבות. אני בטוח שהם גאים בך, ויש להם הרבה במה." טדי הנהן במהירות. הנושא של הוריו היה קצת רגיש אצלו. הוא העריץ אותם מאוד, וניסה להתחקות אחר עקבותיהם משחר ילדותו, אך תמיד כשדיברו עליהם בנוכחותו הוא לא הרגיש כל כך בנוח. נדמה היה לו שכולם מסתכלים על הוריו הלוחמים. הוא הכיר את הצד הזה היטב, אך בערה בו התשוקה להכיר אותם בתור הורים, מה שסופק חלקית ע"י סבתו או מולי וויזלי. הוא הפטיר "תודה" בשפה רפה, והארי וקינגסלי יצאו החוצה.

טדי הפסיק את נגינתו, קם מהמושב, והתיישב על הספה ליד ג'יימס, מחבק בידו הפנויה את כתפו. "אז מה קורה, ג'יימס? אתה נראה די מוטרד, זה קשור להוגוורטס?"

ג'יימס נאנח. הוא היה מכחיש בפני כל אחד אחר, אבל טדי לא היה כל אחד אחר. טדי היה כמו אח גדול בשבילו. "זה קשור לקווידיץ', אני לא חושב שתוכל לעזור" הוא פלט.

טדי גיחך. "אני באמת לא עילוי קווידיץ', אבל נוכל לנסות לפתור את זה ביחד. וגם אם לא- ויקטואר תמיד אומרת לשתף אחר מקל על ההתמודדות ב50%."

ג'יימס עדיין היסס, עיניו האפורות הגדולות של טדי נתלו בו בהבנה, וכולו אמר קשב.

הוא גולל בפניו בקצרה את השתלשלות העניינים, וטדי הקשיב לו בריכוז. "תראה, גם אם בזירת הסניץ' הכל אבוד, ואני לא חושב שזה המצב. בגדול, לך ולאלבוס יש כוחות שקולים, בשאר המשחקים אתה מנצח. זה מצמצם את הפער ל150 נקודות בלבד. עם נבחרת חזקה וקצת מזל תוכל לסגור אותו דרך הקואפל לאורך העונה. אמרת שהנבחרת של סליתרין חלשה?" "יחסית, אבל יהיה קשה לקלוע הרבה אצל רייבנקלו, יש להם שומר מצויין." ג'יימס הרהר בקול, מעשי כתמיד. "וזה בתרחיש שסליתרין תופסים את הסניץ' " עודד אותו טדי, וטפח על שכמו של ג'יימס בעידוד. ג'יימס התנער, תמונתם של הסליתרינים מלגלגים צצה בראשו. "לא יקרה." הוא אמר בפסקנות. "אני לא אתן לסליתרין לנצח. לא במשחק ולא באליפות."

הארי בדיוק חזר לבית שבכיכר גרימולד 12, אחר שליווה את קינגסלי. הוא נכנס לטרקלין, התיישב ליד ג'יימס וטפח על שכמו בחיבה. "אז מה? שנה רביעית זה כבר עסק רציני. השנה הרביעית שלי בהוגוורטס הייתה מרתקת, אבל נראה לי שהאירוע שהכי נהניתי בו היה אליפות העולם בקווידיץ', שהתקיימה באותו קיץ. אבל באותו לילה הייתה התפרעות של אוכלי מוות שהרסה קצת." "זו הייתה האליפות שהזניקו בה את האות האפל, נכון?" שאל טדי. "כן, אבל היא הייתה מיוחדת גם מבחינת קווידיץ'. אירלנד הביסו את בולגריה, למרות שהמחפש שלהם תפס את הסניץ'. נראה לי שזו הפעם היחידה בהיסטוריה שזה קרה. " השיב הארי. "איך הם עשו את זה? זה בלתי אפשרי." אמר ג'יימס, "שלישיית רודפים מטורפת, ושמירה גרועה של הבולגרים שבטחו במחפש שלהם יותר מדי." ענה הארי. טדי חייך בעייפות: "תמיד יש לאן לשאוף, ג'יימס."

הפרק הקודם		הפרק הבא