הארי פוטר והילדה שיודעת הכל

הארי רון והרמיוני בילו את היומיים האחרונים בניסיון להבין מה לעזאזל מצויר בקלף? אלייזה לעומתם בילתה את היומיים האחרונים בספרייה. מדי פעם היא הסתכלה בקלף אבל רוב הזמן הייתה חושבת לעצמה, כותבת במהירות משפטים או פשוט קוראת. היא הייתה קוראת כל הזמן את אותו הספר. לא ספר ספרייה, ספר שהביאה מהבית בשם היסטוריית הקוסם ביל. מי זה הקוסם ביל? לאף אחד אין מושג. הרמיוני הייתה משוכנעת שברגע שיידעו מה יש בספר יוכלו לדעת הכל. רון חשב שעדיף להתרכז בפיענוח הקלף והארי חשב רק מה דחוף לה לעזור לדראקו ומה יש לילדה הסאת עם אסטוריה גרינגראס? אסטוריה הייתה תלמידת שנה שלישית ברייבנקלו. אחותה הגדולה דפני למדה איתו בשכבה בבית סליתרין. הסיפור שלה היה ממש טראגי. בגלל שהיא שוייכה לרייבנקלו המשפחה שלה העיפה אותה מהבית ואסטוריה נאלצה לעבור לגור אצל החברה ההפלפאפית שלה תאליה. אחותה דאגה לה מאוד ושווקא הרשימה את הארי. וגם את אלייזה שהתיידדה איתה במהירות. כאילו... ממש במהירות. נדמה היה שהיא הלכה ישר אליה כדי לנסות להיות חברתה. דפני ואלייזה היו שילוב צדק מדהים. פעם אחת הוא ראה את שתיהן הולכות מכות כי מישהו אמר שצריך להרוג את כל ההומואים. כשנשאלה דפני למה הגנה על ההומואים היא אמרה שבוצדמים הם מסריחים אבל יש לזה סיבה. הם האשימו את הקוסמים בהכל. הומואים לא חטאו. למה אני מספרת לכם את זה? אוי סליחה שחכתי שאני מספר את הסיפור בגוף שלישי. 

הרמיוני הייתה מאושרת לקראת הקרבה של חג המולד. היא כבר הודיעה להוריה שתישן בביתם של הוויזלים ורון והארי הודיעו שיישנו יום אחד בבית משפחת גריינג'ר. הם החליטו שיעקבו אחריה למספר ימים בביתה. שם הניחו שהיא תהיה הרבה פחות סודית. 

היה זה יום ראשון, יום של חופש והארי החליט ללכת לספרייה. 

הרמיוני הסתכלה עליו יוצא מחדר המועדון. "אתה שוב הולך לספרייה?" 

"כן" ענה לה הארי. "היא חייבת לפשל פעם אחת לפחות ולחסוף עוד פרט". 

הארי יצא אל הספרייה וממש מחוץ לדלת ראה את צ'ו צ'אנג. הוא לא יכל לדבר. כמעט נחנק. מה הסיכויים שצ'ו צ'אנג תעמוד מולו ברגעים אלה? דווקא כשיש לו עניינים דחופים. כמובן שהוא לא יכול לנפנף אותה אלא חייב למצוא דרך לדבר איתה. "היי הארי". היא אמרה לו בעדינות האופיינית לה. "אתה נכנס לספרייה?" 

"אמ.." מלמל הארי מנסה לעכל את מה שכרגע אמרה לו.

"הארי?" חזרה צ'ו. מבטה מודאג במקצת. 

"כן!" צעק. הוא הרגיש כמו מטומטם ומיהר להגיד בעדינות "כלומר כן. יש לי שיעורי בית בהיסטוריה של כשפים אפלים". צ'ו ציחקקה. הוא חייך אליה. הוא בדיוק עמד לשאול אותה משהו. לא יודע מה רק להמשיך את השיחה כשראה את אלייזה עוברת על פניו בגלגול עיניים ונכנסת אל תוך הספרייה. באותו רגע הוא שכח מצ'ו ונכנס אחריה. צ'ו נשארה שם לכמה דקות. המומה מההתעלמות שהפגין כרגע והחליטה שלא דחוף לה להיכנס לספרייה. "תגידי" שאל הארי את אלייזה תוך כדי ששלף ספר רנדומלח מהמדף. אלייזה הניחה את הספר על השולחן בלי לפתוח אותו. "אני יכול ללמוד לידך? אני אהיה בשקט." אלייזה לא שאלה מה הוא לומד אלא רק כיוונה אליו פרצוף חמוץ. "בטח בוא." 

"אם יש לך בעיה תגידי אני אלך". 

אלייזה חייכה חיוך מסופק. כאילו היא ממש שמחה שבדיוק אמר רת זה ואמרה "יש לי בעיה אם משהו אחר ואני בהחלט אגיד. בוא שב." 

הארי חשב שהיא עלתה עליו. היא יודעת שהוא עוקב אחריה? היא יודעת שהוא שכפל לה את הקלף? היא יודעת את שניהם? אבל במקום זה היא אמרה "צ'ו צ'אנג? באמת?". הארי היה מופתע. מה אכפת לה ממנה? היא מכירה אותה בכלל? הוא ניסה לחשוב מתי הפעם האחרונה שראה את שתיהן מדברות. הוא ניסה לחשוב על אלייזה לפני שנתיים. לא היה לו שום זיכרון ממנה. עדיין הוא ידע שהיא תמיד למדה ריתו אבל לא היה לו שום זיכרון ממנה. "מה הבעיה עם צ'ו?" 

"אני לא יודעת הארי היא פשוט לא בשבילך." 

"ומאיפה את יודעת מה בשבילי ומה לא?" 

"אני יודעת שאתה לא רוצה אותה בגלל מי שהיא אלא רק בגלל דהיא יפה." 

"תסלחי לי?" הוא לא ידע אם הוא נעלב או נזעם. מי היא שתגיד לו דבר כזה? היא לא מכירה אותו. הוא מאוהב בצ'ו צ'אנג כבר שנתיים. כאילו קראה את מחשבותיו היא אמרה "אני יודעת שאתה חושב שאתה מאוהב בה מלא זמן אבל תנסה לחשוב מתי הפעם האחרונה ששמעת אותה אומרת שלושה משפטים מלאים?" הארי חשב. יד עכשיו רוב השיחות ביניהם היו יותר בסגנון של 'היי הארי' ו'סדריק כבר הזמין אותי לצאת איתו'. "זה לא אומר כלום. אני יודע מי היא." 

"כן? מה הדעות שלה בעניין אחד? אחד?" להארי לא הייתה תשובה. 

"חוץ מזה הטיפוס שלך הוא לא בנות ביישניות שמצחקקות כל דקה וחצי." 

"אז מה הטיפוס שלי?" 

"אני מניחה שבנות עם ביטחון עצמי שיודעות להגן על חברים שלהן כשצריך?" 

"כמה כאלה שאני מכיר כבר יש?" הוא ניסה לחשוב. לבנדר ופרוואטי לא בדיוק היו שיא האומץ אלא היו סתם עסוקות בלרכל כל הזמן. על הבנות מסליתרין לא רצה אפילו להתחיל לחשוב והבנות מרייבנקלו והפלפאף היו די מעצבנות. אבל זה לא ממש שונה מהבנים. 

"אני יכולה לחשוב על כמה שאתה מכיר." 

"מי?" 

"זה לא משנה הפואנטה היא שיש מלא בנות שרוצות אותך ואתה בחרת בילדה הכי סתומה" 

"היא מרייבנקלו" 

"כשבחורה צוחקת מכל משפט שגבר אומר לה כדי למצוא חן בעיניו במקום אשכרה להגיד משהו זה להיות סתומה" 

"רגע את אמרת שיש הרבה בנות שבענייו שלי אבל רובן חושבות שאני סתם שקרן. מי בכלל בעניין שלי?" 

"ג'יני וויזלי לא?" 

הארי לא ענה. הוא זכר כשהיו קטנים היא לא הייתה מסוגלת להגיד משפט שלם לידו. איך ברגע שראתה אותו במחילה חזרה בריצה לחדרה. ואז חשב איך עכשיו דווקא כיף לדבר איתה. שהאמת שהיא די מגניבה והוא ממש העריץ איך שהיא קיללה את שני המדריכים שקראו ללונה בשמות גנאי. אבל הוא לא חשב שהיא עדיין מאוהבת בו. כלומר היא הייתה. פעם. כבר לא. פתאום הוא הבין שהיא באמת הייתה קצת הטיפוס שלו. ביטחון עצמי, מצחיקה, מגנה על החברים שלה... הוא מיהר לנער את המחשבה הזו מראשו ופנה להביט באלייזה. חיוך זחוח התפשט לה על הפרצוף. היא הזכירה לו קצת את הרמיוני. "לא נכון." הוא אמר בלי לזכור בכלל מה היא אמרה לפני רגע ויצא בלי לחשוב מהספרייה. בדרך לחדר המועדון חשב הארי איך היא תמיד יודעת עליו הכל? דברים שהוא לא ידע על עצמו דברים על אנשים אחרים. על המחשבות שלו חהרגשות שלו. לפתע הוא נזכר שהוא הלך לספרייה בשביל לקבל מבט חטוף בספר רבל החליט שיהיה מוזר לחזור לשם עכשיו. הוא יחזור מחר.

אבל מה שהכי חשוב? מחר חג המולד. וזה אומר שהכל יתגלה

הפרק הקודם		הפרק הבא